נקודת מבט דין:
בלה סיבבה את ראשה לכיוון השני, אני מבין אותה.
אני כל כך פאקינג מטומטם. אני ידעתי שאני אפגע בה. העיקר אבא שלי, דמוי ערך=ראש המאפיה, הכריח אותי להתחתן עם ילדה. היא יפה, אני לא אשקר.
היא באמת הייתה ילדה יפיפיה, אך אני לא אתן לראש הדפוק שלי להתאב שוב, לא עוד.
קמתי מהמיטה הגדולה שבחדר שלנו, וכיסיתי אותה.
עייניה היו סגורות בעדינות עצומה, שיערה היפה והחלק היה טיפה מבולגן בשתי צדדיה אך הוא עדיין נראה מושלם, והגוף הרזה והצימוקי שלה, עם השיזוף הזה שלה.. וואו.
אני באמת דפוק, פגעתי בה.. אחרי שהיה לשתינו טוב.. אבל אי-אפשר להאשים אותי. הרגשתי שאני במצב לחץ-שפאק אני שוב מתאהב.
אחרי אותה טעות.. לא רציתי לחזור עליה, אני לא אהיה מטומטם עד כדי כך שוב.
אז פחדתי שאני אתהב שוב, ופופי ממש גירתה אותי, והראש שלי היה עסוק כולו במחשבות על הילדה שהרגה את גופי ומוחי- וזיינתי אותה.
עכשיו אפשר לקרוא לי טיפש.
-------------
נקודת מבט בלה:
התעוררתי למשמע קול שקורא לי, דייאנה. כמו בכל בוקר רגיל באחוזה היפה עד פאר וכך גם משעממת באותו מידה.
"בוקר טוב לך בלה, איך את מרגישה?," שאלה ובירכה לשלומי, שיפשפתי את עייני, ופקחתי אותם לרווחה.
"אני בסדר. תודה דייאנה. איך את?," החזרתי אליה את השאלה וגם שאלתי לשלומה.
"אני בסדר מתוקה, הכנתי לך דיגני בוקר ומיץ תפוזים לשתיה היום.." אמרה לי עם הקול האימהי שלה.
"תודה דייאנה!." הודאתי לה, היא ממש נחמדה אלי-אין פה אנשים שנחמדים אלי כמוהה.
"את בזמן האחרון אוכלת רק מתוק אז הבוס ביקש שאביא לך את הארוחה המסוימת הזאת." אמרה עם חיוך על פניה, ואני למשמע הקינוי 'הבוס' גילגלתע את עייני.
התרוממתי לישיבה במיטה והתחלתי לאכול את הארוחה הטעימה שדייאנה הביאה לי.
זה היה טעים, אבל ברור שעדיף וופל בלגי ופנקייק ודברים מתוקים.
לאחר שסיימתי, ירדתי למטה עם המגש במקום לעשות עבודה כפולה לדייאנה.
"למה לא קראת לי? אני הייתי באה להוריד אותו.." נזפה בי דייאנה, אני חייכתי במתיקות לעברה. "לא צריך.. את עושה בשבילי יותר מדי." אמרתי לה ותוך כדי הודאתי לה.
היא גילגלה עיינים לשמע דברי, והלכה להמשיך לקפל כביסה בחצר הענקית והצבעונית.
משעמם פה, מאוד. חשבתי לעצמי, מה יש לעשות פה חוץ מלבהות ולהשתעמם?.. התחלתי לחפש תעסוקה בראשי בזמן שבהיתי בקיר הלבן שבסלון.
"יש לי רעיון!" מלמלתי לעצמי בהתלהבות.
התחלתי להתקדם לעבר משרדו של דין, ודפקתי בדלת משרדו. השפלתי את עייני לריצפה כי לא רציתי להעיף בו מבט עוד, לא אחרי זה.
YOU ARE READING
wedding covenant
Romance*גמור* היא אוהבת אומנות, הוא אוהב דם ורצח. היא ביישנית וחמודה, הוא שומר על קור רוח. היא אוהבת לימודים, הוא שנא את הלימודים. "אני לא מבין איך.. איך הילדה הקטנה הזאת ריככה אותי." ... מה יקרה שהגורל יפגיש את המאפייה האיטלקית עם המאפייה הרוסית? שכל כך ה...
