Empty eyes[niall horan]

chapter 17

מטרה: 80 הצבעות.

נייל

לא רציתי לעשות את זה, אבל הייתי חייב.

לא הייתה לי ברירה. הנחתי את ידי על הצד הריק שלה במיטה, התרגלתי אליה כאן.

התרגלתי לחמימות שלה לצידי, לכל דבר בה. אבל אני צריך להרחיק אותה, אין לי ברירה, יש הרבה מאוד אנשים שרוצים לפגוע בי והם יפגעו בה כי היא מטרה קלה יותר שתפגע בי.

זו הסיבה שאני בוחר בחוכמה את האנשים שאני מסתובב איתם. כאלו שיודעים להגן על עצמם, וכרגע היא לא יודעת, העובדה לכך החבורות שעל גופה.

עדיף שאני אשאיר אותה מרוחקת ממני.

"נייל?", אני שומע את קולה העדין מבעד לחריקת הדלת הנפתחת. אני מתרומם, מדליק את האור ליד השידה שלי ומביט לעברה.

"קרול, הכל בסדר?" אני שואל בדאגה, משהו שאני לא רגיל אליו. אבל איתה, אני לא רגיל לשום דבר.

"אני אממ-" היא מהססת, ואני רק מניד בראשי בשקט לעברה.

"אני יכולה לישון איתך? אני לא מצליחה לישון לבד" היא אומרת, קולה גווע לבסוף. אני צריך להגיד לה לא, אבל אני לא באמת מסוגל להגיד לה את זה.

אני פשוט מהנהן אליה והיא ממהרת להגיע לידי. אני מביט לעברה כשהיא פושטת את החולצה שלי, ואני נושך את שפתיי. היא נכנסת מתחת לשמיכה, זה לוקח ממני את כל הכוחות הנפשיים לעשות זאת, אבל אני פשוט עושה זאת.

אני מסובב אליה את גבי, ואומר בקול חסר רגש,

"אל תפריעי לי, אני זקוק לשעות השינה האלה".