wedding covenant

פרק 7// הדמעות:

(נ.ב החדר שבתמונה הוא החדר שבמלון רק עם חושך ונרות ריחניים)

נקודת מבט בלה:

ישבתי על הריצפה של המקלחת בחדר המלון היפיפה שלנו, בוכה כבר כמה דקות ונעולה בתוך חדר האמבטיה הזה..
"בלה.. את בסדר?" שאל אותי ואני חשבתי.. אני בסדר? לא בסדר? חצי חצי? מעולה? רע? אני לא יודעת..
"לא יודעת.." הודעתי בקול שקט עם מלא רגש בתוכו, רוצה פשוט שהחיים יחזרו לתקופה שאבי לא הודיע לי על הברית נישואין, שהייתי שמחה, כל היום בחדר האומנות שלי ומציירת ומחליקה עם המכחול את הצבעים היפים.
אני כל כך מתגעגעת לזה..
"תצאי.. לא נדבר על זה אם את לא רוצה.. אבל אם את רוצה נדבר על זה(?)" אמר עם ספקנות של שאלה בקולו.
לצאת? לא לצאת? לברוח מחדר המלון? אני לא יודעת מה לעשות כבר..
פתחתי את הנעילה של חדר האמבטיה ויצאתי ממנו, ראיתי את זוג עייניו של בעלי מביטות בי במבט ישר וחסר הבעה, אני לא בטוחה חסר הבעה.. אי אפשר לקרוא את מחשבותיו כמו ספר פתוח, אצלי כן;)
הוא התכוון לעברי בלי להוציא הגה מפיו, ומוחה עם האגודל הרגיש שלו את דמעותיי.
לאגודל שלו על עורי הייתה הרגשה רכה, זה היה מנחם, מחמם.. אני לא יודעת להסביר את איך שזה הרגיש.
"את רוצה לדבר על זה?" שאל אותי עם קול חמים, אף פעם לא שמעתי את הטון הזה של קולו.. אני חושבת שאני מתאהבת, אסור לי! אסור לי להתאהב בבן אדם האנוכי והמגעיל הזה!! אסור.
הוזזתי את ראשי מצד לצד לסימן של 'לא', והוא רק הנהן לעברי, שגמר למחות את דמעותיי, הלך למיטה, שכב עליה ואמר; "בואי, לכי לנוח.." אמר במלמולים קטנים ואני הלכתי לעבר המיטה, הוא היה בצד שמאל, הצד שאני תמיד אוהבת לישון בו, אבל אין לי כח להתווכח עכשיו אז פשוט עשיתי סיבוב לצד הימיני של המיטה.
עליתי עליה והתכסתי בפוך הרך והחמים של חדר בית המלון ורעדתי קלות, מהמגע החמים שבא אחרי שהיה לי קר, כנראה.. לא שמתי לב שהיה לי קר מכל הדברים שקראו בחדר הזה..
אחרי כמה דקות של שקט ושלווה עייני התחילו להעצם בעצמם ושקעתי לשינה עמוקה...

------------------

התעוררתי בבוקר ושמעתי את מי המיקלחת זורמים אי - שם במקלחת של החדר, הבנתי שדן מתקלח..
למה הוא היה נחמד אלי אתמול? אני לא מבינה.. הוא לא אמור להיות רע? 'תגידי תודה' צעק עלי התת מודע שלי ואמרתי תודה למי שלא יהיה.
קמתי מהמיטה וישבתי עליה, משפשפת את עייני מעייפות הבוקר.
שמעתי שהמים נסגרו, אחרי דקה בערך דן יצא עם מגבת כרוכה על יריכיו, הוא היה חתיך-
"בוקר טוב.." מלמלתי לעברו, הוא הביט בי והנהן בנוקשות.. איך חשבתי שלעזאזל הבן אדם הדפוק הזה טוב? רק אלוהים יודע..
קמתי מהמיטה וניגשתי למזוודה שאמי ארזה לי לפי החתונה, ל'ליל הכלולות' שהיה אמור להיות לי הלילה.
פתחתי אותה ולקחתי למקלחת סט של חוטיני לבן וחזיית תחרה מהממים, שאמי ארזה לי ללילה.
נכנסתי למקלחת ושמתי את הבגדים על האסלה וגם את המגבת ולקחתי את הסבונים שהבית מלון הביא לנו. חיפשתי שמפו ומרכך ושמצאתי אותם חיפשתי סבון גוף ונכנסתי למקלחת שמוציאה משם ריח נעים.
פתחתי את דוש המים על רותחים וזה היה כל כך נעים.. והתחלתי להתקלח.
כשגמרתי, התנגבתי עם המגבת של בית המלון הלבנה, והלבשתי עלי את החוטיני והחזייה,ואחרי זה שמתי עלי שימלה לבנה עם חמניות מודפסות מהממת וקיצית, שמתי עקבים לבנים שאמי הביאה לי גם שלקחתי למיקלחת ויצאתי מהמקלחת.
אתם בטח שואלים למה הבאתי את הבגדים איתי למקלחת, טוב התשובה היא; בגלל שלא רציתי שהוא יראה אותי..
דן, בעלי, הביט בי במבט סורק כשבחן אל גופי מלמעלה ללמטה ומלמטה למעלה פעמיים.
"יוצאים?" שאל ואני הנהנתי, התחלנו לסדר את החדר ולקחת את הדברים שלנו, לקחתי את הבושם ששמתי מיקודם במקלחת ואת המברשת שיניים שלי והמשחה, וגם את הבגדים המלוכלכים דחסתי לתוך המזוודה המסכנה, ושמתי שם גם את היין שהבית מלון הביא לנו, את הנעלי בית החמודות שהסתובבתי איתם בחדר ואת כל שאר הדברים.
כשסיימנו אחרי ארגונים של שעה, יצאנו מהחדר וה'חיילים' שלו, באו לקחת את דברנו. אני חושבת שהם היו בחוץ כל הלילה? יש סיכוי? כן, אני חושבת שכן, הוא פסיכופת, אני לא מאמינה שהילדים שלי יצטרכו לסבול עם אבא כזה..
התחלנו ללכת לכיוון קומת הכניסה, עוד חייל הצטרף אלינו ולקח את כרטיסי החדר והחזיר אותם לעובדת בדלפק.
כשהגענו לבחוץ, נכסנו לתוך המכונית השחורה הענקית- אני לא צוחקת, ע.נ.ק.י.ת, שבחיים לא ראיתי אותה או רכב דומה טיפה לזו.
הרכב מבתוך רופד בצבע בז' מהמם, היא פשוט מהממת!, חשבתי לעצמי..
אחרי נסיעה של שעתיים וחצי כמעט, הגענו לביתו של הבעל שלי, שהפך להיות גם שלי מעכשיו, כנראה..
"החיילים שלי לקחו את הדברים שלך לכאן וסידרו הכל, הכל מסודר לך בחדר שלנו" הסביר לי, רגע.. מזאת אומרת 'החדר שלנו'? אני מקווה שיש שם חדר שמתפצל לשתיים, זה יהיה נחמד..
נכנסנו בתוך הדלתות האלגנטיות והבית היה בסגנון ארמוני, הכל היה מפואר ומהמם, אפילו הסלון היה עם ספות לבנות ורכות ויפיפיות, אין פה אפילו טיפת לכלוך קטנטנה, אלוהים הכנסת אותי לבית של פסיכופתים בדרגה הכי גבוהה שיש..
עלינו למדרגות וראיתי שביל ארוך כשאני עולה מדרגה ומדרגה יותר ויותר, עקבתי אחריו עד לסוף המסדרון, דלת אחת באמצע, הוא פתח אותה והנהן לחיילים ששמרו על אותה הדלת, הוא השקיף חדר יפיפה ומהמם בצבעים אפור, שחור ולבן מהממים, וגם פה לא היה אפילו טיפת לכלוך אחת..;