just maybe

6

לומר שבלייק לא היה מרוכז בעבודה היום יהיה בלשון המעטה.
הוא עשה אינספור טעויות בהזמנות, שבר כמה צלחות ואפילו שפך קפה קר על אחד הלקוחות. מוחו פשוט לא היה בעבודה באותו יום, הוא היה מרוכז כולו בילד הקטן והחולה ששהה בביתו של מאט עם בן הזוג שלו.
זה לא שהוא לא סמך על מאט וניקולס, אבל האשמה שהוא השאיר את הילד שלו הרחק ממנו ביום שבו נזקק לו במיוחד כרסמה לו יותר מדי. קאי היה בסדר הבוקר, החום ירד וכאבי הבטן קצת פחתו אבל בלייק נבהל מהמחשבה שזה יחזור ומאט או ניקולס לא ידעו איך להתמודד עם זה עד שהוא יגיע והילד שלו יצטרך לסבול לבד. הוא היה חרד בכל מה שקשור לקאי, במיוחד הבריאות שלו, הוא פשוט היה חרד.
"אחי, חברה שלי ביקשה אייס וניל עם קצפת לא שוקו חם בלי קצפת אתה טיפש או משהו?" קול חזק ניער את בלייק ממחשבותיו והוא הסתובב בעיניים פעורות.
"אני מצטער אדוני, בבקשה תשב, אני אפצה אתכם" הוא מלמל בהתנצלות ולקח את הספל מהדלפק.
"מה קורה איתך? אתה לא יכול להבדיל בין וניל לשוקולד? קר וחם? תשתמש במוח שלך" צעק עליו הבחור, בדרך כלל בלייק היה צועק בחזרה או מגן על עצמו, אבל הוא הרגיש חסר אונים מדי כרגע אפילו להגיב, אז הוא פשוט הוריד את ראשו בהשפלה, הוא היה גרוע בכל דבר, אכזב את כולם.
"אני מצטער-" הוא לחש בקול נמוך, הוא רק רצה לברוח מפה חזרה אל התינוק החולה שלו.
"אתה יכול לעזוב אותו בשקט לעזאזל? אתה לא רואה שהמילים שלך פוגעות בו?" צעקה מאחורי הבחור גרמה לבלייק להזעיף פנים בבלבול. הבחור שצעק על בלייק הסתובב במבט כועס, פניו נראו מבולבלים כמעט כמו של בלייק.
"ומי אתה לעזאזל?" הוא שאל. "זה משנה? אתה צריך פאקינג להירגע ולהתנצל" אמר הבחור שבלייק לא הצליח לראות כי שדה הראייה שלו נחסם על ידי הבחור הגס בטון מזהיר.
"למה אני צריך להתנצל? הוא הטיפש, אם אין לו אפילו את הכישורים להכין משקה מזוין אולי הוא לא צריך לעבוד כאן, או בכל מקום אחר" הבחור הגבוה והגס התחיל לצעוק, בלייק סגר את עיניו בעלבון, השעה הייתה 11 בבוקר והיום רק 4 עובדים יכלו לעבוד אז הוא היה צריך להיות שם לבד מאחורי הדלפק ולהכיל את המילים הפוגעניות. רק עוד קצת מותק, אבא בא בקרוב, הוא חשב לעצמו שוב ושוב במוחו, מנסה לשלוט בעצמו.
"תסתום את הפה המזוין שלך, אידיוט מזוין, תראה קצת נימוסים לבחור, הוא עובד מספיק קשה כדי שאנשים טיפשים כמוך לא יהיו אסירי תודה" אמר הבחור בחזרה, בלייק עמד להגיד משהו כשהבחור שהגן עליו פתח את הפה שלו שוב. "תעזוב, אני אטפל בזה" הוא אמר למישהו לידו ותפס את צווארון החולצה של הבחור.
"פאקינג תתנצל" הוא לחש, הלחישה גרמה לבלייק לרעוד קצת, הוא שמע את הקול הזה איפשהו.
הבחור הסתובב בעיניים מפוחדות, הוא בהה בבלייק, הוא נראה מבועת.
בלייק צמצם את עיניו בשאלה,מה לעזאזל קורה?.
"אני מצטער" הוא לחש. "חזק יותר" הקול מאחוריו דרש. "אני מצטער" הוא אמר חזק יותר, קולו קצת רועד. "זה בסדר" בלייק מלמל בשקט לפני שהבחור הסתובב וברח. "אדוני, המשקה שלך" קרא אחריו, מחזיק את המשקה שלו בידו. "שתה את זה בעצמך ילד יפה, אני לא חושב שהוא יחזור" אמר הקול בצורה משעשעת ובלייק הרים מעט את ראשו כדי להביט בפניו.
עיניו התרחבו בפחד כשראה מי נמצא מולו.
איך הוא לא זיהה את אחד האנשים המסוכנים בארץ?