wedding covenant

פרק 16//חזרה הביתה:

נקודת מבט בלה:

כעבור שבוע:

קמתי בבוקר, בלי שום קול מעצבן של שעון מעורר או לקום לקול של דייאנה עם הארוחת בוקר הגדולה והמזינה שלה.

עבר שבוע מאז שאני בבית הוריי, והיום, הם החליטו שאני צריכה לחזור וזה יותר מדי..

לא רציתי, ואני לא ארצה. אך לא נשאר לי ממש ברירה. ירדתי במדרגות עם הפיג'מה עדיין על גופי, והכנתי לי שוקו חם.

"לעזור לך?" נסה שאלה אותי עם חיוך עדין של בוקר, "לא נסה. תשבי, תנוחי. אני מסתדרת. למה יש לי רגליים?" שאלתי בציניות והיא גילגלה עיינים והמשיכה לשתות מהנס קפה שהחזיקה בידה השמאלית-מכיוון שהיא שמאלית.

כשסיימתי את השוקו, הלכתי לשים את הספל המלוכלך בכיור, ועליתי לחדר שלי. החלטתי לשטוף את עצמי, ונכנסתי למקלחת שהייתה מחוץ לחדרי, לא כמו בביתי החדש עם דין.

למה את חייבת להכניס אותו לכל דבר? שאלתי את עצמי ודפקתי את ידי בראשי. אני סתומה, אסור לי לזכור אותו. גם ככה אני חוזרת היום לבית הזה.. בלית ברירה.

פשטתי את בגדי ופתחתי את המים החמים, שהתחילו לטפטף במהירות על כל גופי שהיתרטב מהם. חפפתי עם השמפו הקבוע של אחי הקטן, ויקטור. שחופף איתו את שערו הבלונדיני המלוכלך והיפה שלו. שמתי את המרכך שגם שייך לו, והריח הזכיר לי אותו. אץ ויקטור הקטן שלי. אני יתגעגע אליו שם..

שסיימתי, התנגבתי עם הגברת החדשה שהוצאתי מהארון, והלכתי במהירות לחדרי. לבשתי טרנינג אפור וחולצה פשוטה ושחורה. השארתי את שיערי הבלונדיני המלוכלך גם פזור על גבי והסתכלתי במראה, הייתי נראת חיוורת קצת, עדיין אחרי המקלחת.. אין מה לעשות עם זה, חשבתי לעצמי, ונאנחתי.

התחלתי להרים את דברי לתוך התיק שבו לקחתי את דברי, והשארתי כמה דברים מכמה סיבות.
1. מכיוון שאם אחזור וארצה לבקר או שסתם עוד פעם יקרה משהו, יהיה לי בגדים כבר פה.
ו-2. בגלל שאין לי מקום בתיק..
אז החלטתי להשאיר פה כמה בגדים ממה שלקחתי איתי..

ירדתי למטה, ושמתי את התיק ליד דלת הכניסה של בייתי, והדלקתי את הטלוויזיה בסלון על התוכנית שאני אוהבת ובאמצע.

"בלה!!!" ויקטור קפץ עלי על הספא, ונתתי לו נשיקה בלחי ובקוד קוד ראשו. "את הולכת היום?" שאל ומבט עצוב עלה על פניו, עיגל את פיו לצורה למטה, לצורת פה עצוב.

"אל תהיה עצוב ויקויק, אני יחזור.." ניסיתי לעודד אותו עם חיוך מזויף, שהעלה לו חיוך קטן על פניו. "בסדר.." אמר בלית ברירה והלך לצייר בחדרו.

כעבור כמה זמן, ויקטור ירד שוב למטה והראה לי ציור שצייר עת עתה. "זה אני," הצביעה עם אצבעותיו הקטנה והחמודה על מישהו שצייר כילד שאמור להיות הוא. "וזאת את." אמר והצביעה על ילדה עם שמלה ורודה וחמודה שגם אותה צייר. נתתי נשיקה לראשו. "וואו ויק, זה ממש יפה!!" אמרתי בהתלהבות משלי והוא התחיל להסביר מה כל דבר מסביב. "זה פרחים.. וזה כאן פרפר, וכאן ציפור.." התחיל להסביר ואני עשיתי את עצמי מתלהבת. אני חולה עליו.

לאחר זמן מה שבוא לא עשיתי כלום ורק צפיתי בטלוויזיה ואכלתי, בערך השעה שש בערב ושמעתי צליל רטט של הודעה מהטלפון שלי, ונאנחתי. כל כך קיוויתי שזה לא מה שאני חושבת..

דין: 'תצאי. אני פה.' כתב לי והודיע לי לצאת, ואני נאנחתי. הלכתי לשים נעליים שהשארתי בחדרי למתי שאלך, ונעלתי נעלי כפכפים אפורות.

לא מיהרתי לרדת במדרגות, ירדתי כל אחת מאיתן לאט לאט, ולקחתי את תיקי שחיכה ליד הדלת. אמרתי להתראות לכולם ועכשיו נשאר להגיד רק לאלכס, אחי הגדול.

"ביי אלכס" אמרתי לו והוא חיבק אותי עם חיבוק של אח גדול, נשק לקוד קוד ראשי. "אם הוא עושה לך משהו אני נשבע. שאני אהרוג אותו חיי." הבטיח לי ואני חייכתי לעברו חיוך קטן ואמיתי.
שסיימתי להיפרד ממנו, יאצתי מהבית לשער שלי, לכיוון החצר.

שסיימתי לעבור את החצר, ראיתי את דין נשען על המכונית השחורה שלו, עם השיער היפה והרטוב שלו, העיינים המהפנטות והמעלפות שלו, והגוף האלוהי שבטח אלוהים עבד עליו שעות על גבי שעות שיצרו עבודת אומנות כזאת.

הוא חתיך, אני אודע. אך זה לא אומר שאני סולחת לו על מה שעשה. וזה לא נראה שהוא מנסה שאסלח לו.

"את מתכוונת לעמוד ולהמשיך לבהוט בי או שתיכנסי לתוך המכונית?" שלא עם ציניות וגיחוך קל, אני גילגלתי את עייני למשמע דבריו ונכנסתי לתוך המכונית וטרקתי את הדלת שלה.

הוא נכנס דקות אחדות אחרי, לאחר שסיים את הסיגריה שלו. הוא כזה סקסי שהוא מעשן. הגנבתי אליו מבטים כל פעם בלי ששם לב. אני מקווה.

הוא התחיל לנסוע והנסיעה עברה בשקט. אחרי זמן מה של נסיעה, הגענו לשערי הבית הענק שלו-שלי.

כשהוא לאחר שניות חנה את הרכב, הוא בא לפתוח לי את הדלת ופתח הפעם, ואני גלגלתי את עייני למראה הזה.

'ג'נטלמן' גיחכתי לעצמי במחשבות. הוא אפילו לא מתקרב.. גבר מאפיה דפוק וסקסי.
הוצאתי את התיק אחרי וטרקתי את דלת הרכב השחור והענק.

פתחתי את דלת הבית שהייתה פתוחה ולא נעולה, ועליתי לחדר שלנו. בדרך עצרתי בספריה החדשה שלי-יחסית, ולקחתי ספר של ה'ארי פוטר 7'.

הלכתי למיטתנו, והתכסתי בשמיכה, שמצאתי את התנוחה המתאימה התחלתי לקרוא. לאחר דקות אחדות של קריאה שהגעתי לעמוד 56, הרגשתי שאני שוקעת יותר מדי במחשבות ולא בקריאה, אז השארתי את הספר פתוח אך הסתכלתי על נקודה ובהיתי. הייתי חסרת רעיון ומעש. פשוט ישבתי שם ובהיתי במשך זמן מה.