הצלצול לסוף היום בדיוק פסק. אספתי את הדברים שלי קמה ממקומי "היי ברוקלין" מאט- קפטן קבוצת הפוטבול ניגש אלי. הוא אהב להטריד אותי. ובשונה מספרים וסרטים,קבוצת הפוטבול שלנו הייתה הבדיחה של בית הספר. התרחקתי בבהלה "למה שלא תתני לנו הצצה בייבי?" הוא הסתכל על החזה שלי ,התפללתי שיתרחק ממני . הוא שם את ידו סביב כתפי וכפה עלי לצאת עטופה בו בדרך ליציאה.
ברגע אחד מבלבל,מופיעה מכונית שחורה מפוארת,פרארי,אני חושבת שזה היה הסמל. המכונית נעצרת מול השער וממנה יוצא..הוא ולא אחר.. טאן דילר. כל הזונות בשכבה שלי מתעוררות,רצות לפלרטט איתו. הוא מגלגל עיניים ודוחף אותן,מנסה לאתר משהו. ואז אני מבינה שמה שהוא מנסה לאתר זה.. אותי;מאט שחרר אותי,בוהה בבחור הצעיר. לעזאזל. אפילו את הבנים הוא מצליח להקסים. הסתכלתי לצדדים והתקדמתי בשביל של היציאה האחורית. "ברוקלין" שמעתי את הקול הנמוך והמאיים שלו מאחורי וקפאתי בפניקה.הוא סובב אותי,מרים את כובע הסווטצ'ר מראשי כדי להיות בטוח שזאת אני..
"חשבת לברוח ?" הוא מחייך אלי, משכתי כתפיים,כאילו אני מנסה להגיד לו 'היה שווה לנסות',הוא הציב יד תקיפה על גבי התחתון,מסמן לי לזוז,הלכתי בשקט,מובכת "תרימי את הראש בייבי" הוא נישק לי את הלחי , נדתי בראשי. זרועו עלתה במעלה גופי,זרועו מחבקת את כתפי..הרמתי את ראשי,מסתכלת עליו בפחד ,אני משפילה את מבטי שוב בזמן שהוא פותח בשבילי את דלת המכונית,סוגר אותה מאחורי,בזמן שהלך מסביב למכונית,ניסיתי לפתוח את הדלת כדי לברוח,בוא נכנס למושב הנהג לידי "טיפלתי בזה הבוקר כי ידעתי שאהיה סיכוי שתנסי" הוא תופס את כף ידי בידו,משלב את האצבעות שלנו,ניסיתי לשחרר את כף ידי מאחיזתו,אבל הוא לחץ את אצבעותיו כאזהרה שקטנה "בבקשה תעזוב אותי" נשכתי את שפתי,מנסה לחסום את הדמעות שחנקו אותי. "ברוקלין" הקול שלו היה נמוך,שיתק אותי מפחד,הוא המשיך להחזיק את ידי כל הנסיעה הביתה "איך אתה יודע איפה אני גרה?" נתקפתי חרדה "אני יודע הכל" הייתי אמורה לצפות לתשובה כזאת "אני רוצה לצאת איתך" נדתי בראשי בפרעות , הוא חייך בערמומיות "בכל פעם שתגידי לא את תעוררי את סקרנותי יותר ברוקלין" הוא קרוב אלי עכשיו,שפתיו מברישות את קו הלסת-קרוב לאוזן "מאיזו שהיא סיבה אני פשוט אוהב את האתגר שאת מציבה בפני" הוא מנשק אותי על קו הלסת "וכשאני רוצה משהו,אני נלחם עליו ומקבל אותו. את שלי ברוקלין. מעכשיו את שלי" הוא הצמיד נשיקה רכה ללחי שלי. כל מגע איתו גרם לרעד בגופי,רד של פחד,של פאניקה דמעה ברחה באחת מעיני ומהרתי למחוק אותה. "נתראה אחר כך בייבי" הוא נישק את זווית פי,דחפתי אותו מסתובבת אל הדלת מנסה לפתוח אותה,הוא צחק "רק אני יכול לפתוח אותה. מבחוץ" הוא חייך יוצא מהמושב שלו לעברי התכווצתי כשהוא פתח את הדלת ונעמדתי במהירות,מתעלמת מידו המושטת. נצמדתי לרכב,נואשת להתרחק מהמגע שלו וכשהצלחתי לעקוף אותו ולהבטיח שהוא לא יגע בי,עליתי לבית שלי במהירות. נכנסת לחדר וטורקת את הדלת,נועלת אותה,סוגרת את החלונות והוילונות ורק אחרי שהרגשתי מספיק מוגנת.....התחלתי לבכות.
YOU ARE READING
Trust
ספרות נוערטאן דילר הוא טראבל מייקר שנותן ולוקח רק מה שהוא רוצה. עכשיו , הבאד בוי שלנו רוצה את ברוקלין..ילדה מפוחדת ושקטה שלא מסוגלת לתת לו שום דבר.. היא לא סומכת על אף אחד , היא שונאת שנוגעים בה , שמדברים איתה..ולא חסרות לה צרות בבית הספר ובמשפחה.. מה יקרה כ...
