just maybe

31

"איך היה בבית הספר מתוק שלי?" בלייק שאל לאחר שנשק באהבה למצחו של קאי שנכנס לרכב.
"בסדר,אבל אבא למה אתה באת לאסוף אותי ולא דוד מאט?" קאי שאל וכיווץ את גבותיו בתנועה מתוקה של חשדנות.
"כי אני צריך לדבר איתך על משהו" שחור העיניים אמר בחיוך מזוייף והחל לנסוע אל הפארק האהוב על קאי,אולי מקום אהוב ירכך מעט את המכה המוזרה שהוא עומד להנחית עליו.
"הכל בסדר אבא?" הדאגה נשמעה בבירור בקולו של הילד שליבו דפק במהירות יתרה,הוא כל כך דאג לאבא שלו.
"הכל בסדר מתוק שלי,אל תדאג בסדר?" הוא שאל וליטף בעדינות את שיערו הבהיר בידו הפנויה,מרגיש את ליבו מתפוצץ מרוב אהבה לדבר הכי טוב שיש לו בחיים.
"אני אוהב אותך אבא" קאי מלמל ואחז בידו של בלייק בחוזקה,מרגיש תחושה משונה של מועקה בליבו,אולי קרה לאבא משהו והוא לא רוצה לספר לו? אולי אבא צריך עזרה?.
"אני אוהב אותך כל כך מתוק שלי" בלייק החזיר לו ונשף בחדות,מרגיש את הדמעות עולות לעיניו.
'אני מצטער שאני לא יכול להעניק לך את החיים שמגיעים לך' בלייק חשב לעצמו,והנסיעה עברה בשקט,ובלייק הרגיש שליבו מתפוצץ.

"אז על מה רצית לדבר איתי אבא?" קאי שאל לאחר שהשניים התיישבו על ספסל בפארק,עיניו הגדולות נעוצות הישר אל עיניו של אביו.
בלייק נשם עמוק ועצם את עיניו,איך הוא הולך לספר לו את זה?.
"רציתי לשאול את דעתך" הוא החל לדבר והרגיש את המילים נתקעות בגרונו,הוא לא רצה לעבור לגור אצל לוקאס,בעצם הוא כן,אבל הוא כל כך פחד על בטחונו של הבן שלו.
"לגבי?" קאי ניסה לעודד אותו להמשיך.
"מה דעתך שנעבור לגור אצל לוקאס?" הוא שאל לבסוף,מרגיש את ההקלה בגופו לאחר שהוציא את זה מפיו סוף סוף.
עיניו של קאי הוארו לפתע וחיוך גדול עלה על פניו.
"כן כן כן" קאי קרא בשמחה ובלייק קימט את מצחו בבלבול.
"כן?" הוא חזר על דבריו של קאי.
"בטח שכן,בטח יש לו בית ענקי ומלא צעצועים ושוקולד ו-" ההתלהבות לא נמוגה מקולו של הילד.
"אבל מתוק שלי,אתה מבין שזה לעזוב את הבית שלנו?" בלייק ניסה להבין אם קאי מבין את משמעות הדבר.
"אני יודע,זה בסדר,ככה גם אתה ולוקאס יכולים להיות ביחד יותר" הוא קרא בשמחה וזרק את ידיו כתנועת ניצחון.
"אתה בטוח?" בלייק שאל בחשש,הלוואי שהוא היה מקבל את המעבר הזה טוב כמו הבן שלו,הלוואי שהייתה לו טיפה מהחיוביות שלו.
"בטוח בטוח" קאי אמר בחיוך גדול וקפץ על בלייק בחיבוק.
"מתי התבגרת לי ככה תינוק שלי?" בלייק חייך וקבר את ראשו בצווארו של בנו,מחזק את החיבוק כמה שהוא רק יכול.
"אני כבר כמעט בן שמונה אבא,אני לא תינוק" קאי צחקק ובלייק נשק ללחיו באהבה.
"אתה תמיד תהיה התינוק שלי" הוא לחש לו,אלוהים כמה שהוא אוהב את הילד הזה.

כשבלייק וקאי נכנסו לביתם המחזה שנגלה לפניהם גרם לבלייק לרתוח מעט,שבעה אנשים אורזים את הדברים שלהם,מחטטים בדברים האישיים שלהם,בחיים שלהם.
"מה לעזאזל קורה פה" בלייק קרא בזעם וגרם לכל המבטים בחדר להינעץ בו.
"הו,אדון ווילסון,נעים להכיר אותך סוף סוף,אני דין,אחד משומרי הראש של אדון וויט,הוא שלח אותנו לארוז לך את הדברים כדי שתוכלו לעבור לאחוזה כמה שיותר מהר" דין אמר במהירות וחייך חיוך קטן,מנסה להיראות פחות מאיים אל מול הילד שהתחבא מאחורי אביו בפחד,אפשר להבין אותו,דין היה 1.85 של שרירים,קעקועים,ואקדח על המותן.
בלייק נשם עמוק וניסה למתן את תגובתו אל מול בנו.
"אני מבקש מכם לא לגעת בכלום,אני וקאי נסתדר לבד" הוא דרש,אגרופיו קפוצים וגבותיו מכווצות בכעס.
"אני מצטער על אי הנוחות אדון ווילסון,אבל האמת שכבר סיימנו" הוא אמר והחווה בידו על ערמת הארגזים שהם סיימו לסדר בזמן שבלייק ודין דיברו.
"פאקינג-" בלייק צעק ועצר את עצמו כשנזכר שקאי עומד מאחוריו.
"שלא יקרה שוב" הוא סינן בכעס,למרות שידע שאין שום סיבה שזה יקרה שוב.
"אין בעיה אדוני,עכשיו אם יורשה לי אשמח ללוות אתכם למכונית" הוא אמר ובלייק ראה שהוא מתאמץ להסתיר את החיוך על פניו,הבן זונה צוחק עליו.
"אני רואה אותך צוחק" בלייק גלגל את עיניו בייאוש.
"חס וחלילה אדוני" הוא אמר וכחכח בגרונו,מנסה בבירור להסתיר את צחוקו.
"לעזאזל עם זה" בלייק מלמל ואחז בידו של קאי כשהתקדמו לכיוון חדר המדרגות.
"זה לא נגמר דין" הוא קרא,יודע שדין מאחוריו.
"מה שתגיד אדוני" נימת השעשוע נשמעה בקולו ובלייק גיחך מעט,זה לא נגמר.

בלייק יצא מהמכונית,אוחז בידו של קאי כשהנהג פתח להם את דלת המכונית בפתח ביתו של לוקאס.
"וואו" קאי ובלייק אמרו בתיאום כמעט מושלם.
השניים עמדו ליד דלת הכניסה,סורקים את המקום במהירות,ממה שבלייק הספיק לראות היו שם עצי פרי,מזרקה,צי של מכוניות ומי יודע כמה קומות היו בפנים,המקום היה עצום.
"שיהיה לנו בהצלחה" בלייק מלמל וחיזק את אחיזתו בידו של קאי,בשעה שאחד השומרים פתח להם את דלת הכניסה והשניים עשו את הצעד הראשון שלהם לחיים שהם לא מוכנים אליהם.