נקודת מבט בלה:
אני מתעוררת מתוך הסיוט הזה, אני מרגישה שכולי נוטפת מים וצורחת.
"היי.. היי.. תירגעי" אמא אומרת לי ומחבקת אותי, כנראה נלחצה.
אני רואה שאני בתוך חדר שלא ראיתי מימיי. אני חושבת שהוא של המלון. שבוא אני ובעלי צריכים להעביר את ליל הכלולות שלנו.
"א..אמא?" גמגמתי, עדיין באמצע ההתעלפות. "מאמי שלי.. כל כך דאגנו לך! הבנו שהוא לא עשה את זה.. הוא נשבע בחייו וגם ראו שהוא לא שיקר.. אז מה זה היה?" היא שואלת יותר את עצמה מאשר אותי.
"אני.. אני לא יודעת" השבתי לה בקול עייף.
"אפשר ללכת הביתה?" שאלתי אותה, לא רוצה להישאר פה עוד דקה נוספת אפילו, "אוףף, הלוואי שהייתי יכולה לקחת אותך מפה! את מחויבת להישאר עם החתן ביום הכלולות שלכם" היא אומרת לי ואני מרגישה שאני רועדת בעמוד השדרה שלי, תכנית? לא רק שם.. בכל הגוף.
"אמא.. בבקשה.. אני לא רוצה להישאר עם הפסיכופת הזה-" אמרתי ועצרתי שאני שומעת את הדלת נפתחת. "היא התעוררה?" אני רואה את אלכס ואבי נכנסים לחדר המלון.
"בלה.." אבא בא ומיהר לנשק את ראשי, אני נותנת לו לעשות כרצונו ופולטת אנחה קטנה מפי.
"אני לא פאקינג משאיר אותה איתו, אין שום פאקינג סיכוי. היא חוזרת הביתה" אלכס מסכם את דבריו ולא יכול לראות אותי רפויה ככה במיטה.
"תרגע אלכס.. אני הלך לדבר עם-" אבי נקטע בכך שבעלי, דין. התחיל לדבר..
"היא נשארת כאן וזה סופי." הוא סיכם את דבריו ולא נתן פתח צר אפילו לדיון קטנטן.
הוריי מהנהנים לעברו ואלכס אפילו לא מסתכל אליו לשניה שלא יאבד את השפיות שלו. הוריי יוצאים מהחדר ואני, אלכס ובעלי נשארו בו.
"אם אתה פאקינג תפגע בקצה משערה בראשה.. אני לא רוצה להגיד מה יתחיל להיות פה.." הוא הורה לו בקול קטלני שלא שמעתי מעולם שיוצא מפיו. פחדתי, אני לא אשקר, היה לו קול קטלני כמו הים.
דין לא יחס אליו חשיבות אך נכנס לחדר והלך למקלחת. אחרי שניות אחדות אני שומעת את המים זורמים במקלחת.
אני קמה מהמיטה ומתחילה לפסוע לאלכס אך הוא ישר מרים אותי על כתפו ומשכיב אותי על המיטה הרכה והנעימה.
"בלה.. אני מבטיח לך שאם הוא עוד פעם ינסה רק לזוז משהו אני יפרק אותו. רק תגידי לי ואני ישר יבוא חא משנה מה. בסדר?" הוא אומר בקול שמיועד רק לי, אין על אחי. הוא תמיד היה פה בשבילי לא משנה מה.
"בסדר.. תודה אלכס." השבתי לו, אני לא רוצה להישאר פה, ממש לא! אך אין לי מלא ברירות אז אני חייבת. אלכס פסע לעברי ונישק את קודקוד ראשי, חיבק אותי חיבוק קצר ויצא מחדר המלון המפואר של ליל הכלולות הדפוק שלי.
אחרי כמה דקות אחדות אני שומעת את המים במיקלחת ניסגרים ועובר בי צמרמורת. אני מפחדת. פאקינג מפחדת. הוא יאנוס אותי? יכריח אותי? יכה אותי? יאשים אותי? יתנהג איתי באלימות?
הלוואי שהייתי לי תשובה לשאלת אחת אפילו.. התחלתי להרגיש את לחיי מתחילות להירטב יותר ויותר ואני רואה את דין בא מולי..
"למה את בוכה?" הוא שואל אותי ומביט בעייני עם עייניו המהפנטות.
"אני לא בוכה.." אמרתי ומחיתי את דמעותי מיד, לא רוצה שיראה אותי ככה מפורקת.
"נכנס לך משהו לעין?" הוא שאל בציניות ועושה כאילו הוא מנסה להוציא לכלוך מתוך העין הימנית שלי. צחקתי קצת, אלוהים למה הוא עושה לי הרגשה כזאת בבטן? זה מרגיש כאילו יש לי פרפרים בבטן. הוא הלך למיטה וישב שם, התחיל להוריד את המגבת.. צרחתי פחדתי כל כך מהדבר הזה, אני לא רוצה לעשות את זה, להזדיין, לא שוב. במיוחד מתי שאני לא פאקינג רוצה.
הוא החזיר את זה ישר בבהלה והוציא אקדח מתחת לכרית שלו. "מה קרה?" הוא שאל והניח את הרובה לידו, למקרה ביטחון. "א..אני.. אני לא רו..צה לעשות.. סק..ס" אמרתי בגימגומים כבדים, מפחדת מהדברים שהוא יעשה לי.
"אנחנו לא נעשה." הבטיח לי, "קרה לך.. משהו?" הוא שואל, כנראה על התגובה המוגזמת שלי, "ובגלל זה את מתנהגת ככה?" שאל, מביט ישירות לתוך עיני ואני ישר מסיטה את מבטי שלא יזהה משהו.
"ל..א.." גמגמתי ישר ובמהירות מתוך לחץ ובתוך אינסטינקט ראשון ברחתי לחדר המקלחת שבתוך חדר הליל כלולות במלון שלנו.
נעלתי את הדלת ישר עלי והתחלתי לרעוד מרוב לחץ ולבכות את רצפת המקלחת המהממת.
--------------
מצטערת שלא הפעלתי מלא זמן היה לי יום הולדת ויצאתי עם חברות.. אני ינסה להפעיל יותר.. סליחה שזה קצר.. אשמח שתדרגו ותגיבו:)
YOU ARE READING
wedding covenant
Romance*גמור* היא אוהבת אומנות, הוא אוהב דם ורצח. היא ביישנית וחמודה, הוא שומר על קור רוח. היא אוהבת לימודים, הוא שנא את הלימודים. "אני לא מבין איך.. איך הילדה הקטנה הזאת ריככה אותי." ... מה יקרה שהגורל יפגיש את המאפייה האיטלקית עם המאפייה הרוסית? שכל כך ה...
