נקודת מבט בלה:
אכלתי עוד ביס מהפסטה עם הרוטב עגבניות והקציצות הטעימות של דייאנה.
אני יושבת בשולחן בפינת האוכל, עם דין בשולחן.
"דייאנה, אני מאוהבת באוכל שלך." אמרתי בהחלטיות ומלקקת את האצבעות שהתלכלכו מהפסטה עם הרוטב הנדיר והקציצות הטעימות.
"איזה כייף." אמרה עם חיוך גדול ואימהי.
כל שאר הארוחה עברה בשקט נעים של ארוחה. התענגתי על כל ביס וביס מהארוחה המדהימה והאלוהית של דייאנה.
קלטתי כשהכנסתי עוד ביס לפה שדין מסתכל עלי, והתקשתי לבלוע את הביב שעדיין תוך כדי לעסתי.
בלעתי אותו בנוקשות, וחשבתי על לשאול אם הוא רוצה לעלות לקומה למעלה.
"אתה בא למעלה?" אמרתי בזמן שקמתי לעזור לדייאנה עם הצלחות, כשכולנו סיימנו והתחלנו לקום.
"כן." אמר עם הקול המסוקס והמושלם שלו.
עזרתי לדייאנה עם הכל בזמן שדין הלך לסלון הגדול שבבית.
לקחתי את הסמרטוט שהיה על השיש לפינת האוכל והתחלתי לנגב את השולחן הצבע עץ המבריק שטיפה התלכלך לנו בזמן האוכל.
"אבל אמרתי לך מיליון פעם.. את לא צריכה לעזור לי!!" דייאנה מתעקשת ומנסה לעלות מבט כועס על פניה ומנסה להוריד את החיוך שפורץ מפניה.
חייכתי אליה, " אני לא באתי מבית שאנשים עושים הכל בו בשבילי.. באתי מבית שאנחנו עושים הכל. מבשלים, מנקים, מכינים, עוזרים, מפנים ועוד כל התעסוקים שיש.. אז אל תתווכחי איתי דייאנה." אמרתי לה בקול מוחלט ובטון רגוע, אך שמעביר את המסר והיא רק גלגלה עיינים.
שסיימנו, הלכתי אל עבר הסלון שהיה די רחוק בגלל גודלו של הבית, ושהגעתי ראיתי את דין, יושב בספה על הסלון ומסתכל באייפון החדיש שלו..
"עולים?" שאלתי אותו והוא לא העביר את מבטו מהטלפון אלי, כנראה ידה שאני פה עוד לפני שדיברתי. יש לו חושים מעל הטבע..
"טוב," אמר וקם מהספה, עלינו לקומה למעלה במדרגות בדממה.
השקט הזה מפחיד ומצמרר. יש ביננו מתח שאפשר למשש. אם היה לי פה סכין הייתי יכולה לחתוך אותו.
הגענו לחדר אחד בקומה למעלה והוא נעצר.
"אני הולך להתאמן."" אמר בקור הקפוא והקר שלו. ונשבעת שהתחלתי להתחמם. שהוא יעשה כושר- יהיה לו זיעה- והוא יהיה חתיך בטח..
"בסדר." אמרתי מובכת מהמחשבה שלפני שניה עברה בראשי. ליקקתי את שפתי היבשות והלכתי עוד כמה צעדים לכיון הספריה שלי.
לקחתי ספר שהייתי באמצע קריאה נוכחית בו, והתחלתי להתקדם לחדר שכנראה חדר כושר.
פתחתי את הדלת והתקדמתי בשקט לכיוון פינת קיר.
התיישבתי בישיבה מזרחית ופתחתי את הספר. לא רציתי להתרכז בספר, יש פה משהו הרבה יותר מעניין.
הוא היה באמצע ריצה בהליכון, כל כמה שניות העלה מהירות עד שהיא הגיעה למהירות מוגזמת. הוא עדיין העלה ואני פשוט הייתי המומה. איך-
נזל מגופן טיפות זיעה- ליקקתי את שפתיי היבשות שוב. זה נראה כל כך- טעיםםםם.
"את מסתכלת על משהו מעניין, נסיכה?" שאל עם קולו הסקסי והעברתי במהירות את מבטי לספר שביד ידיי המסכן.
"מה- לא--" אמרתי מגמגמת והוא גיחך. לחיי התלהטו. שהוא גיחך וחייך היה לו שתי גומות יפיפיות. הוא חתיך ברמה אחרת.
"את יודעת? הספר שלך נראה מעניין.." אמר עם חיוך קטן שהעלה על שפתיו.
"מה באמת? אתה קורא ספרים?" שאלתי אותו, עם חיוך קטן שעלה לפני.
מה? הוא קורא ספרים? אין מצב. הוא בן בלה, בנים לא קוראים ספרים. אל תהיי מגוחכת..
"לא, אבל זה נראה מעניין מאיך שזה נראה אצלך." אמר עדיין עם החיוך הממכר הזה שלו.
לחיי התלהטו יותר. זה היה מביך. הוא אפילו מקודם קרא לי נסיכה, מבינים? נסיכה.
"הספר מעניין?" שאל עם החיוך הזה. הוא חיוך כובש. אלפי מלחמות היו מתחילות בגללו..
"יאפ." עניתי עדיין מסתכלת בעיינים המהפנטות האלו שלו.
"כן אה? בגלל זה הוא הפוך?" הוא אמר וגיחוך יצא מפיו. הסתכלתי ישירות על הספר שבאמת היה הפוך.
איך הוא ראה ממרחק כזה? בטח יש לו עייני נץ מה את מתפלה ממפלצת כזאת?, הקול בראשי אמר לי כאילו זה הגיוני והתפדחתי.
סגרתי את הספר ישירות ובנתיים הוא סגר את ההליכון.
הוא התקדם לעברי ואני הייתי מוקסמת מקסם עייניו וגופו. הזיעה מדיפה ממנו מקילומטרים, זה מהפנט ומודה בו זמנית.
הוא היה עכשיו ממש מולי, ממש ממש קרוב אלי.
מרוב שהיה קרוב יכולתי להרגיש את אפו על אפי, את נשימותיו הרגועות שהיו כאילו בטוחות בכל דבר שהן עשו..
ואז הוא הדביק את שפתיו על שלי, התהפנטתי.
YOU ARE READING
wedding covenant
Romance*גמור* היא אוהבת אומנות, הוא אוהב דם ורצח. היא ביישנית וחמודה, הוא שומר על קור רוח. היא אוהבת לימודים, הוא שנא את הלימודים. "אני לא מבין איך.. איך הילדה הקטנה הזאת ריככה אותי." ... מה יקרה שהגורל יפגיש את המאפייה האיטלקית עם המאפייה הרוסית? שכל כך ה...
