Empty eyes[niall horan]

chapter 25

הצבעות:85.
נייל

הכאב היה בלתי נסבל, הוא לקח אותה, ליאם לקח אותה!

אני אמרתי, אבל זה הרגיש כאילו הלב שלי נלקח ביחד איתה.

ושום דבר לא עזר; לא אלכהול, ואפילו לא העבודה שלי.

הפכתי רשלן, וכמעט השארתי מספיק ראיות כדי להפליל אותי. הייתי צריך להתרחק, הייתי חייב לשחרר! וללכת רחוק, אני צריך את המרחק הזה! אני חייב אותו.

אני מרים את הפלאפון שלי ומזמין את הטיסה הקרובה לאירלנד, אני אוכל להישאר שם זמן ארוך וגם לעבוד.

ובנוסף, יש לי שם בית, כך שאני יכול להגיע לשם תוך זמן קצר.

אני מתקשר במהירות, ומזמין לי טיסה כבר למחר בבוקר.

אני יורד מהטיסה, ולוקח את המפתחות לרכב שמחכה לי כבר בחנייה.

סידרתי הכול, וכמובן שיש עבודה כאן, למעשה יש לי עבודה כבר להיום אחר הצהריים, ועכשיו אני רק רוצה להגיע הביתה ולישון. אני צריך רק לישון בלי כאבי ראש, בלי שום דבר לחשוב עליו.

אני מחנה את הרכב מול הבית המוכר, פותח את הדלת, נכנס פנימה ופותח את הדלת של חדר השינה הראשון ופשוט קורס. אני מתעורר לצערי שעה אחרי שקבעתי, מה שדופק לחלוטין את כל לוח השעות שלי.

אני מודע היטב שזה הורס את כל מה שתכננתי, ולכן אני דוחף אקדח לתוך הנרתיק שלי.

אני לוקח מפתח של הרכב, את הפלאפון שלי והנוסף החד פעמי ויוצא משם. אני מקבל את כל המידע שאני צריך, ויוצא החוצה.

זו משימת חיסול פשוטה, אני מחכה לזמן הנכון כדי לעשות את העבודה.

הוא עומד מול האגם, אני מתגנב מאחוריו ומוציא את האקדח שלי, ומתכוון לירות, אבל שניות לפני שאני לוחץ על האקדח אני שומע קול ממש לידי "חבל לבזבז כדורים על בובה".

אני מפנה את מבטי כדי לראות שהאדם שאני אמור להרוג עומד מולי עם אקדח.

אני מיד מפנה את האקדח שלי, אבל הירייה כבר יוצאת.

אבל האקדח שלי הוא לא היחיד שיורה.

אני מבין את זה מאוחר מידי, לפני שאני נופל על הקרקע וההכרה כבר עוזבת אותי.
~~~
תזכרו לחייך תמיד גם אם לפעמים זה נראה הכי קשה בעולם.
תראו את הפרופיל שלהJust_Be_You11
באהבה,
וויט א'נגל