just maybe

14

כשבלייק התעורר בבוקר הדבר הראשון שהוא עשה היה לחייך,על זרועו הימנית ישן קאי,מחובק עם אחד הצעצועים החדשים שקיבל,כמה שליו הוא היה באותו הרגע,כמה יפה.
בלייק לקח לעצמו עוד כמה רגעים אחדים בכדי להעריך את יופיו של הילד שישן בין זרועותיו,מרגיש שליבו כמעט מתפוצץ מרוב האהבה שחש לבנו הקטן,וחיוך קטן ואחרון התגנב לפניו לפני שנזכר מאיפה הצעצוע שבין ידיו של קאי,ולפני שהשיחה מאתמול התחילה להתנגן שוב בראשו.

כשבלייק הגיע לעבודה,החרדה כבר מילאה את גופו,שבע בערב היה רק במרחק 11 שעות,הוא ניסה במשך חצי לילה לחשוב על תכנית בריחה והתחמקות,אך הוא ידע שללוקאס יש את כל המשאבים כדי למצוא אותו אפילו בטקסס.
הוא ידע שהוא לא יכול לצאת ל"דייט" הזה,לא משנה כמה הוא חושב שלוקאס מושך,וכמה עמוק בתוכו הוא נהנה מתשומת הלב שהוא מקבל,ומהמתנות שמעלות לבן שלו חיוך כל כך גדול על הפרצוף,הוא לא יכול לעשות את זה,לוקאס היה רוצח,פושע,והוא לא התכוון לתת לאף בן אדם כזה להתקרב לילד שלו,הדבר הטוב היחיד שנשאר בחייו.

"בלייק,בשבילך" ליז צעקה וסימנה בידה על משהו שממקומו מאחורי הדלפק לא הצליח לראות.
הוא כיווץ את מצחו בבלבול והתקרב להיכן שליז עמדה כשחיוך מסתורי על פניה,ומהר מאוד הבלבול הפך לפחד כשראה את זר הוורדים הלבנים שהכיל לפחות מאה וורדים.
"שבע בערב" היה רשום בכתב מסולסל על פתק אדום שהודק לזר.
בלייק הרגיש את הדמעות חונקות את גרונו כמו גוש גדול שלא הצליח לבלוע,אין לו לאן לברוח,הוא מעמיד את קאי בסכנה ואין לו דבר לעשות בעיניין.

כשהשעה 18:56 הגיעה,בלייק הרגיש שהשעון כמעט לועג לו,צוחק עליו,כמה חלש אופי הוא היה,יושב בסלון ביתו לבוש במכנס שחור וחולצה אפורה,כוסס את ציפורניו ומשחק מעט בעגיל שנתלה על אוזנו.
את קאי השאיר אצל מאט שוב,הוא ניסה להרחיק אותו ככל האפשר מלוקאס.
כשהשעון הורה על השעה שבע בדיוק,בלייק חשב שליבו עומד להפסיק לפעום כששמע את הדפיקה החזקה על הדלת.
הוא היסס מעט,מנסה לנשום עמוק ולהרגיע את החרדה המתפשטת בגופו,כשדפיקה נוספת נשמעה בלייק חשב שהוא עומד להתעלף לפני שפתח את הדלת ונשיפת הקלה חדה ברחה מפיו,זה לא היה לוקאס.
"בלייק ווילסון?" שאל בחור שנראה כאילו יצא מסרט מלא בסטיגמות על שומרי ראש,קירח,גבוה,לבוש בחליפה שחורה ומשקפי שמש שחורים למרות שבבירור לא הייתה טיפת שמש בשמיים שכבר מזמן הפכו שחורים כשמעט כוכבים מאירים אותם.
בלייק הנהן בקושי,בולע את רוקו בכבדות כשהבחור סימן לו לעקוב אחריו.
לבחור היו צעדים גדולים ומהירים,בעוד בלייק נאלץ כמעט לרוץ אחריו עם צעדיו הקטנים עד שהגיעו ללימוזינה שחורה שהבחור פתח לבלייק את הדלת שלה.
"תיכנס מר ווילסון,אדון וויט יחכה לך כשנגיע" הוא אמר בקול קר,ובלייק כמעט ופתח בריצה כששמע את שמו של לוקאס,אך כמעט כאילו שמע את תכניתו של בלייק,סגר הבחור הקירח את הדלת במהירות לפני שנכנס למושב הנהג והחל בנסיעה שלהם,ובלייק ידע שכבר אין לו לאן לברוח.