בלייק וקאי יצאו במהירות מדלת ביתם,בלייק מקלל חרישית כשהבין שהוא שוב עומד לאחר הבוקר לעבודה.
"פאק-" בלייק קרא בזעם כשהבין ששכח את תיק האוכל של קאי על השיש.
"מתוק שלי תחכה לי רגע באוטו בסדר? אני כבר חוזר" הוא נשק לראשו של קאי ורץ במהירות לביתו,מרגיש שהאוויר אוזל מראותיו כשעלה את המדרגות בריצה.
"היי" הוא ענה לטלפון שלו,מרים את תיק האוכל מהשיש.
"בוקר טוב בייב,אתה בעבודה?" בלייק יכל לשמוע את החיוך בקולו של לוקאס ולא יכל שלא לחייך בעצמו בשעה שיצא מדלת הבית,מוודא שהוא נעל אותה לפני שמיהר לחדר המדרגות.
"לא,אני וקאי התעוררנו ממש מאוחר,אני רק עכשיו בדרך לאוטו,אוריד אותו בבית הספר ואמשיך לעבודה" הוא אמר במהירות,מתנשף מעט מהירידה המהירה במדרגות.
"אולי אני צריך להתחיל להתקשר אלייך מוקדם יותר ולוודא שקמת" לוקאס צקצק בלשונו באכזבה מזוייפת.
חיוך קטן עלה על פניו של בלייק,לוקאס לא פספס אף שיחת בוקר טוב בארבעת החודשים האחרונים.
"אולי באמת" בלייק צחקק לעצמו מעט מהמחשבה על לקום בבוקר עם קולו של לוקאס,גופו מתחמם מעט כשדמיונו החל להפליג ותמונה שלו ושל לוקאס ישנים יחד עלתה בראשו,הזוג יחד כבר חצי שנה ועדיין לא יצא להם לישון יחד.
מעט אכזבה התפשטה בגופו של בלייק כשירד את המדרגה האחרונה,אולי הוא מאכזב את לוקאס מכמה לאט הוא לוקח את הדברים? אולי ללוקאס ימאס ממנו בסופו של דבר?
"בכל מקרה בייב רציתי להזמין אותך ואת קאי ל-" לוקאס החל להגיד אך נקטע על ידי צעקה חזקה.
"מה אתה עושה" בלייק צעק וניתק את הטלפון,גורם לליבו של לוקאס להלום בחוזקה,הוא בסדר? מה לעזאזל קרה פה עכשיו?.
בלייק ניסה לרדוף אחר הבחור שגנב לו את הארנק מהכיס אך הבחור המקולל הזה רץ כל כך מהר עד שבלייק החל לחשוד באנושיות שבו.
הוא עמד באמצע הרחוב הסואן,עיניו השחורות מתמלאות דמעות,כל הכסף של הקניות היה בתוך הארנק הזה,במה הוא יאכיל את קאי עכשיו?
אוי אלוהים קאי,הוא מאחר כל כך לבית הספר.
בלייק הרגיש את ליבו נקרע,הוא אבא נוראי.
הוא הוציא את הטלפון מכיסו,מבין שלוקאס חייג אליו שש פעמים רצופות ונאנח בעצב,מה הוא יגיד לו? בלייק שנא את ההרגשה הזו שלוקאס מרחם עליו,מביא לו ולקאי דברים,הוא הרגיש שהוא מנצל אותו ושנא את עצמו על כך.
הוא נכנס לרכב,מחליט לקחת את קאי לבית הספר קודם כל ולחזור אל לוקאס כשיהיה בדרכו לעבודה.
"מה קרה אבא?" קאי שאל בדאגה וליטף את ידו של בלייק כתנועת ניחום קטנה,מבחין בעיניו השחורות של אביו שהפכו לאדומות מהבכי.
"כלום תינוק שלי,הכל בסדר" הוא זייף את החיוך הגדול ביותר שהצליח להוציא מעצמו לפני שהתניע את המכונית והחל בנסיעה אל בית הספר של קאי,מוחו אכול ברגשות אשם כשהדקות עוברות וקאי מאחר יותר ויותר.
הוא פאקינג אבא נורא.
"היי" בלייק מלמל כשלוקאס ענה לטלפון.
"היי? מה לעזאזל קרה שם בלייק? התפוצצתי מדאגה,התכוונתי לצאת לחפש-"
"גנבו לי את הארנק" בלייק קטע אותו בקור,אלוהים,איך הוא יקנה לילד שלו אוכל.
לוקאס נשף אוויר בחדות,הוא נשא את השכונה של בלייק,הוא היה משוכנע שזו לא שכונה מתאימה לילד קטן ולבלייק שלו.
"אתם עוברים לגור איתי" הוא פלט ללא מחשבה.
"סליחה?" בלייק שאל בתדהמה,עיניו נפערות מעט.
"אתה וקאי,אתם עוברים לאחוזה שלי עוד היום,נמאס לי מהשכונה שלך,היא לא בטוחה בשבילכם ואני לא מוכן שתגורו שם יותר" הוא קבע ובלייק נשך את שפתו בכעס.
"אני מצטער לוקאס אבל אתה לא הבוס שלי ואני וקאי לא עוברים אלייך,אנחנו לא מתכוונים לחיות על חשבונך כמו אוכלי חינם" הוא אמר,מנסה להישמע אסרטיבי ככל שניתן.
"בלייק,אתה הבן זוג שלי ואני רוצה שתעבור לגור איתי,אתה וקאי ממש לא אוכלי חינם,אתם עוברים היום ופה נגמר הדיון,אני אשלח כמה אנשים מאוחר יותר שיארזו את הדברים שלכם,נדבר" ופה נגמרה השיחה ולבלייק לא היה דבר לעשות מלבד לדפוק את ראשו בהגה ביאוש.
מצויין,מי לא רוצה לגור באחוזה עם הבן שלו וכמות נשק שלא מביישת צבא קטן.
YOU ARE READING
just maybe
Romanceבלייק הוא אב חד הורי,לוקאס הוא אחד האנשים המסוכנים ביותר במדינה. בלייק מתקשה לסגור את החודש ולהאכיל את הילד שלו,ללוקאס היה כל מה שאי פעם רצה,חוץ מאהבה. כשלוקאס ראה את בלייק בבית הקפה שבו בלייק עובד,הוא ידע שהוא רוצה אותו,אבל האם הוא באמת מוכן להיכנס...
