Empty eyes[niall horan]

chapter 24

פרק כפול היום!
מטרה 85 הצבעות.
קרול

שמעתי כל מילה שאמר.

כל נשימה שהחמיץ,

כל משפט שדחק החוצה.

הנחתי את היד על הדלת, מצמידה את המצח למשטח הקר.

הוא עבר הרבה, ואין לי זכות לשפוט אותו.

אבל אני לא רוצה לעזוב, אני רוצה אותו קרוב.

הוא סיים לדבר.

"אני סולחת לך", לחשתי.

יודעת שלא ישמע, אבל קיוויתי בתוך תוכי שכן.

הדלת הקדמית שלפני דקות ספורות נכנס דרכה, עכשיו נטרקה שוב. מסמלת שעזב,

משאיר אותי לבד.

-מליאם:

"אני בא לקחת אותך, הוראות של בלונדי".

לא!

-לליאם:

"בבקשה תגיד לו שלא צריך. ליאם, אני מעריכה את כל מה שהוא עשה בשבילי, לא התכוונתי לצאת כפויית טובה. בבקשה, ליאם!"

התנשמתי בדאגה, מחכה לתשובה. אך היא לא הגיעה.

"קרוליין", שמעתי קול מעומעם.

נרדמתי.

כמה זמן עבר? איפה אני?

"וואו וואו וואו.. זהירות"

"ליאם, נייל. הוא הלך, הוא לא חזר", מיהרתי לקום.

"הוא לא חוזר הלילה, והוא אמר שאת נשארת אצלי לכמה זמן".

"כמה זמן?", דחקתי.

"אני לא יודע, בואי" ננעצתי במקומי.

"ליאם! אני לא הולכת", קבעתי.

"אל תכריחי אותי להשתמש בכוח, קרוליין", הוא כבר לימד אותי איך להשתמש בהיפוך משקל, אז התגריתי בכך שלא זזתי.

"קר..", הוא הזהיר.

"ליאם", החזרתי.

"זהו זה" הוא התקרב, אך לפני שהספקתי לפעול הוא כבר זרק אותי על כתפו.

"ליאם! זה לא פייר!" נלחמתי,

"קרוליין, די!"

"אני רוצה את נייל", וויתרתי והתייפחתי כמו ילדה קטנה המבקשת לאמא שלה.

"נייל!", צעקתי כשראיתי אותו מביט בי מרחוק.

זאין אחז בידי כשליאם התניע, ומשך אותי פנימה.

"אל תיתן להם לקחת אותי ממך, בבקשה, אני מצטערת שאכזבתי אותך!" בכיתי כל כך חזק.

לא רציתי להתרחק ממנו,

אבל הוא היה פאקינג שיכור,

והלב שלי כאב כל כך.

"נייל", לחשתי מובסת.