"את לא אוכלת?" הוא שואל מסתכל עלי עיניים מצומצמות ,אני מנידה בראשי,מקפלת את רגלי לבטני,נעלי על הכסא "ברוקלין" הטון שלו רציני וממש מפחיד שאני מסתכלת עליו בזהירות כדי לדעת אם אני צריכה להתרחק..
"לא משנה" הוא נשם עמוק "יש לך חבר?" מה הקטע שלו? הנדתי את הראש בכעס "אז מי הילד הזה שחיבק אותך אותו יום?" הוא מכווץ את עיניו לעברי הילד הזה מציק לי ומשפיל אותי כדי לצאת גבר "הוא לא חבר שלי" אני מדברת בשקט "אז מה הוא?" נו באמת!! "סתם ילד" אני מושכת כתפיים מדברת באגביות "זה לא נראה ככה" חשבת אולי על זה שאני לא רוצה לדבר על זה חתיכת חרא קטן? "איך ראית אותו בכלל אם רגע אחרי הגעת עם המכונית?" אני ממלמלת "אני רואה הכל" הקול הצרוד לו חלחל ונספג בעמוד השדרה שלי-מעביר צמרמורת נוראית "תעני לי על השאלה ברוקלין" הוא פוקד עלי בקול צרוד ועבה "הוא סתם.." אני ממלמלת בתשובה והוא בוחן אותי "הוא עשה לך משהו ברוקלין? הוא מאיים עליך?" מה? איך הוא הגיע לזה? לא הסגרתי את זה בכלל!נראה לי.. "לא" הקול שלי דועך "זאת אומרת שכן" הוא קובע ואני מציצה אליו רואה אותו מביט בי בכעס "מה הוא עשה לך?"הוא ממשיך לבדוק אותי "כלום" אני ממלמלת "ברוק" הוא נשם בקולניות "אם לא תגידי לי עכשיו אני כבר אדאג להוציא את זה ממנו-תאמיני לי שלא בדרך נחמדה"רעדתי בפחד "תעזוב את זה כבר"אמרתי בעצב,הוא נוגע בעדינות בזרועי ואני נרתעתי "את ככה עם כולם" הוא ממלמל..תוהה ואני מקמטת את גבותי לא מבינה למה התכוון "את נרתעת מכולם,כאילו את מפחדת מאנשים" תפסיק לנתח אותי פסיכולוגית.
"את לא נחמדה לכולם,אני צודק?" אני לא מגיבה,ראשי שעון על כף ידי ,שערי מסתיר את פני "תאכלי ברוק"הוא מבקש"אני לא רעבה" אני מצייצת
הוא משמיע 'הממ' ואז מחליק לעברי צלחת עם ריח ממש טוב,אני מסובבת את פני מעט,רואה קפקייק ענקית עם סירופ שוקולד ומוס קפה..אני כמעט מתפתה לטעום אבל מוותרת. "את עקשנית ברוק" הוא מחייך "אני אוהב את זה" לא, אתה ממש לא אוהב את זה.
"אמא שלך אמרה לי שהיא עובדת משמרות לילה היום והיא לא רוצה להשאיר אותך לבד עם אח שלך" אוי לא "אז את יושנת אצלי" לא!למה?לא! "אני יכולה להתמודד עם אחי,תודה" אני ממלמלת ברוגז "אמא שלך סיפרה לי.."הוא אומר בזהירות ואני עוצמת את עיני בחוזקה "איך בכלל הספקתם לדבר על זה?" אני ממלמלת שוב בזעם "באתי רבע שעה לפני הזמן ואמא שלך זיהתה אותי אז היא הכניסה אותי לבית שלכם ודיברה איתי" הוא מחייך "אמא שלך מאוד אוהבת אותך,היא דואגת לך" הוא אומר ואני מהנהנת שתי הינהונים מהירים בזלזול
"מה את מסתירה ברוק?ולמה לך להסתיר?" אוקי,איבדתי את הסבלנות שלי. "תפסיק כבר לנתח אותי" אני אומרת בקול יותר ממה שאני רגילה,בבירור. הוא חייך וכיווץ את עיניו בסקרנות "למה?" הוא מתגרה בי "פשוט סיים עם זה כבר" אני נאנחת,ידי מכסות את פני ואני מנידה את ראשי "אם את לא מתחילה לאכול אנחנו נישאר פה וגם נרדם פה" הוא אומר בנחישות ואני מגלגלת בעיניים "אני לא רוצה" יש לי הפרעות אכילה בזמן האחרון,אני מקיאה הרבה.. "תנסי לפחות" הוא קובע בפני ,אני מסתכלת עליו לרגע ולבסוף נאנחת בתבוסה"בסדר,קדימה" אני אומרת בשקט והוא מעביר לי צלחת עם רביולי "יש בתוך זה בטטה " הוא עונה על השאלה שלי,אני מהנהנת באטיות חותכת את הכיסון לחצי ולועסת..הבטטה משתלבת בצורה כמעט מושלמת עם הרוטב פסטה האדום וזה ממש מעורר תאבון..אבל אני יודעת שאם אני אוכל יותר מחמישה כיסונים אני אקיא את הנשמה שלי החוצה.
YOU ARE READING
Trust
Jugendliteraturטאן דילר הוא טראבל מייקר שנותן ולוקח רק מה שהוא רוצה. עכשיו , הבאד בוי שלנו רוצה את ברוקלין..ילדה מפוחדת ושקטה שלא מסוגלת לתת לו שום דבר.. היא לא סומכת על אף אחד , היא שונאת שנוגעים בה , שמדברים איתה..ולא חסרות לה צרות בבית הספר ובמשפחה.. מה יקרה כ...
