wedding covenant

פרק 12//המחזה הנורא:

נקודת מבט בלה:

אחרי המחזה הנורא שהיה שם למטה בחצר, הקאתי על עצמי פעמים ארוכות עד שהרגשתי שאין עוד מה להקיא והקאתי את כל הקיבה שלי.
הריאות שלי שרפו. כאב לי הראש והגרון וכל הגוף.
החלטתי לעלות לחדר הגדול של דין, שאמור להיות לכל חיי גפ שלי.
רצתי על נפשי שדין עדיין היה עסוק עם השומר ההוא, השומר פירפר על האדמה כאשר הוא שוכב ודין מעליו.
דין לקח את להב הסכין וחתך את כף רגלו, פאקינג כל כף רגלו השמאלית של אותו שומר מסכן שהתנפלתי עליו משום מקום. רציתי לעלות ולרוץ לחדר כמה שיכולתי, אך רגליי לא היו בשליטתי ולא הצלחתי להזיז אותם אפילו לא סנטימטר אחד קטנטן.
אחרי שהוא חתך את כל כף רגלו השמאלית, הוא חתך גם את הימנית. אחר כך הוא חתך מהברך וכך גם בצד השני, הרגל הימנית. ואחרי זה חתך את כל שאר הרגל שנותרה בדימומים כבדים ועשה את אותו הדבר בצד השני.
צרחתי צרחות, הם יצאו מפי ולא זיהיתי את עצמי. דין עדיין היה עסוק עם הלהב של הסכין ולנעוץ אותה בגוף השומר.
"בבקשה, זה לא אשמתי- היא נישקה אותי! היא אמרה שהיא באה-- לפגוש קרוב משפחה שעובד פה-- ואז היא התנפלה עלי--" הוא התחנן לרחמים, בין כל מילותיו הוא השתעל והוציא את דם חייו.
דין נעץ את להב הסכין בתוך החזה שלו אייכן שהריאות וקרע- אני לא צוחקת. קרע אותם לשני חתיכות.
התחלתי להקיא שוב, ורצתי ללמעלה, ניסיתי לרוץ עם כל כוחותיי ובסופו של דבר הצלחתי. הרגשתי את הדמעות שגולשות מעייני כמו שתי מפלים חונקות אותי. אני לא רוצה להיות כאן יותר, הוא בגד בי. ולא התבייש בפאקינג זה. ואחרי זה עוד הורג את מי שהתמזמזתי איתו, כאילו לא לפני פאקינג שבריר שניה הוא הזדיין עם איזה שהיא בלונדה-שטנית מטומטמת.
שהגעתי לחדר, הקאתי שוב את כל דמי, הקאתי כל כך הרבה שלא הרגשתי יותר את הגרון. הבטן שלי מקרקרת מרוב כאבי תופת, הרגשתי שאני עומדת למות. הלב שלי שורף, הוא בגד בי- דין בגד בי.
אוקיי, אנחנו לא נשואים מרצון, אלא בשביל שלום המאפיות, אך עדיין הוא היה צריך לשמור על כבודי, אני שמרתי על הכבוד שלו, עד לפני שראיתי אותו מזדיין עם הסתומה ההיא שחייכה לי חיוך צבועה.
זה כל כך נוראי, הלב שלי שורף. אני מרגישה מרוקנת. אין לי סיבה לנשום, אני לא צוחקת. אני לא עשיתי פאקינג כלום לו ולחיים שלו וככה הוא עושה לי- בוגד בי מאחורי גבי, ומי יודע מה עוד הוא עושה.
ולא רק זה, הורג חיל שלו שנגע בי, יותר נכון להגיד נישק אותי. הזעם הרותח שהיה בעיניו-הוא היה זעם טהור שמיימי לא ראיתי דומה לו.
בין כל המחשבות הקאתי והקאתי, תמיד הקאתי במצבי לחץ. שהייתי לחוצה בתור ילדה קטנה אלכס או אחד מהורי היו מחזיקים את שערי בזמן שהיא מקיאה. היום אין לי אותם, היום אני חיה עם בן אדם שבוגד בי, ששונא אותי. שמקנא לי.
העיקר לו מותר, ולי אסור. למה? אה? בגלל שאני אישה? אני עומדת לשאול אותו את זה, אני דבר ראשון ירביץ לו כל כך חזק, אני יכה אותו והוא יראה שדבר ראשון, נשים הם עם חזק יותר מגברים.
אחרי זה, הוא יקבל את הצעקות שמגיע לו, אני לא ארשה לעצמי להתפרק, אני צריכה להיות חזקה עכשיו. לא לתת לו לראות חולשה בתוכי, בשום אופן.
החלטתי להירגע באמבטיה חמה, פשטתי את בגדי ונכנסתי לזרם הרותח ביותר.
חפפתי את ראשי בשמפו הרגיל, במרכך הרגיל, שטפתי את גופי עם סבון גוף וגם בסבון פנים.
כשסיימתי, לקחתי את הפקק של האמבטיה שהיה על המתלה של הסבונים, וסגרתי את חור האמבטיה.
כשהאמבטיה התמלאה עד הסוף, שמתי סבון של קצף בועות והתחלתי לנער אותם עם ידי? התחילו להראות יותר ויותר בועות והחלטתי שזה הרגע המתאים להיכנס. נכנסתי לתוך המים הרותחים והנעימים, התחלתי לנדוד לכל מיני מחשבות.
כשנזכרתי ישר במה שקרה, לא יכולתי עוד להחזיק את הדמעות, הן גלשו מעייני כמו שתי מפלים חזקים.
אני לא מבינה מה עשיתי רע בחיים שככה אני עוברת, השתדלתי להיות אדם נחמד.
בין כל המחשבות האלה אני חושבת שעבר בערך שעה וחצי ממתי שנכנסתי אך הדבר הזה לא מעניין אותי. אני יחליט מה אני אעשה בתוך חיי, לא אף אחד אחר ובטח של הבעל שלי, דין.
באמצע כל המחשבות הרגשתי את עייני מתחילות להעצם מרגע לרגע מהנקודה שבה בהיתי כששקעתי במחשבות, ושקעתי לשינה שהרבה זמן הייתי צריכה אותה.

------------

שמעתי שמישהו קורה לי בשמי, אך לא יחסתי לדבר הזה חשיבות רבה.
הרגשתי שמישהו התחיל להרים אותי, שאני לא יותר בתוך המים החמים, כרוחה מסביבי מגבת, והרגשתי שהניחו אותי על המיטה הנעימה והחמה.
דקות אחדות שנשכבתי במיטה בלי לפתוח אפילו לשגריר שניה את עייני והרגשתי שמישהו התחיל לשים לי תחתונים, חולצת פיג'מה מהמבחר שיש לי, ואת הזוג מכנסיים התואמים לחולצה כנראה..
כשסיים, התחלתי להרגיש ששוב עייני מתחילות להיות יותר עייפות בין רגע לרגע שהן עוד עצומות, פתחתי לחור קטנטן את עייני הימינית וראיתי שזה דין.
"ל..למה?" שאלתי אותו, למה הוא עשה לי את זה? עד שהוא היה יחסית נחמד אלי, שהוא נתן לי את החדר האמנות הזה.. הוא הרס הכל.
הוא לא הספיק להגיב לי והמשכתי לשינה עמוקה וארוכה.

--------------

אין לי רעיונות, מקווה שכבר ביום שלישי אהיה לי רעיונות יותר טובים🖤