Empty eyes[niall horan]

chapter 27

נייל

אני ממצמץ בעיניי, חושך ואור שמתערבבים בעיניי ומנסה להבין איפה אני נמצא.

הריח של הכימקלים והחדר הלבן, אני מבין כי אני נמצא בבית חולים. אני זז מעט וחורק שיניים, כשכאב חד חורך את כל הגוף שלי. אלוהים אני פשוט נורתי!!

אני מתחיל אט אט להיזכר בהכל.

איך הגעתי לבית חולים? היד שלי מכווצת וכואבת, אני מוריד את מבטי אל ידי, ורואה יד לוחצת אותה בחוזקה, אני מעביר את המבט. זו קרוליין!

מה היא עושה כאן? אני לא מאמין שהיא כאן, היא שפוכה על המיטה שלי, ישנה עקום. זה כל כך לא נוח! למה היא כאן? איך היא הגיעה לכאן?

"קר?" אני לוחש, היא מתעוררת כולה הפוכה, מביטה בי בקושי, ואז עינייה נפערות והיא ממש קופצת עליי.

"נייל! אלוהים הלב שלי! נייל" היא לוחשת, מחבקת אותי בחוזקה.

אני מייבב מעט כשהיא מחבקת אותי כל כך חזק, שאני מרגיש שהאצבעות שלי נשברות.

"נייל, הלחצת אותי כל כך" היא לוחשת, פניה קבורות בצווארי.

אני מחבק אותה, "אני מצטער, בייב. אוי, אני כבר מתנצל בפניך יותר מידי". היא מתיישבת לצידי ומביטה בי, ידיה למול פניי, "בבקשה אל תעזוב אותי יותר".

אני מניח את ידי על פניה, "קרול, בייב, אני אעזור לך כפי שהבטחתי, אבל את צריכה לעזוב אותי".