just maybe

39

"בלייק,הגיע הזמן לחזור לבית הקפה" מאט אמר כשהתיישב לצידו,טופח מעט על כתפו.
"גם הגיע הזמן שהילד שלי יתעורר לא?" הוא החזיר בציניות נוטפת ארסיות.
מאט נאנח בעצבות,בשבועיים האחרונים בלייק לא זז ממיטתו של קאי,הוא אכל,התקלח וישן אך ורק לצידו של הבן שלו,נוף בית החולים כבר הפך לרגיל בעיניו,מאט ידע היטב שבלייק יתמוטט אם ימשיך כך.
"בלייק,אתה לא יכול להמשיך ככה,אתה הורג את עצמך,אתה בקושי אוכל,בקושי ישן,תסתכל על עצמך! אתה נראה חצי מת! הגיע הזמן להרים את עצמך ולחזור לבית הקפה,יש לך עובדים שצריכים אותך-"
"יש לי גם בן שצריך אותי,והוא יותר חשוב מכל האנשים בעולם ביחד" בלייק התפרץ,דמעות הצטברו בקצוות עינו השחורה.
מאט הוציא מעט אוויר,מנסה לגשת אל הסיטואציה בצורה הנכונה ביותר.
"בלייקי,קאי הוא ילד חזק,ואני בטוח במאה אחוז שהוא לא היה רוצה שככה תזרוק את החיים שלך לפח,שככה תוותר על עצמך ועל החלומות שלך,יש לך בית קפה משלך! כמה חיכית לרגע הזה? אתה באמת מתכוון לוותר על החלום הכי גדול שלך?" הוא חייך אליו בעידוד,מניח יד מנחמת על כתפו.
"אני לא רוצה לחזור לשם מאט" בלייק פלט ביבבה עצובה.
"למה לא?" הוא שאל בבלבול,מכווץ מעט את עיניו.
"כי זה של לוקאס,זה הכסף של לוקאס,אני לא רוצה יותר שום קשר לבחור הזה" הוא הודה לבסוף,עוצם את עיניו ומניח את ראשו על מיטתו של קאי לצד ידו הקטנה.
"אבל בלייקי,אתה צריך לזכור שאתה זה שעושה את המקום ההוא מה שהוא,אתה זה עם הקסם בידיים שגורם לחצי מאנשי העיר לעמוד בתור בשביל מאפה,אתה זה שעושה את בית הקפה הזה להכי טוב בעיר,אתה ולא אף אחד אחר,בטח שלא כסף של מישהו אחר,המקום ההוא הוא שלך ואף אחד לא יכול לקחת ממך את הקסם שלו,אתה צריך לעמוד על הרגליים ולחזור לשם,אני וניק נעזור ונשמור על קאי כשתהיה בעבודה,רק תן לעצמך את ההזדמנות הזו לחזור לחיים" מאט סיים והתנשף מעט,הוא העביר את ידו בשיערו השחור של בלייק,מחייך חיוך עצוב,הוא לא ידע מה עוד לעשות כדי לגרום לבלייק לבחור בחיים שלו.
"אתה צודק" בלייק מלמל בקול מעט רועד.
"אני אלך מחר,אתה צודק" הוא התייפח מעט,מושך באפו ומוחה את דמעותיו.
"זה מה שקאי היה רוצה" הוא לחש ונשק למצחו החיוור של בנו.

"בוס,חזרת" נינה קראה בהפתעה כשבלייק נכנס לבית הקפה 10 דקות לפני שעת הפתיחה.
"כן,מצטער שלא הייתי פה כדי לעזור לכם" הוא מלמל,חש מעט בושה על כך שנטש את העובדים שלו ככה.
"זה בסדר בוס,זה מובן לגמרי" ג'ייק אמר ולחץ את ידו של בלייק.
"אנחנו שמחים שאתה כאן עכשיו" לואי הגיח מהחדר האחורי כדי להוסיף.
"הו ודרך אגב,אני חושבת שיש כמה דברים במשרד שלך שכדאי שתראה" נינה אמרה והצמידה את שפתיה כשומרת סוד.
בלייק הרים את גבותיו בשאלה ומיהר אל המשרד,מריץ במוחו את התרחישים הגרועים ביותר של מה יכול לחכות לו במשרד.
מתנות,הרים של מתנות.
בלייק הרגיש את גוש הדמעות שבגרונו חוסם את נשימתו,מתנות מכל הסוגים והגדלים,על כל מתנה מודק פתק.
בלייק אחז באחת הבובות שנחו על השולחן וגלש אל הרצפה,קובר את פניו בבד הבובה שהתרטב מדמעותיו,מה זה משנה כל המתנות האלו בכלל?.
לוקאס לא ביקר בבית החולים אפילו לא פעם אחת,למרות המילים הקשות שבלייק אמר,הוא באמת חשב שלוקאס ישאר לצידו,לפחות יבדוק לשלומו,לשלומו של קאי,יבקר,יתקשר,ישלח הודעה,במקום זאת הוא העדיף למלא את המשרד במתנות שבלייק כבר החליט שהוא זורק לפח,הוא הרגיש שלוקאס נטש אותו כשהוא הכי היה צריך,הוא הרגיש בודד ועצוב כששניים מהאנשים הכי חשובים לו לא איתו עכשיו,הוא הרגיש מרוקן מכוחות,הוא ידע שהוא לא צריך להתאהב בלוקאס,הוא ידע מהרגע הראשון שהוא לא רוצה אותו בחיים שלו,הוא נפל להבטחות ולמילים הריקות על כך שתמיד ישמור עליהם,על כך שישאר לצידו,הוא עזב אותו ברגע שבלייק הכי היה צריך אותו,הוא לא שמר עליהם.
בלייק שונא את לוקאס.
לא.
הוא שונא את זה שהוא לא מצליח לשנוא אותו.