נקודת מבט בלה:
כל הלילה הייתי שקועה במחשבות.
ניסיתי להירדם, אך לא יצא מזה הצלחה רבה..
אני מסתכלת על השעון שבקיר בחדר ילדותי שבו גדלתי, אני רואה שהוא מציג; 05:48:21.
עייני היו פתוחות כשתי חריצים קטנים מרוב עייפות, אך עדיין לא הצלחתי להירדם.
החלטתי לקום לקחת כוס מים, קמתי מהמיטה הלא נוחה, והתקדמתי לעבר המטבח.
אני לא מבינה איך פעם היה לי נוח לישון על המיטה הזאת.. כנראה שאם לא ניסיתם את המיטה של דין, אתם לא יודעים מזה מיטה נוחה.
לקחתי כוס מהארון, ומזגתי לעצמי כוס מים מהתמי ארבע השחור שלנו.
לאחר שסיימתי לשתות את כל תכולתה של הכוס, שמתי אותה בכיור ועליתי שוב לחדרי הישן.
נכנסתי שוב למיטה, ושיפשפתי את עייני מרוב עייפות. לאחר דקות של בהייה בקיר ומחשבות שמתרוצצות במוחי הרגשתי שעייני מתחילות להעצם ונסחפתי לשינה עמוקה.
----------------
"בלההההה" שמעתי מבעד לחושך שיייני סגורות.
שפשפתי את עייני ופתחתי אותם לחריצים קטנים, רואה את ויקטור, אחי הקטן מחייך עקב נראותי המתעוררת.
"התעוררת!" אמר עם הקול המתוק שלו, הייתי חייבת לתת לו נשיקה בלחי, וכך עשיתי.
"את באה לאכול ארוחת בוקר איתי?" שאל עם פרצוף מתחנן, אני הוצאתי אנחה קטנה מפי והוא ציחקק עקב הניצחון הקטן שלו.
התרוממתי מהמיטה עם הפיג'מה, עדיין גמורה מעייפות ונגררת עם ויקטור הקטן לפינת האוכל.
התיישבנו על האי שבמטבח, ונסה, עובדת הבית שלנו, הסתובבה לעברנו וחייכה חיוך גדול.
"בוקר טוב יפים שלי! הכנתי וופל בלגי, פנקייקים ובראוניז! אני יביא לכם." סיכמה עם החיוך הגדול שלה.
"תודה!" ויקטור אמר, מנומס שלי. "תודה נסנס." הודאתי לה גם אני ונישקתי את ויקטור בקודקוד ראשו. אני מאוהבת קשות בילד הקטנצ'יק שלי הזה.
הוא ציחקק, "דייי!" אמר שהמשכתי לסחוף אותו למפל נשיקות ענק, מנסה לדחוף אותי עם הגוף הקטן הזה שלו.
הילד הזה יכול לעלות לי חיוך גם אם אהיה בדיכאון. הוא נותן לי כוח וסימן לחייך.
"בלה יש לך עיגולים שחורים מתחת לעיינים.. למה?" שאל ויקטור בקול הילדותי שלו, מתבונן בי ומעביר את האגודל שלו על העור שמתכת לעייני.
"כי אני עייפה טיפשוני.. הערת אותי!" האשמתי אותו, אך אני בחיים לא אוכל לכעוס עליו. הוא נתן לי נשיקה בלחי ואז סטירה.
"אייי! זה כאב!!" האשמתי אותו ונתתי לו סטירה קטנה שכלל לא כאבה לו בלחי.
"תפסיקו כבר לעשות בלגןןן!!" נסה אמרה בקול מיואש. ואני וויקטור המשכנו להציק אחד לשני בזמן שהניחה מולנו שתי צלחות, לכל אחד אחד.
נסה גם הניחה מיץ תפוזים ושוקו מולנו, חייכנו אליה. "תודה נסה." אמרנו ביחד, אני וויקטור וויקטור התחיל לאכול.
היה בצלחת 3 פנקייקים עם סירופ-שוקולד, וופל בלגי ובראוניז. שיחקתי עם האוכל במזלג ולא אכלתי אותו.
"סיימתי!" ויקטור אמר בטון גאה, והלך ליראות טלוויזיה. אני בנתיים זרקתי את האוכל לפח במהירות בכדי שנסה לא תשים לב בטעות.
לאחר מכן, שמתי את הסכום והצלחות והכוסות שהשתמשנו בכיור, והתחלתי לשטוף אותו.
לאחר מכן, עליתי במדרגות והתחלתי ללכת לכיוון חדרי.
"בלה, בואי נדבר.." אלכס, אחי הגדול אמר לי ואני גלגלתי עיינים לראותו. הוא לקח את ידי והשחיל אותה עם שלו ולקח אותנו לחדר העבודה שלו.
"מה הוא עשה לך? הוא פגע בך? רגע- אם הוא אנסה אותך אני יהרוג אותו ביסורים-" הוא התחיל לדבר לעצמו והיה כעס רותח בתוך עייניו.
"הוא לא עשה כלום!" קטעתי אותו, זה חצי אמת חצי שקר. כי הוא לא פגע בי פיזית-הוא לא אנסה אותי.. אך הוא פגע בי נפשית-הוא בגד בי.. ומי יודע איזה פעם זו..
"בלה, אל תשקרי לי!" הוא התחיל להרים את קולו ולצעוק. שיחקתי עם שיערי מתוך לחץ שיגלה את השקר הענק של מה שהוא עשה..
"לא- הוא נגע בך? כן אני ראיתי איך נבהלת שנגעתי בך אתמול-" התחיל לומר וראיתי איך הוא נהיה אדום ושריריו מתקווצים מרוב כעס.
אני יודעת שהוא דואג לי. אך דין לא נגע בי.. אני יודעת שהוא לא היה נוגע בי בצורה כזאת.
"הוא לא נגע בי!, זה היה מישהו אחר, טוב?!" צעקתי עליו, כבר לא יכולתי. "אני אשחת את אותו הבן אדם" אמר לעצמו יותר מלי ובא לחבק אותי.
אני גם החזרתי לו חיבוק, אני אוהבת אותו. הוא האח הגדול שכל אחת צריכה.
--------------
עליתי לחדרי, לאחר ארוחת הערב עם כל משפחתי, והטלפון שלי רטט על השידה הקטנה שליד מיטתי.
פתחתי אותו, וראיתי שזאת הודעה- הודעה מדין.
דין: 'מתי את רוצה לחזור?.' ראיתי את ההודעה וגיחכתי בכעס לעבר הטלפון.
בלה: 'היי מה קורה בלה? איך את מרגישה בלה? את רוצה לחזור השבוע בלה?, אתה חרא בן אדם. ולא, אני לא רוצה לחזור בהמשך השבוע. הלוואי שהייתי יכולה לא לחזור יותר בחיים.' כתבתי לו בכעס, אני לא מבינה מה הקטע שלו, באמת.
מכיוון שהוא עשה שלא אהיה אפשר לראות אם הוא ראה את ההודעה או לו, אי אפשר לדעת אם הוא קרא אותה או לא. אך אני בטוחה במאה אחוז שהוא קרא אותה ומתעלם. אין לו מה לענות.
YOU ARE READING
wedding covenant
Romance*גמור* היא אוהבת אומנות, הוא אוהב דם ורצח. היא ביישנית וחמודה, הוא שומר על קור רוח. היא אוהבת לימודים, הוא שנא את הלימודים. "אני לא מבין איך.. איך הילדה הקטנה הזאת ריככה אותי." ... מה יקרה שהגורל יפגיש את המאפייה האיטלקית עם המאפייה הרוסית? שכל כך ה...
