"שמעתי שישנת אצלו אתמול" ליאה הולכת לידי "היה בסדר?" היא מסתכלת עלי ואני מהנהנת במהירות וממשיכה מהר לכיתה. "היי ברוקלין הכל בסדר?" היא ממהרת אחרי "כן אני פשוט רוצה קצת שקט" אני אומרת בקול שקט ונכנסת לכיתה מתיישבת בפינה של הכיתה. הצלצול נשמע ומאט נכנס לכיתה,כל פניו מלאות בשטפי דם ושריטות. הוא ראה שהסתכלתי עליו והסיט את העיניים במהירות,אדיש וקריר-מתעלם מנוחכותי. הודתי לאלוהים בליבי וחשבתי על אופציות הגיוניות לעיסה שעשו מהפרצוף שלו. וככול שאני חושבת יותר-אני מגיעה לאותה המסקנה.
' "יש לך חבר?" מה הקטע שלו? הנדתי את הראש בכעס "אז מי הילד הזה שחיבק אותך אותו יום?" הוא מכווץ את עיניו לעברי הילד הזה מציק לי ומשפיל אותי כדי לצאת גבר "הוא לא חבר שלי" אני מדברת בשקט "אז מה הוא?" נו באמת!! "סתם ילד" אני מושכת כתפיים מדברת באגביות "זה לא נראה ככה" חשבת אולי על זה שאני לא רוצה לדבר על זה חתיכת חרא קטן? "אין ראית אותו בכלל אם רגע הגעת עם המכונית?" אני ממלמלת "אני רואה הכל " '
אני חייבת להעלם.
ברגע שהצלצול של סיום השיעור לפני האחרון נשמע-אני לוקחת את התיק ובורחת מבית הספר. אני הולכת לתחנת אוטובוס הקרובה ותופסת קו אוטובוס לבית החולים בו אמא שלי עובדת. אני מגיעה לתחנה ויורדת מהר מהאוטובוס , רצה אל הכניסה. אני מתקדמת למזכירה שבכניסה "איפה קציה פירס?" אני מדברת בקול קטן "היא במשרד שלה,יש לך תור?" היא שואלת בחיוך "לא" אני מסתכלת על המסדרון "אני הבת שלה" אני חוזרת להסתכל עליה שוב "הוו אז אני אודיע לה" היא מחייכת אלי ומרימה את הפאלפון לוחצת על חיוג מהיר מספר 6 "הבת שלך פה" אחרי חצי דקה היא מנתקת "חדר 11 בסוף המסדרון צד שמאל" אני מהנהנת לעברה ורצה לשם נכנסת במהירות. "היי ברוק" אמא שלי מחייכת אלי ואני מתיישבת לידה "היי" אני אומרת בקול קטן "אני..רוצה להתייעץ איתך (?)" אני מצייצת והיא מרימה את ראשה לעברי וחיוך מאושר נפרס על פניה "אין בעיה" היא מזיזה הכל הצידה מתכוננת להקשיב "טאן.."אני מהססת "הוא.." אני נושכת את השפה "הוא פיצץ ילד מהבצפר שלי במכות בגלל שהוא הציק לי." אמא שלי חייכה אלי ואני מיהרתי לדבר "הוא עשה לו שטפי דם ומלא שריטות בפנים אמא" אני שוב מהססת "הוא מפחיד אותי" ברגע שהמשפט יוצא ממני גם הבכי מתחיל לצאת,אני מתחילה לבכות בכי רועש,כאוב,מיואש.. כיסיתי את פני בידי ורכנתי מעל השולחן "אני לא יכולה להיות לידו יותר. אני שונאת אותו" אני שומעת את הכסא שלה חורק ומיד לאחר מיכן היא כורכת את ידיה סביבי ומנשקת את ראשי "הוא מחבב אותך מאוד ברוקלין" היא מדברת בקול מרגיע "אבל אני לא אוהבת אותו. הוא מפחיד אותי" אני מושכת באפי "מאז שהוא בא גם את טיפת השקט שהייתה לי הוא לקח. אני רוצה את החיים שלי חזרה. אני צריכה שקט" היא מהדקת את החיבוק שלה ואני מחזירה לה חיבוק "בסדר" היא נאנחת "אני אעזור לך" היא נותנת לקודקוד ראשי נשיקה נוספת "אני אעזור לך להתרחק ממנו" היא אומרת ואני מחייכת חיוך קטן "תודה אמא" אני אומרת בקול קטן "הכל בשביל הנסיכה שלי" היא לוחשת חזרה.
YOU ARE READING
Trust
Ficção Adolescenteטאן דילר הוא טראבל מייקר שנותן ולוקח רק מה שהוא רוצה. עכשיו , הבאד בוי שלנו רוצה את ברוקלין..ילדה מפוחדת ושקטה שלא מסוגלת לתת לו שום דבר.. היא לא סומכת על אף אחד , היא שונאת שנוגעים בה , שמדברים איתה..ולא חסרות לה צרות בבית הספר ובמשפחה.. מה יקרה כ...
