wedding covenant

פרק 13//ההתוודאות:

נקודת מבט בלה:

התעוררתי לצליל קרוא בשמי. שיפשפתי את עייני מעייפות עם ידי, וראיתי את דייאנה.
"בוקר טוב גביר-בלה.. איך את מרגישה?", שאלה לשלומי בחביבות. אני אוהבת אותה. יותר מכל אחד במקום הנוראי הזה.
"אני בסדר, איך את דייאנה?" שאלתי לשלומה בנימוס, היא הבת אדם שאני הכי אוהבת במקום פה.
"אני בסדר חמודה, לכי תתארגני ואני אכין לך ארוחת בוקר באי במטבח.." אמרה לי בחביבות עם חיוך גדול על פניה.
"בסדר." סיכמתי והלכתי לצחצח את שיניי. מחשבותיי נדדו למה שקרה אתמול עם דין.. שאלתי אותו למה עשה זאת אך הוא לא הספיק להגיב ונרדמתי לשינה ארוכה.. לאן הוא הלך? הוא בבית? הוא למטה?
שסיימתי, ירקתי את המשחת מנטה שצחצחתי איתה את פי, ושטפתי שוב עם מים, וניגבתי את פני במגבת פנים יוקרתית ולבנה שהייתה תלויה במתלה ליד.
נכנסתי למקלחת חמה ונעימה. היא מרגיעה אותי.
חפפתי את שערי בשמפו ומכרך, ולאחר מכן עם סבון גוף של לבנדר.
שסיימתי, כרכתי מגבת על גופי וניגבתי את שאריות המים שעוד נזלו ממנו. שסיימתי, הורדתי את המגבת מגופי ומרחתי את הקרם הוניל הקבוע שלי..
שסיימתי, הלבשתי על עצמי חולצה תכלת רגילה ומכנס ג'ינס לבן.
יצאתי מחדרי והתקדמתי אל עבר המדרגות של הבית הענק. שאמור להיקרא כבית שלי אך עדיין לא התרגלתי לזאת..
"שבי מתוקה." דייאנה שאלה אותי במתיקות. אני חייכתי אליה, והתיישבתי בכיסא הבר הגדול שבמטבח.
היה מסודר על השולחן מלא צלחות של מטעמים שונים.
מלא פנקייקים, קרונפלקסים, מייפלים, סופלאים בכל מיני טעמים וכדומה לארוחת הבוקר. אין עליה.
לקחתי לצלחת הנקייה עד ניצנוץ שהתמקדה מלפני, ושמתי עליה שתי פנקייקים חביבים. מרחתי עליהם מייפל שוקולד, האהוב עלי ביותר, והתחלתי לנגוס ביסים קטנים.
"איפה דין?" שאלתי אותה, אני צריכה לדבר איתו, אני יודעת. אך אני פחות מעדיפה לעכשיו, אני רק רוצה לדעת איפה הוא, מקווה שלא יבגוד בי שנית.. או איזה מספר הפעמים שכבר הצליח לבגוד בי מאחורי הגב שלי..
"אני לא יודעת, אני חושבת שהוא יצא לכמה סידורים מהעבודה.." אמרה לי עם חיוך קטן ועצוב על פניה, זה לא אשמתה, זה אשמת הדפוק הזה.
הנהנתי לעברה והמשכתי לאכול, לאחר מכן ביקשתי מדייאנה שתכין לי שוקו.
"כמה כפיות שוקולית?" שאלה עם קול חביב ומתוק, "שלוש." אמרתי לה והיא הסתובבה והסתכלה עלי במבט מזועזע על פניה.
"זה מתוק מדי! את לא נורמלית!" האשימה אותי עם המבט המזועזע שעדיין בפניה.
"זה לא, זה טעים ככה," ניסיתי להצדיק את עצמי עם חיוך קטן.
"את תקבלי בסוף הרעלת סוכר.." אמרה בזמן שהכינה את השוקו הטעים שלה, הוא האהוב עלי ביותר.
"קר או חם?" שאלה, אחרי התאוששות של דקות אחדות מהזעזוע על כפות השוקולית שלי.
"קר. הכי טעים." אמרתי לה והיא הנהנה אלי, מזגה חלב שהוציאה עתה מהמקרר, והביאה לי אותו.
"תודה רבה דייאנה." אמרתי לה והיא השיבה לי עם חיוך קל, והתחילה לפנות את האוכל שבקושי אכלתי.
"לא אכלת כלום.." אמרה, ואני רק המשכתי לשתות עם הקשית השחורה את השוקו שלי.
"דין לא יואב את זה.." אמרה במלמולים, ואני גלגלתי עיינים למשמע דבריה.
"לא אכפת לי מה הוא יואב." אמרתי בטון רוגז ולא אכפתי. היא הבינה אותי, ראו על פניה.
לאחר מכן, אחרי שעזרתי לדייאנה שסיימתי את השוקו לסדר, הלכתי לחדר האמנות הדי-חדש שלי.
התחלתי לצייר זמן מה ולא שמתי לב שבתחילה השקיעה לצוץ לה עם מספר השעות שעבר.
החלטתי ללכת להתקלח, ואז לקרוא לי ספר שהבאתי לכאן עם המזוודות האחדות שארזתי לעצמי שהבאתי לכאן.
התקלחתי שוב, לאחר שעות ארוכות שעברו מהבוקר, ואז הלכתי לחדר קטן וריק עם שידות לבנות, פופים, ספה, ואח מהמם.
לקחתי את שתי המזוודות הגדולות של כל ספריי והתחלתי לנקות את החדר.
לאחר שסיימתי לנקות, התחלתי לסדר את הספרים על המדפים היפים והריקים.
היה כבר חושך של ממש בחוץ ואני סיימתי. לקחתי ספר שאהבתי לפוף הנוח מבין כולם שהיה בצד והחלטתי להתיישב ולקרוא עליו.
אחרי כמה זמן שקראתי בלי ידיעה של הזמן העובר, לא שמתי לב לדלת הנפתחת של החדר הספריה החדש שלי שלא שמתי לב מקוב שהייתי שקועה בספר.
עבר דקות אחדות שלא שמתי לב, "שינית פה ממש.." אמר תוך כדי שסורק עם עייניו את החדר הקטן-בינוני.
לא היה לי כח לדבר איתו, אני יודעת שירצה לדבר על אתמול. אך אני לא רוצה. החלטתי ללכת מפה, הכנסתי סימניה לתוך הספר בעמוד שהייתי בו, עמוד 149-150, וסגרתי אותו.
"בואי נדבר.." אמר, ויצא ממנו גל של ריח גברי ומשכר, היה לו ריח מהמם של בושם גברי נדיר. והזיעה לא הייתה דבר טוב יותר היא הוסיפה סקסיות ושיכרון לריח הטבעי שלו והמשכר שלו.
לא רציתי להודות בכך אבל אני התאהבתי בו, אך אתמול הוא שבר אותי, זה מגעיל מצידו. לא משנה אם התחתנו ממחויבות או מרצון.
קמתי על רגלי מהפוף הנוח ויצאתי מהחדר בתריקת דלת, הלכתי לחדר שלו-שלי והלכתי לחדר הארונות שבתוך, לקחתי משם פיג'מה ארוכה של סתם משהו שלא התעניינתי ולקחתי אותה רק מכיוון שהיא הייתה הכי קרובה לכף ידי, ופשטתי את בגדי מגופי.
לא היה לי חשק להישאר עם חזייה, שיתמודד. הורדתי גם את החזייה ולבשתי את חולצת הפיג'מה ואת מכנס הפיג'מה והלכתי לחדר.
הדלקתי את הטלוויזיה מחוסר רצון, והתחלתי לצפות בערוץ אקראי עקב חוסר הדברים לעשות ומהשעמום.
לא הייתי שקועה במסך הטלוויזיה, יכולתי לשמוע אותו פותח את דלת החדר שסגרתי אחרי שנכנסתי והלך למקלחת.
אחרי חצי שעה של מקלחת ארוכה שלו, הוא פתח את דלת המקלחת עם רק מגבת כרוחה על פלג גופו התחתון. הוא היה חתיך ניסיתי להוריד את עייני ממנו אך ללא הצלחה.
היה לו חזה שרירי ומוצקי שחלמתי רק לשים עליו את ידי, הוא היה שזוף חתיך וסקסי ברמות של שיכרון.
אני לא צוחקת. הוא היה לוהט.
הוא הלך לחדר הארונות ויצא משם עם מכנס קצר עד ברכיו וללא חולצה. יכולתי להסתכל עליו שעות אך הכרחתי את עצמי להסב את מבטי חזרה לטלוויזיה עם הערוץ הרנדומלי שהיה הרבה פחות מעניין.
"אז לא נדבר על זה?" שאל, בקול המעצבן והגברי שלו.
"עדיף שכך." אמרתי בטון עצבני, הגברתי את הטלוויזיה אך הוא התקדם אליה וחיבה אותה. הייתי בהלם. "מה נראה לך שאתה עושה? אני צופה בזה!" אמרתי לו בטון עצבני, אך הוא רק גיחך לעברי.
"שתינו יודעים שאת לא מתעמקת בזה וסתם עושה את עצמך." אמר בטון שכל כך בטוח לעצמו, והוא צדק. שנאתי את זה שבוא פאקינג צדק.
אני ישבתי על המיטה והוא בא מהצד השני שלה, והסתובבתי לצד הנגדי שלו.
"למה עשיתי את זה? למה זה היה טוב? בטח עשית את זה עוד מלא פעמים! למה?! אני אהבתי אותך טוב, למה זה היה טוב?!" שאלתי אותו, נשברתי. הודאתי ברגשותיי ולא יכולתי להחזיר את מילותיי, דמעות התחילו להופיע בעייני והראייה שלי התחילה להתשתש. ניסיתי להתנגד להן בכל הכח אך ללא הצלחה.
הם התחילו לרדת מעייני בשתי מפלים. זה לא היה בסדר. אני לא יכולה להתפרק ככה מולו, הוא לא צריך לראות שיש לו השפעה עלי. מספיק התפרקתי מולו.
"אני לא יכול לאהוב אותך, אני לא יכול לחזור על טעות כזאת. אני לא יכול לאהוב אף אחד." אמר עם טון כועס, אני חושבת שהוא כועס על עצמו יותר מעלי..
"למה?" אמרתי עם דמעות והוא מחה אותם. הוא לא ענה על שאלתי.
"למה?" שאלתי אותו שנית אך הוא רק המשיך למחות את דמעותיי.
הייתי כל כך נסערת ועצבנית אז הוזזתי את פני, והסתובבתי לצד השני. אחרי דקה אחת בלבד שקעתי לשינה ארוכת שעות.