wedding covenant

פרק 5//החתונה:

נקודת מבט בלה:

נכנסתי ללימוזינה, הנהג בירך אותי במזל טוב וסגר את המחסום/חלון הזכוכית בין כיסאות הנהג לבין כיסאות הלימוזינה היקרה והלבנה.
הוריי והאחים שלי הלכו בלימוזינה השחורה, ואני ובעלי לעתיד ניסע בלימוזינה הלבנה.
מבחוץ היא מקושטת במעטי פרחים יפיפיים, והיא פשוט מהממת;

נסעתי בלימוזינה לדרכו של הבית של בעלי לעתיד, לאסוף אותו כדי שניסע לאולם חתונתנו, יחד.
כולי רועדת מפחד, מה הוא יגיד עלי?, מה הוא חושב עלי?, מה הוא יחשוב שהוא יראה אותי, ועוד מיליון מחשבות שאין לי תשובה בשבילן.
תפסיקי, ציווה עלי התת מודע שלי. הוא לא אמור להטריף אותך, תפסיקי לחשוב עליו ביום הזה, הוא אמור להיות יום מיוחד! התת מודע שלי צרח עלי, הפנמתי את מה שהתת מודע שלי אמר לי והעלתי הבעה קרה כקרח על פני.
אחרי נסיעה של כמעט שעה, הגענו לביתו הענקי, הוא היה בית יפיפה עם שער מהמם ולבן, ובית בצבע לבן עם מלא פרחים ופסלים נדירים.
אני רואה אותו מחכה בחוץ עם חליפה שחורה מהממת, ושערו מסודר כבלורית מהממת, הוא חתיך. דיי, תפסיקי. התת מודע שלא מצווה עלי ואני מקשיב לו, שוב. הוא אף פעם לא טועה.
הוא נכנס ללימוזינה הלבנה ומסתכל עלי במבט קפוא ומעביר מיד את מבטו מפני לסרוק את גופי.
הוא מסתכל על גופי מלמעלה ללמטה, נעצר בחלק התחתון של גופי, איפה שנמצא המשולש הטמא שלי.
נרעדתי מפחד והוא ישר הפנה את מבטו מגופי.
מתיישב בתוך הלימוזינה, וסוגר את הדלת ואנחנו יוצאים לדרך לאולם החתונה שלנו.
כל הדרך עברה בשקט, אני חושבת על מחשבות בראשי.
כמו שהבטחתי אני יהרוס וידפוק לו את החיים, אז אני חושבת על תוכנית מצוינת.
אחרי מלאי מחשבות החלטתי על המחשבה הטובה ביותר, זאת שתתחיל את המרירות הרבה של חייו.
הגענו לאולם של החתונה שלנו, וההתרגשות שלי בשיאה. לאומת זאת דן, משחרר את היד הקופצנית שלי מסביב כף ידו.
יצאנו מהלימוזינה, שנינו מצדדים שונים, הפכים גמורים שלא מתאימים. כמו האמת, ימין ושמאל, חושך ואור, גבוה ונמוך.
כשנכנסנו לאולם כל אחד הלך לצד אחר. אני הלכתי לחדר קטן ששם שררו המשפחה שלי, מחכים לי.
"וואוו בלה, את מהממת!" אלכס אמר לי. "תודה" השבתי והעלתי חיוך קטן על פני.
ויקטור רץ לחבק אותי ואני ירדתי לגובה נמוך, נישקתי אותו וחיבקתי אותו.
"בלה, יפה שלי, את יפיפייה!" אמי החמיאה לי והלכתי לחבק אותה כאות תודה.
"את הכלה הכי יפה שראיתי עד עכשיו." אבי החמיא לי ואמי השתעלה; "כחמ כחמ..?" אמי שלחה לו מבט שורף.
"הכי יפה אחרי אמך" אמר אבי והלך לנשק את אמי.
הסיפור של ההורים שלי הוא; שאבי אתהב באמי לפני כמה עשרות שנים, הוא רדף אחריה עד שהסכימה לצאת איתו, והוא לא חיכה הרבה, אחרי 5 חודשים מהרגע שהכירו, הציעה לה נישואין והיא הסכימה.
הלוואי שלי הייתה אפשרות בחירה על חיי..
"מתרגשת?" אלכס שאל, "כן" השבתי בשקר, איך אני יכולה להתרגש ככה? שאני מתחתנת ממחויבות, עם מישהו שיהרוג ויהסר אותי.
הוא ראה בעיניי ששיקרתי והעלה חיוך מנחם על פניו ובא לחבק אותי חיבוק קטן.
"אתה יודע אל.. הוא יהרוג אותי, אני אומרת לך." אמרתי לו בקול שרק מיועד לו שישמע מה אני אומרת, "הוא לא, אני מבטיח. אם הוא יעשה משהו קטן אחד שלא מוצא חן בעייניך אני יהרוג אותו ישר." הבטיח לי. הוא לא יכול להבטיח דבר כזה, זה לא באחריותו, אבל הוא מנסה להרגיע אותי אך לא מצליח.
"בלה.. צריך לצאת" אבי ואמי מחכים לי ביציאה מהחדר ואנו יוצאים ביחד.
אני מחזיקה ידיים לאבי ואמי ואני רואה במקביל את המשפחה של בעלי לעתיד, הקאפו העתידי שלי, מחכים לי שם.
עלינו לחופה ושם הכומר מתחיל לברך ולשאול..
"האם אתה, דין ולק, תיקח איתך, את בלה לודן, לאישה? באש ובמים, בטוב וברע, בעוני ובעושר, לחיים שכאן והחיים שאחרי המוות?" הכומר שאל אותו והוא השיב "כן" בקול קפוא.
"האם את, בלה לודן, תיקחי איתך, את דין ולק לבעל, באש ובמים, בטוה וברע, בעוני ובעושר, לחיים שכאן ולחיים שאחרי המוות?" הכומר שאל אותי ואני השבתי כן במלמול קטן, כמעט עונה לו בסירוב אך אסור לי, אבי יהרוג אותי ויתחיל כאן מלחמה, אני מעדיפה שאני אסבול מאשר שמשפחתי תסבול.
"יש מתנגדים?" הכומר שאל ולא היה רשרוש אחד בקהל, התחננתי שמישהו יסרב לנישואי, שיגיד שהוא מתנגד, שיגיד משהו שיציל אותי-
"אני-" מישהו אמר מהקהל, זיהיתי אותו, זה היה הבן אדם שהכי שנאתי בכל העולם, מי שהביא אותי לסבול בכל יום ויום, דוד שלי.
דין הוציא רובה מתוך חולצתו המכופתרת והיפה, לקח אותו ונעץ את ההדק כמה וכמה פעמים.
אני משתגעת. הייתי המומה ממה שקרה כאן אך הוא הסתכל עלי, ונישק אותי.
כמעט ברך לי מהראש התוכנית שלי, אבל כמעט זו מילה חשובה, שהוא ישר שם עלי את שפתיו, לא עבר מחצית שניה וכבר הייתי על הריצפה.
עושה את עצמי מתעלפת וסוגרת את עיניי.
היו מלא אנשים מופתעים לפי טון קולם ושמעתי שאבי ואלכס הוציאו נשקים ועוד כמה אנשים. התחילו איומים, יריות, פטפוטים, כך לא דמיינתי את חתונתי אך זה היה שווה את זה.

-------------

מצטערת שאני לא העלתי אתמול, אולי אני יעלה מאוחר יותר עוד פרק, אני תמיד יעלה בשישי בצהריים פרק ובשישי בערב לא העלה כי אני מכבדת;) שבת שלום🖤