wedding covenant

פרק 2//התפרצות זעם:

נקודת מבט דן:

אני במשרד שלי עובד על מסמכים של המועדוני חשפנות והברים שלי, בשביל משקאות חריפים.
אני שומע את האייפון שלי רוטט בכיס, לוקח אותו ופותח את האייפון כדי לראות את ההודעה, היא מאבי.
'דן, אני צריך לדבר איתך, בוא לבית כשאתה מסיים.' אבי כתב לי, עניתי לו 'בסדר' והמשכתי בעבודה.
אחרי כמה שעות שאני עובד, אני מסתכל על השעון ורואה את השעה 23:46, ושומע נקישות בדלת המשרד שלי.
אני לא עונה וממשיך לעבוד, אין לי כח לאנשים היום. אני שומע שוב נקישות בדלת ופתחו אותה. אני מרים את מבטי ורואה את לוקאס, חבר טוב וחייל טוב שלי.
"בוס, לא הלכת?" שאל אותי. "אתה רואה אותי כאן? איזה קטע?" אמרתי בטון קשוח וציני, "טוב.. תצא כבר.. לא?" אמר לי, "אני כבר יוצא" אמרתי בטון קפוא וקר.
שגמרתי את המסמכים אחרי חצי שעה, סידרתי את המסמכים ויצאתי. נכנסתי לרכב השחור הענק שלי והתחלתי לנסוע לביתי.
אחרי כמה דקות נכנסתי בדלת לביתי ותיקתקתי בדלת אבי, "פתוח.. הו דן" אמר אבי, הקאפו של האיטלקים. אולי הוא נהיה מבוגר אבל הוא יכול לירות באקדח 5 פעמים בלי למצמץ. הוא עם החליפה השחורה והאיכותית שלו, עם השיער השחור פחם שירשתי ממנו והעיינים הירוקות שלו.
"מה?" שאלתי אותו בקול עמוק, אין לי כח כבר ליום הזה, אני רוצה כבר ללכת ללינה, הזונה הקטנה.
"שב." אבי הורה לי והתיישבתי מולו והוא התחיל לדבר. "מכיוון שכבר שנים שיש לנו, המאפיה האיטלקית. מלחמה, עם המאפיה הרוסית, הקאפו של המאפיה הרוסית, רון לודן, הציע חוזה." אבי עדכן אותי.
"איזה חוזה?" שאלתי אותו, לא מבין על מה הוא מדבר.
"הוא הציע ברית נישואין, הוא רוצה שהבת הקטנה שלו, בלה לודן, תינשא לך, הקאפו הבא של המאפיה האיטלקית." הוא מודיע לי בטון שקט, יודע שאני עומד להתפרץ עליו. הייתי בהלם ממה שאמר.
"אם אתה חושב שאני אסכים לזה, אתה לא מכיר אותי" אמרתי, אין שום פאקינג סיכוי שאני אתחתן שוב. אני לא חוזר על אותה טעות.
"אין. פאקינג. מצב." קבעתי בטון קפוא, אין שום סיכוי, אני לא חוזר על טעויות. "דבר ראשון-אין שום סיכוי אפילו לא הקטן שבקטנים שאני חוזר על זה. דבר שני-הילדה הקטנה והמסכנה הזאת רק תסבול בחיים שלי, לא מגיע לשום ילדה לסבול אותי." הודעתי לו בטון קפוא ורוגז, הוא פאקינג יודע. זה לא שהוא לא יודע על זה.
"אתה לא זה שמחליט. כבר קבענו את זה, בעוד כשש ימים אתה תתהרס איתה ובעוד כ3 שבועות אתם תינשאו." הודיע לי בקול מחליט שאומר שאין מקום לדון על זאת. "פאקינג. לא." סיכמתי לו.
"תיזהר.." אמר בטון שקט, אבל לא פאקינג אכפת לי, שוב. הוצאתי מהכיס את האייפון שלי וכתבתי ללינה הודעה:
'אני יוצר אלייך' כתבתי לה. אחרי זה, קמתי על רגלי ויצאתי מהחדר. אבי קרא לי אבל לא יחסתי לזה חשיבות רבה וטרקתי את דלת משרדו.
אני יורד במדרגות עד שהגעתי לקומה הראשית, יוצא מהסלון ומגיע אל הדלת. אני שומע את אדריאנה, אחותי הקטנה קוראת לי.
"שוב בדרך לזונות שלך?" אמרה בטון מזלזל. אין לי כח לפאקינג כלום ושום דבר. "תזהרי.." הזהרתי אותה. היא גילגחה עיינים והלכה אל חדרה ותרקה את הדלת.
בנתיים אני התקדמתי לצאת מהבית וסגרתי את דלת הבית. אני שומע רטט מהכיס ומוציא את האייפון. אני רואה שלינה הגיבה לי להודעה, 'מחכה לך🤤', סגרתי את האייפון ונכנסתי לג'יפ שלי.
אחרי 9 דקות הגעתי לביתה שם לינה, לקחתי את המפתח שהיא נתנה לי, מפתח קבוע למתי שאני 'קופץ' לבקר. או יותר נכון להזדיין.
פתחתי את הדלת עם המפתח והשבתי אותו לכיסי, נעלתי את דלת הבית והתקדמתי לחדרה של לינה. נכנסתי לחדרה וראיתי אותה עם שמלה צמודה עד לאמצע הירח. פתוחה מאוד בחזה ורואים את הציצים הענקיים שלה קופצים עם כל צעד קטנטן שלה.
היא קלטה אותי מסתכל עליה והתחילה להסמיק טיפה. לינה הייתה סוג של זונה קבועה, אבל הייתי מזיין עוד בנות, כולן נופלות לרגלי.
היא התחילה להוריד את שמלתה השחורה והצמודה וראיתי את הסט האדום והסקסי של החוטיני הדקיק והחזיה שלה. היא הייתה סקסית, אני לא אשקר. המשולש בין רגליה התחיל להרטיב את היריכיים. הייתי מגורה עד מוות, הורדתי את החזייה שלה כמעט בקריעה, והורדתי את החוטיני במהירות. התחלתי להיפטר גם אני מבגדי עד ששנינו ערומים כיום היוולדנו. אני משכיב אותה על מיטתה ומתחיל לחדור אליה עם הזין שלי. היא גונחת ואני אומר לה לשתוק.

--------------

הפרק הזה היה יחסית קצר, אשמח שתגיבו את דעתכם על הסיפור בנתיים.
הפרקים יתחילו להיות בהמשך מעניינים יותר, מקווה שאהבתם לבנתיים:)