16

530 55 12
                                    

"מר וויט-" בלייק החל לדבר אך נקטע בידי לוקאס.
"לוקאס" קולו היה מעט קר,הוא באמת רצה שבלייק יפסיק לדבר אליו בקור וריחוק.
"לוקאס" בלייק כמעט לחש את שמו.
"אני מעריך מאוד את מה שאתה מנסה לעשות,באמת,אבל אני לא רואה דרך שבה זה יכול לעבוד" בלייק גייס את כל כוחו הנפשי בכדי להוציא את המשפט הזה בשלמותו מפיו,הוא הרגיש דקירה קטנה ורק כמעט בלתי מורגשת של חרטה,אבל הוא אמר את זה,והוא צריך לעמוד מאחורי מילותיו.
"למה?" לוקאס נשמע כמעט כמו ילד קטן שהוריו אמרו לו שאסור לו לצפות בטלוויזיה,משהו בעיניו הכחולות נסדק מעט,ובעיני בלייק הוא נראה כלא יותר מילד קטן ופגיע,וליבו כמעט נשבר.
בלייק נשם עמוק לפני שגייס את כל מעט הכוח שנשאר בתוכו כדי ליישר את עיניו השחורות אל עיניו התכולות של לוקאס,משהו באוויר השתנה לרגע,שחור פגש בכחול,אכזבה פגשה בתקווה,יום פגש בלילה,חיים פגשו במוות ושני לבבות שבורים יצרו קשר מיוחד.

"אני צריך לשמור על הבן שלי,הוא הדבר היחיד שחשוב" הוא ניתק את עיניו השחורות מהעיניים הכחולות והרדופות שבהו בו.
"ואתה חושב שאפגע בו?" העלבון נצרב בליבו.
"אני לא יודע,אבל אני לא יכול להרשות לעצמי לקחת את הסיכון הזה שמשהו יקרה לו" הכנות נטפה מהבחור הצעיר יותר,עיניו בורחות ממבטו של לוקאס.
"אני לא אפגע בילד בחיים שלי בלייק" קולו של לוקאס הקשיח וגרם לצמרמורת לעבור בעמוד השדרה של בלייק,הוא פחד להרגיז אותו יותר מידי.
"לא בקאי ולא בך,אתה לא מבין את זה? אני לא יודע מה יש בך בלייק,אני באמת לא יודע,אבל אני לא מסוגל לנתק את עצמי ממך,מהעיניים שלך,מהחיוך המזוייף שלך,הדבר היחיד שאני רוצה זה להעלות לך חיוך אמיתי על הפנים,לך ולבן שלך" הוא דיבר כל כך ברוך שבלייק הרגיש שלוקאס מדבר אל תינוק ולא אליו.
משהו במה שהבחור השרירי אמר כיווץ את ליבו,הוא לא ידע איך הוא מרגיש בנוגע לזה,מאפיונר,פושע,רוצח,מנסה לזכות בליבו,ולמה? שניהם לא ידעו את התשובה לכך.
בלייק נשאר שקט במקומו,לוקאס נאנח בתסכול.
"אתה יודע למה הבאתי אותך דווקא לכאן?" לוקאס שאל ובלייק הבין שבאמת הירהר בשאלה הזו כשרק נכנס לפה,למה דווקא פה?.
הוא הניד בראשו בתנועה קצרה וחדה,ליבו פועם במהירות שלא אופיינית לו,התרגשות? פחד? שילוב של שני הדברים?.
"במטבח הזה יש את חומרי הגלם הכי טובים והכי יקרים בעולם,אני יודע שאתה אוהב לבשל ולאפות,ביררתי-" הוא קטע את עצמו והעביר מבט קצר ובוחן על שפת גופו של בלייק שנותרה קשיחה ומבולבלת.
"רציתי שתהיה לך ההזדמנות להראות את הכישרון שלך,לבשל בלי המגבלות של כסף,חומרי גלם,מקום" הוא סיים וחייך מעט כשראה את מבטו המופתע של הבחור הצעיר.
"המטבח הזה שלך הלילה,תעשה בו מה שתרצה" הוא קרץ ולקח צעד אחורה,מבין פתאום כמה היה צמוד אל בלייק עד כה.
"לוקאס-" בלייק ניסה לסרב אך נקטע בידי הינף ידו של הבחור.
"אני לא רוצה לשמוע,אני רק רוצה שתהנה,תיקח קצת זמן לעצמך,תשתמש בכל מה שתרצה,כשתסיים,נמשיך את השיחה הזו,דיל?" עיניו הכחולות נראו כמלאות ציפייה.
"דיל" בלייק החזיר,לוחץ את ידו בעדינות,וכמעט היה אפשר להרגיש את הניצוצות שבאוויר.

just maybeWhere stories live. Discover now