just maybe

33

אני מצטערת שזה לקח כל כך הרבה זמן,מקווה שתאהבו את הפרק🤍

דפיקה בדלת גרמה לבלייק להרים את ראשו אל השעון התלוי על הקיר,הוא כיווץ את מצחו בבלבול כשהבין שהשעה הייתה כמעט שלוש לפנות בוקר,לא שזה שינה משהו,הוא במילא לא הצליח להירדם,בעצם,עמוק בליבו הוא קצת הודה לאדם שנמצא בצד השני של הדלת על כך שהסיח את דעתו מכל המחשבות שהשתלטו עליו כמו בכל לילה,זה לא היה משהו חדש,לבלייק תמיד היו קשיים להירדם לא משנה כמה עייף ותשוש היה,תמיד המחשבות מצאו דרך אל מוחו,משאירות אותו ער וחסר כוחות להתנגד להן.
"למה אתה ער?" היה הדבר הראשון שלוקאס אמר כשבלייק פתח את הדלת.
"אולי אתה הערת אותי עכשיו כשדפקת?" בלייק אמר בהרמת גבה וסיבב אליו את גבו,מנסה להסתיר את הסומק שפשט על לחייו כשהבין שלוקאס עומד מולו חסר חולצה בשעה שהזדחל מתחת לשמיכה וכיסה את ראשו.
"נו וזה מה שקרה?" לוקאס חייך חיוך יודע ונכנס לחדר,סוגר אחריו את הדלת.
"לא,הייתי ער" בלייק הודה,מוצא את זה קשה מתמיד לשקר לבחור היפייפה שעומד לצד מיטתו.
"אני יכול?" לוקאס שאל והתיישב על המיטה,לא מחכה לתשובה.
"לא אמרתי כן" בלייק מלמל וגלגל את עיניו,מוריד את השמיכה מפניו.
"למה אתה ער?" בלייק שאל בסקרנות,עיניו השחורות מתחמקות במבוכה מהעיניים הכחולות שרק חיפשו קשר עין.
"התכוונתי לשאול אותך בדיוק את אותה השאלה" לוקאס אמר בחיוך קטן ומעט יודע,בלייק הרגיש כמעט כאילו לוקאס קורא את מחשבותיו הכמוסות ביותר,העצובות ביותר.
"אני שאלתי קודם" הוא נאנח מעט,משחק באצבעותיו של לוקאס.
"אני לא יודע,אני דואג לך,לילה ראשון במקום חדש זה אף פעם לא פשוט" הוא גירד בעורפו במבוכה,מסמיק מעט,בלייק כמעט נמס מהמראה הזה,ככה,כשלוקאס ישב על מיטתו במכנס בלבד,מסמיק ומובך,בלייק הרגיש שליבו נמס.
"וגם רציתי לדבר איתך,מחר אל תלך לעבודה,אני צריך לקחת אותך לאנשהו" הוא המשיך ובלייק נענע בראשו במרץ.
"אני לא יכול פשוט לא להגיע לוקאס,אני צריך את הכסף הזה" בלייק אמר במעט כעס ופיהק כשסיים לדבר,עפעפיו החלו להרגיש כבדים וכל מה שהוא רצה לעשות היה לישון.
"תסמוך עליי בלייקי,פשוט תסמוך עליי" הוא לחש ונשק למצחו מתרומם מהמיטה ומתקדם לכיוון הדלת כשידו של בלייק תפסה את זרועו.
"תישאר לישון איתי?" הוא שאל והחניק פיהוק,לוקאס ניסה בכל כוחו להסתיר את ההתרגשות שבערה בגופו לפני שנשכב במיטה ועטף את בלייק בזרועותיו.
"אני אוהב אותך לוקאס" בלייק לחש ועצם את עיניו.
"אני אוהב אותך בלייקי,אני בטוח שתאהב את ההפתעה שלי מחר" הוא לחש ונשק למצחו בפעם האחרונה,ובפעם הראשונה מזה הרבה זמן,הקולות שבראשו של לוקאס נעלמו,והכל היה שקט.