just maybe

24

שתיקה מביכה וקולות לעיסה היו הדבר היחיד שנשמע בבית משפחת ווילסון כשהשלושה ישבו סביב שולחן האוכל הקטן לאכול ארוחת ערב,בלייק הגניב מבטים חטופים לעברו של לוקאס שעיניו היו נראות כמעט כבויות,הבחור המגודל אכל בביסים קטנים אפילו יותר משל קאי,נראה כל כך שקוע וקבור במחשבות.
"צריך עזרה בחור קטן?" לוקאס היה הראשון לשבור את השתיקה שבלייק הרגיש כאילו הייתה מחרישת אוזניים.
בלייק הרים את מבטו מצלחתו בבלבול וחיוך קטן עלה על פניו כשראה את לוקאס חותך לקאי את חתיכת הבשר שהסתבך איתה.
"תודה לך" קאי חייך בתמימות והמשיך לאכול.
"תודה לוקאס" הפעם היה זה בלייק שהודה לו.
"על מה?" כחול העיניים בבירור היה מבולבל.
"שאתה פה,שאתה..אתה" בלייק הסמיק מעט כשאמר את זה,ליבו פועם בחוזקה והוא כמעט פחד שלוקאס יצליח לשמוע את זה,שלוקאס יצליח לגלות את זה,כי זה יהפוך את זה לאמיתי מידי ואמיתי מידי זה לא בשבילו,רגשות זה לא בשבילו,זוגיות זה לא בשבילו,אז כל עוד הוא לא יגיד את זה ולוקאס לא יגלה את זה,זה לא יהיה אמיתי.
"אני אהיה מי שתרצה שאהיה בלייק" לוקאס מלמל וחייך מעט כשהבחין בסומק על פניו של הבחור הצעיר יותר,הוא הרגיש שליבו מחסיר פעימה לרגע לנוכח יופיו של בלייק,הוא ללא ספק מתחיל להתאהב בו ושאלוהים יעזור לו,הוא רק מתפלל שבלייק מתחיל להרגיש כמוהו.

השלושה ישבו על הספה וצפו בסרט מצוייר שקאי בחר,רק שקאי נרדם כבר בחמש הדקות הראשונות של הסרט כשגופו מרוח על הספה וראשו זרוק על רגלו של לוקאס שחייך וליטף את ראשו בעדינות.
"הוא ילד טוב" לוקאס לחש בחיוך לבלייק שהרגיש שהוא נמס ממראה עיניו.
"הכי טוב" בלייק הסכים איתו והחליק בתנועה עדינה את ידו לכיוון ידו הפנויה של לוקאס.
חיוך חושף גומות התפרש על פניו של הבחור המבוגר יותר בשעה שאחז בידו של בלייק בעדינות כזו,כאילו היה בובת חרסינה קטנה.
"אני מצטער על מה שקאי אמר,שאני אמרתי" בלייק הרכין את ראשו בבושת פנים,הוא ידע שפגע בלוקאס וליבו כאב רק מהמחשבה על זה.
"זה בסדר בלייק,אני בחור מסוכן,החיים שלי מסוכנים,זה לא סוד,אבל חשוב לי שתדע שאתה וקאי נמצאים במקום הראשון בסדר העדיפויות שלי,אני אגן עליכם עם החיים שלי,שום דבר לא יקרה לכם כל עוד אני בסביבה" לוקאס השיב לו ובלייק ראה שום דבר חוץ מכנות בעיניו היפיפיות,הוא חייך בעדינות והניח את ראשו על כתפו הקשיחה של לוקאס.
"יש מחר מסיבת פתיחה במועדון החדש שלי,אני רוצה שתהיה שם" לוקאס אמר ברוך בשעה שליטף את ידו של בלייק בעדינות ואת שיערו של קאי מצידו השני.
הוא הרגיש מאושר כל כך באותו הרגע,שם בין בלייק לקאי,לוקאס הרגיש שייך,הוא לא היה לוקאס הפושע,הרוצח,ראש המאפייה,הבחור המסוכן,הוא היה רק לוקאס,לוקאס שאוהב לרכב על סוסים וללכת לים כדי לראות את השקיעה ולשמוע מוזיקה ולכתוב שירים,הוא היה הלוקאס שהוא אוהב להיות.
"אני אשמח להגיע" בלייק אמר בחיוך עדין והתקרב מעט אל גופו הגדול יותר של לוקאס.
כחול העיניים חייך באושר וקירב מעט את פניו אל פניו של הצעיר יותר,כאילו כמבקש אישור.
בלייק הנהן בתנועה כמעט בלתי מורגשת וזה כל מה שלוקאס היה צריך לפני שריסק את שפתיו על שפתיו המתוקות של בלייק,ולא הרבה זמן לאחר מכן השניים נרדמו ישובים ומחובקים על הספה כשראשו של קאי עדיין זרוק על רגלו של הבחור השרירי,אבל זו הייתה השינה הטובה ביותר שהייתה ללוקאס בחמש השנים האחרונות,בלי צרחות שהדהדו בראשו,בלי סיוטים,בלי קולות,רק שקט ושלווה כשהוא מוקף בשני האנשים שנכנסו לו עמוק ללב,אבל משהו בתוכו עדיין הציק לו,כאילו ידע שזה לא עומד להחזיק הרבה זמן.