Empty eyes[niall horan]

chapter 22

מטרה: 85 הצבעות.

קרול

"אתה לא נורמאלי!", זאין צעק כשליאם אחז בזרועותיו של נייל מאחורי גבו.

הארי שפגע בי בפעם הראשונה ניגש אליי, והושיט לי את החולצה שנייל פשט ממני.

"אני אממ.. טוב תיראי אני בטוח שהוא לא התכוון, פשוט הכעסת אותו ואנחנו גם הצקנו לו". לא הסתכלתי עליו, אבל הנהנתי, למרות שידעתי שנייל עבר את הגבול.

"את שינית אותו בחודש האחרון, את יודעת?", הארי המשיך ושמעתי את הצעקות מהמסדרון.

נייל ניסה לעבור דרך ליאם ולהיכנס הנה, אבל הוא וזאין לא נתנו לו.

"לא שיניתי אותו, וגם לא התכוונתי" עניתי ביובש, והוא גיחך.

"תיראי, נייל כל חייו היה לבד. ואם הוא ירצה, הוא יספר לך מה הביא אותו למה שהוא היום, אבל זה לא הסיפור שלי לחלוק. מה שאני מנסה לומר זה שהוא פשוט לא שולט בכעסים שלו, ואת מטרה קלה בשבילו".

הקולות והצעקות הפסיקו.

"הוא הלך עם זאין ולואי, אני חושב שאני אשאר איתה הארי, זה בסדר", ליאם אמר.

הוא היחיד מכל החבורה שנראה אחד עם לב חם, ודואג.

"אוקיי", ליאם נכנס והתיישב על קצה המיטה.

"קר.."

"ליאם" פרצתי בבכי שוב, וחיבקתי אותו חזק.

"ששש.. לאב, זה בסדר, הוא לא עשה כלום. והוא גם לא היה עושה", הכעס בי גדל.

"נמאס לי! נמאס לי שאתם מגנים עליו!" קמתי לרגליי.

"היי, יש לי רעיון!", הייתי מבולבלת מהכעס והפחד שחשתי כלפיי נייל.

"מה את אומרת שאני אאמן אותך?"

שיאמן אותי?

"מה הכוונה?", הוא חייך כאילו זכה בפרס.

"אני יכול ללמד אותך איך להגן על עצמך, ולשמור על עצמך ממקרים כמו.." הוא לא סיים את המשפט ושמחתי על כך.

"אוקיי" אמרתי, "מתי?"

"אפשר עכשיו. תשטפי פנים, תתלבשי נוח, ואני אבדוק איפה החדר כושר של נייל בבית הענק הזה", הוא חיבק אותי פעם אחרונה, ויצא.