אני רצה הכי מהר שאני יכולה,רואה אותו רץ אחרי "ברוקלין תעצרי עכשיו!" הוא צורח כשאני מסובבת את פני לאחור. הפחד משתלט עלי וזה נותן לי דחיפה לרוץ מהר יותר. הריאות והגרון שלי שורפים אבל אני לא מוותרת. אני עושה פניה פתאומית באחת הסמטאות ומרוויחה זמן,מטפסת לאינשהו ומצליחה להתחמק. הוא מגיע רק אחרי חמש דקות ולא רואה אותי. כשהוא נעלם,אני מחכה עוד 5 דקות ורק אז יורדת למטה חזרה,יוצאת מהסמטה ורצה במורד הרחוב אל הבית שלי. אני נכנסת לשכונה שלי עד שאני מבינה שהמכונית שלו חונה מול הבית שלי. הרגליים שלי רועדות,הבחילות חוזרות ואני חושבת ששוב אני הולכת להקיא. הוא יוצא מהמכונית,טורק אחריו את הדלת. "ברוקלין אנ.." אני שולחת אצבע ומסמנת לו לא להתקרב "בר.." הכל עולה לי בגלל שאני מריחה אותו ממש קרוב,אני מסתובבת ומקיאה. אומנם קצת. בגלל שלא אכלתי כלום. אבל עדין.. "ברוקלין אלוהים ישמור" הוא נראה מזועזע "אל תעמיד פנים שאכפת לך" אני בוכה "ברו.." אני קוטעת אותו "לא" אני צועקת עליו..הימים האחרונים פשוט היו יותר מידי. "אל תעמיד פנים שפאקינג אכפת לך אחרי מה שעשית!אני שונאת אותך" אני צורחת עליו אני משתעלת ונופלת על הברכיים. הבטן שלי כואבת "אלוהים ברוקלין את.." אני לא מצליחה לשמוע המשך כי אני מתעלפת.
אני קמה במיטה שלי,הוא יושב ליד המיטה שלי,מסתכל עלי, אני נרתעת "תצא מפה" אני לא מצליחה לזהות את הקול שלי שנשמע כל כך חלש "ברוקלין" הוא מנסה לגעת בי אבל אני בתנועה חלשה מתרחקת "תאכלי" הוא נאנח מגיש לי אוכל,אני מנידה בראשי,לא מסכימה לקבל ממנו שום דבר ונותנת לו את גבי "אני מצטער" לך תזדיין חתיכת חרא אחד,בן זונה. "ברוק" הוא אומר בקול נמוך "אל תקרא לי ככה" אני חושקת שיניים. הוא מנסה לגעת בי אבל אני נרתעת. בסוף אני מוצאת את עצמי עטופה בו,אני בהלם ולא מצליחה להגיב מיד. "אני מצטער" אני חלשה,אני לא מצליחה להגיב. "ברוקלין תאכלי עכשיו,בבקשה" הוא מפציר בדאגה,אני מנידה בראשי מנסה לדחוף אותו. כן,אני ממש אצליח במצבי .. "אז אני יעשה את זה בכוח,כמו כל דבר איתך" הוא אומר בכעס,הוא מרים את ראשי ומתחיל לתת לי את המרק החם בצלחת.אני מתנגדת,אבל הוא מחזיק אותי בתקיפות ולבסוף מצליח להאכיל אותי..אני מרגישה יותר טוב אחרי שאני אוכלת אבל לא מסכימה להודות בזה, "תסיימי את מה שיש לך ואל תגרמי לי לעשות את זה שוב." הוא אומר בכעס. דמעות מתאספות בעיני ואני מסתירה את פני בידי בזמן שידי הרועדות לוקחות מזלג ומשפדות אבטיח בצורת כוכב.אני מתחילה לבכות,מרגישה שכתפי רועדות "ברוקלין" הוא מנסה להסיט את שערי אבל אני נרתעת מתפרצת בבכי . בכי של מצוקה. של יאוש. של כאב. בעיקר כאב. כאב נפשי שהוא לא יוכל אף פעם לתקן. שאף אחד לא יצליח לתקן. "אני שונאת אותך" אני מושכת באפי ממשיכה ללעוס בחוסר רצון. אני מסיימת,דמעות יחידות עדין זולגות ואני מניחה את המגש ומכנסת,מתכסה. אני מתגלגלת בתוך הפוך. כך שהוא מקיף אותי כמו גליל ושומר עלי. הוא מסתכל עלי במבט כאוב,אני יכולה להרגיש את זה. "אני אוהב אותך" הוא אומר ביאוש. אני רוצה לצחוק אבל למען האמת הדבר היחיד שיוצא ממני זה יבבה ופרץ שני של בכי. "ברוקלין,תפסיקי לבכות,בבקשה" הוא מתיישב ואני נרתעת. אני נופלת מהמיטה,משהו שגורם לכאבים להתחזק . אבל אני מתעלמת וזוחלת לפינה,מתכווצת לכדור קטנטן "אני אתן לך פשוט כמה ימים" הוא נושף "בבקשה אל תחזור" אני לוחשת לעצמי,יודעת שהוא לא שומע. הדלת של חדרי נפתח ואז נסגרת ואני מרימה את ראשי,קמה ורצה לנעול מאחוריו.
תקראו את מה שאני כותבת כי אתן מתות עלי :>
YOU ARE READING
Trust
Roman pour Adolescentsטאן דילר הוא טראבל מייקר שנותן ולוקח רק מה שהוא רוצה. עכשיו , הבאד בוי שלנו רוצה את ברוקלין..ילדה מפוחדת ושקטה שלא מסוגלת לתת לו שום דבר.. היא לא סומכת על אף אחד , היא שונאת שנוגעים בה , שמדברים איתה..ולא חסרות לה צרות בבית הספר ובמשפחה.. מה יקרה כ...
