wedding covenant

פרק 9//ההצלה:

כל החולצה שלי הייתה ספוגה בדמעות שלי.
הוא העביר את ידו שם למטה, במקום הכי אינטימי שלי, רעדתי כל כולי מכף רגל ועד ראש, והרגשתי שהפלאשבאקים חוזרים ומרצדים במוחי סרטים או יותר נכון לומר סיוטים, הסיוטים של חיי שנאבקתי להשקיע אותם בתוך הגיאנום הפרטי שלי, לסגור אותו עמוד שם ולזרוק את המפתח במקום שאיש לא יעלה על דעתו שהוא נמצא שם.
"נהנת?" שואל בקול הקר עם המבטא שלו בטון שקט, נרעדתי, מרגישה שבילים שם דמעות זולגים כמו שתי מפלים מעייני.
"ת-פ..תפסיק.." התחננתי אליו עם דמעות בעיניים,
אך זה לא נכנס ללב הקפוא שלו, הוא רק גיחך..
הוא העביר את ידו על התחת שלי וקולי נכנסת לפניקה מתגברת מרגע לרגע. "סקסית" אמר וניסיתי להשתחרר מזרועותיו, אך הוא רק חיזק את האחיזה שלו בי, וסטר ללחי הימנית שלי.
עוברות עוד מספר דקות של גאנום, שבו הוא נוגע בי, ממשש אותי, וחודר עם אצבעותיו למשולש שבין רגלי.
כל פעם שהוצאתי קול, אפילו החלש ביותר הוא סטר ואני שילמתי על זה.
הוא מתחיל להוריד לי את החולצה-

בוםםם-

שמעתי יריה, אך החוטף והשטן הפרטי שלי, רק חיזק את אחיזתו וישב על ברכיו במהירות בזמן שהכדור מתכת, יצא מהרובה בצבע כתמתם-צהבהב של יריה.
היה רעש חזק, יכולתי לשמוע אנשים מרחוק בורחים על נפשם, צורחים ומתרוצצים-
אבל אני? אני תקועה בתוך ידין של החוטף השטני שלי...
"תעזוב אותה עכשיו ותקבל מוות מהיר" שמעתי אותו, את בעלי, הבעל שהתחתן איתי ממחויבות, את הקאפו של המאפייה האיטלקית- דין.
החוטף שלי רק גיחך לעבר דין, "מצטער" אמר ולקח את האקדח שלו מכיס הג'ינס השחור שלו וכיוון אותו לתוך ראשי, איפה שאם ירה אני לא אשרוד, זה ישר יעבור את הראש שלי ויחדור את המוח ויצא מהצד השני.
התחלתי לרעוד כל כולי שוב, מפחדת על חיי. אף פעם אף אחד לא כיוון אלי אקדח, אבי ואלכס, אחי הגדול, אף פעם לא ערבבו אותי עם ענייני המאפיה, פחדתי.
"תעז..ור ל..לי.. בבקשה.. שה.." התחננתי אליו, אל דין. שיעזור לי במצב הזה, אני לא רוצה למות! אני צעירה עוד, אפילו לא חגגתי 18!!!

בוםםםםםםם

שמעתי עוד יריה, ראיתי את סוף חיי קרב מרגע לרגע, אך הבנתי שככל שהזמן עובר שזה לא היה יריה כדי לפגוע בי, היא לא הייתה מכוונת אלי, היא הייתה מכוונת לשטן שהחזיק אותי. הרגשתי את דם חייו משפריץ בשניה שהכדור נכנס ישר לתוך הלב שלו במדויק, פאק- דין יודע לכוון טוב. טוב מדי..
דם חייו השפריץ בשניות על כל גופי ולעוד כמה מטרים הרחק מהמתרחש, כל גופי מחוסה בדם חיים והייתי בהלם ובפחד משתק.
קמתי על רגליי ורצתי לכיוון דין, התפרסתי עליו ובכיתי את נישמתי החוצה.
רעדתי כולי שהוא העביר פיסת שיער למאחורי אוזני, הוא משפיע עלי, הוא משפיע עלי יותר מדי טוב.. וזה פאקינג לא טוב.
"בואי.. נדבר כשנחזור.." ציווה עלי בטון רך, שמכוון רק אלי, לכולם הוא מדבר בכזה קורות ונוקשות, לאף אחד לא שמעתי אותו מדבר גם ככה..
הרגשתי שאני לא יכולה לזוז, קיבלתי שיתוק של פחד.
"היי.. את בסדר.. בואי" אמר אך לא הצלחתי עוד לזוז, הדבר היחיד שזז אמלי הוא הדמעות שעדיין זולגות מתוך עייני.
הוא הרים אותי כמו כלה- הייתי בהלם מוחלט. רעדתי מהמגע שלו- מהידיים החמות, המחוספסות והיפות שלו.
הוא נשא אותי לרכב השחור שהיה קרוב לכאן, הליכה של קדה כי כנראה הוא לא יכל להיכנס איתו לתוך הסימתה.
שקעתי למחשבות אלרי שהוא הניח אותי במושב שליד הנהג, חגר אותי, סגר את הדלת והסתובב למושב הנהג.
הוא הניע את הרכב ובזמן הנסיעה השקטה שקעתי למחשבות.
הוא הציל אותי,
אם הוא לא היה בזמן הייתי נאנסת, שוב,
אני ברכתי מביתו והוא בא לעברי, אם הוא לא היה בא? איך הייתי שורדת?.. חא ידעתי איך לענות לשאלה הזאת שרצה במוחי..
גם לא הבנתי איך הוא ידע איכן אני נמצאת.. העיקר שמצא אותי לפני שקרה דברים גרועים פי כמה מזה..
אחרי דקות אחדות בנסיעה לביתו הענק של דין, הייתי שקועה בכל כך הרבה מחשבות שלא שמתי לב שהגענו-
"בואי בלה.. הגענו.." הוא אמר וחנה את המכונית שלו.
נכנסו לתוך הבית-אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לדבר העצום הזה בית, מקום מגורים? טוב נקרה לזה בית כי בכל זאת זה אמור להיות בית..
כשהוצאתי את החגורה, פתחתי את דלת החדר ויצאתי ממנו בזהירות, הרגשתי שאני רועדת-ולא מקור. עדיין הייתי בפחד, הייתי עדיין שקועה בפחד אימה הזה..
רצתי לכניסה של האחוזה שלו, ורצתי בריצה למדרגות הענקיות והיפות של ביתו של דין-שאמור להיות גם הבית שלי לשארית חיי.
עליתי בריצה במדרגות שעוד דמעות עלו לעייני שהסתכלתי על בגדיי שהיו מכוסים בדם של השטן הארור הזה שנגע בי ואנס אותי.
ניסיתי להחניק את דמעותיי שכל הבית השקט עדיין היה עם חיילים מדברים וצוחקים וסתם שותים או יושבים בפינה- אך לא הצלחתי ודמעות גלשו מעייני.
המשכתי הכי ישר עד שהגעתי לחדר שלו-שלנו, לקחתי פיג'מה רנדומלית מהארון, לא ממש היה אכפת לי איזה ונכנסתי למקלחת הענקית והיפייפה שיש לנו בחדר הענק.
פשטתי את בגדי המגועלים בדם ונכנסתי למקלחת והפעלתי את הזרם על המים נעימים וחמים.
אני לא יודעת כמה זמן הייתי בתוך הזרם המים החמים אבל מה שבתוך שזה היה יותר בהרבה מחצי שעה.
כל הזמן שהייתי פה ירד לי מפלי דמעות מעייני הגדולות. למה זה מגיע לי? למה אני צריכה לעבור את זה? למה הוא עשה את זה?
בכיתי כל כך חזק ויבבתי, ניסיתי להנמיך את הקול כדי שאם מישהו יעבור כאן בטעות שלא יבינו שאני בוכה ומפורקת כאן.
"בלה.. הכל בסדר?" דין שאל אותי אך לא עניתי, הרגשתי חנוקה מדי, הרגשתי שאני לא שולטת בדברים שאני עושה. אני גם לא בוטחת בקולי-זה יחשוף בפניו את הבכי שלי ואין לי כוח לשאלות שאני יודעת שבהמשך אצטרך להתמודד איתם, אני אתחמק כמה שאוכל, אבל בטוח שהוא ירצה לשמוע הכל..
אחרי מלא מחשבות בתוך הזרם החם, החלטתי לצאת. כל גופי היה אדום מהמים הרותחים שנטפו על גופי, סגרתי את הזרם ועדיין טפטפו טיפות רותחות על גופי.
לקחתי את המגבת הלבנה שהייתה מקופלת מהמדף והתחלתי להתנגב ולהתלבש בפיג'מה הצמרירית והנעימה.
הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו לעשות אותו הוא להקרבל בתוך המיטה הענקית והמהממת עם הפוך החם.
לקחתי נשימה עמוקה, והוצאתי דרך הפה. חזרתי על הפעולה כמה פעמים בשביל להירגע.
וכשנירגעתי, פתחתי את הנעילה ואחרי זה את הדלת והלכתי למיטה.
מכל העייפות הזאת והמחשבות, נרדמתי ישר כשראשי נחת על הכרית, הייתי מותשת נפשית ופיזית מהיום הזה.

-----------

איך? אהבתם? אשמח שתגיבו את דעתכם על הפרק ותתנו דירוגים בשביל לתת לי אנרגיה להמשיך:)
רק רציתי להגיד כבר לפני כמה פרקים וזה תמיד ברח לי מהראש.. אני תמיד פה בשבילכם לכל דבר, אל תנסו למות,פגיעה עצמית וכדו'.. אתם מדהימים ואני אוהבת וגאה בכם!