1

1K 58 5
                                    

השעון המעורר צלצל וגרם לבלייק לנהום בתסכול בתגובה, כמה הוא שונא בקרים, היה לו יותר מדי מה לעשות עם עצמו בפרק הזמן הזה לפני שהעבודה שלו מתחילה והוא ידע שהוא צריך לקום עכשיו, אחרת הוא יאחר שוב.
הוא פקח את עיניו הכהות, ממצמץ מספר פעמים כדי להתרגל לאור שהציף את חדרו, ראשו היה מסוחרר, כנראה מחוסר שעות שינה מכל השבוע, אבל הוא לא יכל לעצור ולחשוב על זה יותר מדי.  הוא קפץ מהמיטה בתנועה כבדה ומאולצת, עיניו עצומות למחצה כשעשה את דרכו לשירותים בדירתו הקטנה.
הוא בהה בבבועה שלו במראה, מגלגל את עיניו בבוז אל הדמות שמולו,
כמה בלייק שנא את עצמו.
הדבר היחיד שבלייק נהג להזכיר לעצמו כל בוקר הוא שהוא כישלון מוחלט בכל מה שהוא עשה, מלבד דבר אחד שהשאיר אותו עומד במקום עד היום, האבן שלו, מציל החיים הקטן שלו.
הוא יצא מהשירותים ישירות למטבח והתחיל להכין ארוחת בוקר.
הוא פתח את המקרר ונאנח בתסכול ותבוסה, זה היה כמעט ריק והמשכורת רק בשבוע הבא, אבל הם יצטרכו לעבור את זה, אין להם פאקינג ברירה בעולם הזה.
כשהוא שבר את הביצים למחבת, מבטו עבר בעייפות אל השעון שעל הקיר, עיניו הכהות התרחבו בבהלה כשהבין שהשעה מאוחרת ממה שהתכוון ורץ לעבר חדר השינה הנוסף בדירתו הקטנה, אסור לו לאחר לעבודה היום, הוא הבטיח להשתפר, הוא חייב להשתפר.
מבטו המבוהל התרכך כשעיניו נחתו על הדמות הקטנה שישנה מכורבלת בשמיכה הגדולה, אבודה בין הסדינים, כל כך רגועה, כל כך חסרת דאגות.
הוא התקדם בשקט לעבר המיטה והתיישב על הקצה, אצבעותיו מלטפות את שערו הבהיר של הילד הקטן, כמה שליו הוא נראה, כמה יפה, הנמשים הקטנים על לחייו ואפו העניקו לו מראה של נסיך קטן ויפה, עיניו היו בצבע בהיר ולא מוגדר, קצת כחול, קצת ירוק, קצת אפור, העיניים שלו היו הדבר האהוב על בלייק בעולם, כמה מיוחדות היו, כמה יפה היה הילד הקטן ששכב לידו, כמה הוא שונה מבלייק.
"קאי, מותק אתה חייב לקום, כבר מאוחר" לחש בלייק באוזנו של הילד הקטן והניח נשיקה על מצחו.
הוא קיבל בתמורה רעש חסר סבלנות וחיוך קטן עלה על פניו, בחלק מהדברים שקאי עשה היה דימיון לבלייק, השנאה שהם חלקו לבקרים הייתה אחד מהם.
"קדימה מותק, יש לנו יום ארוך" הוא נתן לו נשיקה נוספת לפני שהוא קם מהמיטה ועמד לצאת מהחדר כדי להמשיך בהכנת ארוחת הבוקר.
"אבא, למה זה מריח כמו משהו שרוף?" קאי מלמל בקול צרוד ומתוק של ילד, מה שגרם לבלייק לפעור את עיניו בבהלה.
"הביצים-" הוא מלמל לעצמו לפני שרץ למטבח ומיהר לכבות את הגז של המחבת עם הביצים, הוא כמעט פרץ בבכי מלא תסכול כשגלאי העשן החל לצפצף מהעשן שאפף את הדירה הקטנה, נראה שגם היום בלייק יאחר לעבודה.
"בקרים מזוינים"

just maybeWhere stories live. Discover now