Empty eyes[niall horan]

chapter 20

הצבעות: 80

קרול

שלושה ימים אחרי, נייל ביקש סליחה והכל חזר לקדמותו, כאילו לא היה.

הוא לא דיבר איתי, רק חילק לי פקודות כשצריך והכריח אותי לבשל, למרות שהוא מבשל מעולה.

"האבק, קרוליין", הוא אמר "לא ניקית את האבק, הבנים באים ואני צריך שהמקום הזה יבריק", שפתיו ישרות.

"כאילו שאכפת להם", מלמלתי.

"מה אמרת?!", קולו עלה כשהתקרב אליי. 

לא עניתי.

"שאלתי. מה. אמרת. ?!", ידו סובבה אותי בכוח כך שפניי אל מול פניו.

"כלום".

"אני לא מוכן שתתחצפי. את מקבלת אוכל, בגדים, מיטה, וזה מה שאת צריכה לעשות בתמורה. ניקיון!" הוא צעק, אך לא נתתי לזה להגיע אליי.

"אוקיי. לקרוא לך מר הורן גם?!" לא יכולתי לשלוט בזה, החוצפה פשוט פרצה בלי להתריע.

"קרוליין", נחיריו התרחבו בזעם, ופניו האדימו.

"את לא יודעת מה אני מסוגל לעשות, וזה לא עוזר לי העובדה שאת אישה", עייניו נפערו וננעצו בו.

"אתה תרביץ לי?", התגריתי.

הוא פתח את הפה להגיד משהו, אבל הדלת נפתחה, מלווה בשאגות וצחקוקים.

"נייל!", ליאם קרא כשראה אותנו.

"הפרענו או משהו?", לואי נכנס עם שישיית פחיות בירה ביד אחת ושקית עם חטיפים ביד השניה.

"תלכי לחדר שלך, תנעלי את הדלת, ואל תצאי משם עד שאני אומר לך", הוא ציווה בטון נמוך.

"נייל, תזדיינו אחר כך, אנחנו רוצים לראות טלוויזיה ולאכול", זאין אמר והתרווח על אחת מספות העור השחורות, מול המסך הענק על הקיר.

נייל נהם והסתובב אליהם. "אני כבר חוזר", ומשך אותי משם.

"מאיפה כל האומץ הזה, בייב?", הוא הכניס אותי לחדר וגבי נחבט בקיר.

נשכתי את פנים הלחי כדי לא ליילל מכאב.

"החברים שלך מחכים לך, מר הורן", התגריתי.

"קרוליין!", הוא שאג בכעס ותסכול.

הבטתי בו עם מבט תמים, והוא ריסק את שפתיו על שלי.

אבל לא בצורך ותשוקה- בכעס ותסכול.

לא נישקתי חזרה.

"למה?" הוא שאל, מנסה לסחוט תגובה ממני.

"קרוליין, תנשקי אותי חזרה", ידיו על מותניי וקולו דורש.

"אתה לא יכול להתעלם ממני ולהתייחס אליי כמו לסמרטוט, ואז לנשק אותי כי אתה כועס ומחורמן, ועוד לצפות ממני להגיב חזרה!", ידעתי שאני רק מכעיסה אותו יותר.

"את רוצה להגיד לי שאת לא חרמנית? שאת לא רוצה שאני אזיין אותך כאן ועכשיו על הקיר הזה? ושהשאר ישמעו אותך מתחננת לעוד, כי אני חושב אחרת!" הוא התנשף מחוסר אוויר בגלל הנשיקה והכעס,

וחום עלה ללחיי. כי אני ידעתי שהוא צודק, זה בדיוק מה שרציתי.

אני רוצה אותו כל יום שעובר רק יותר ויותר.

"נייל", הנחתי את ידי על לחיו בניסיון להרגיע את הסערה שחוללתי.

הוא עצם את עיניו שהתכההו מצבען הבהיר, ופתח אותן כשהן ריקות שוב, וקרות כקרח.

"תפסיקי את הדבר הזה שאת עושה לי, תפסיקי עם זה", הוא השאיר אותי מבולבלת וכועסת, טורק את הדלת וחוזר לחברים שלו.

צעקתי בתסכול, והעפתי את כל הפסלונים שהונחו לצד המיטה על המדף.

"אני שונאת אותך נייל הורן!", דפקתי על הדלת שכמובן נעל.

"תן לי לצאת!", שום מענה.

"אתה לא יותר גרוע מג'יי!" צרחתי בייאוש, ולקחתי נשימה רועדת.

"כל מה שאתה עושה זה לגרום לי לבכות. לראות אותי חלשה עושה לך טוב בדיוק כמו לג'יי", בכיתי. שוב.

הוא הורס אותי, וזה נראה שהוא נהנה מזה.

~~~

סתם כי אני נחמדה ובא לי לעלות לכם, אחד ארוך ;)

באהבה,

וויט א'נגל.