Empty eyes[niall horan]

chapter 23

מטרה: 85 הצבעות.
נייל

ליאם שלח לי הודעה לפני כמה דקות שהוא עזב את הבית, הוא הבטיח שקרוליין רגועה יותר ושהוא התחיל לאמן אותה, שאולי זה יעזור.

הוא כמובן דרש ממני להתנצל, אבל הייתי עושה את זה גם בלעדיו. אני פשוט בטוח שזה לא יעבוד.

אני לוקח נשימה עמוקה לפני שאני פותח את דלת הכניסה הראשית, ומביט סביב, הבית נקי כרגיל- בזמן האחרון מאז שקרול כאן ליתר דיוק.

אני הולך קדימה לעבר החדר שלה, החדר שבו כמעט אנסתי אותה! איך הייתי מסוגלת לעשות את זה? איך בכלל הייתי מסוגל לעשות לה משהו, כשאני זה שהציל אותה ממנו פעמים כה רבות.

אני נוקש על הדלת אך שום תשובה לא נשמעת, אני רק לוקח נשימה עמוקה ומתחיל לדבר.

"קר, אני לא יודע אם את שומעת, אולי כן, ואולי לא ואת ישנה. אבל אני מצטער, אני לא יודע מה עבר עלי באותם רגעים, אבל אני כל כך מצטער. את יודעת, בהתחלה הזכרת לי את עצמי, אבל אחר כך הבנתי כמה את שונה.

זה נכון, אולי את נושאת צלקות כמו כל אדם, אבל את לא כמוני!

את לעולם לא תהיי.

הצלקות שלי הפכו אותי לרוצח בדם קר. האנשים שהתעללו בי לימדו אותי להחזיר באותה דרך, רק אז זה יצליח.

אבל לא את, הצלקות שלך הפכו אותך לעדינה וחזקה ומדהימה ורגישה.

אני הבאתי אותך הנה כי חשבתי שאני יותר טוב מאנשים אחרים שהיו בחיים שלך, אבל מתברר שאני כמו כולם, דפוק ושרוט ואולי אפילו יותר, מי יודע?

אני מצטער על זה שהבאתי אותך לכאן, לא הייתי צריך לעשות זה, אם רציתי לעזור לך הייתי צריך למצוא לך עבודה הגונה עם כסף טוב, ומקום חדש לגור ולצאת מהחיים שלך.

אבל הייתי אגואסיט והכנסתי אותך לחיים שלי, כי חשבתי שאולי תוכלי לצבוע אותם בצבעים יפים יותר. אבל אני הרסתי אותך, את יודעת? הרסתי אותך".

אני נאנח וצוחק צחוק מר "ברור שאת יודעת! קר, אני מתנצל שוב ואת יודעת מה? אני אתקן את הטעות שלי עכשיו! אני אמצא לך בית יפה ועבודה טובה ואצא לך מהחיים, אני מבטיח שאני אצא, ואת לא תראי אותי יותר, אני מבטיח" אני מקים את עצמי מליד הדלת שלה, ויוצא החוצה.

היא לא תצטרך לסבול אותי יותר.