בלייק ישב לצד מיטת בית החולים שעליה שכב האדם החזק והאמיץ ביותר שיצא לו להכיר,מחובר כולו לצינורות ומכשירים,עטוף בתחבושות לבנות.
"קדימה לוקאס,עברו כבר שבועיים" בלייק מלמל ואחז בעדינות בידו הקרה של לוקאס,מנענע מעט את גופו חסר התזוזה.
"אתה חזק יותר מזה,אני יודע" הוא מחה דמעה קטנה שהתגלגלה על פניו.
כבר שבועיים שלוקאס שכב בחדרו בבית החולים,חסר תזוזה,שובר את ליבו של בלייק בכל יום מחדש.
"הוא יהיה בסדר,הוא חזק" קול נשמע מאחוריו וגרם לו לקפוץ בבהלה ולמשוך את ידו מידו של לוקאס.
טום עמד שם,ידיו שלובות וגופו נשען על דלת החדר,חיוך עצוב מרוח על פניו.
"מצאתם את מי שעשה לו את זה?" בלייק לחש,משפיל מעט את מבטו.
"מצאנו" טום החזיר בקצרה ונכנס אל תוך החדר,מתיישב בכיסא הקרוב לבלייק.
עיניו הכחולות של טום בחנו את בלייק,מעט שיפוטיות על פניו.
"ומה הולך לקרות לו?" הוא שאל,רגלו קופצת מעט,הייתה לו תחושה רעה בנוגע לבחור שיושב מולו.
"זה כבר יחכה לטיפולו" הוא החווה בראשו בתנועה קצרה אל הגבר ששכב במיטה.
"הוא יהרוג אותו?" מעט חשש נשמע בקולו.
"כנראה" טום גיחך מעט בזלזול,מגלגל את עיניו.
צלצול הטלפון של טום קטע את השיחה הקרירה של השניים,עיניו של טום נצצו מעט כשקרא את שם המתקשר.
"נתראה" הוא זרק לאוויר ויצא מהחדר כדי לענות לטלפון,טון קולו מעט מתרגש כשענה לשיחה.
בלייק נאנח ביאוש וחזר לאחוז בידו הקרה של לוקאס,ליבו כאוב מההרגשה חסרת החיים ששררה בחדר.
"קדימה לוקאס,תתעורר כבר" הוא לחש,מניח את ראשו על החזה החבוש של לוקאס בעדינות ככל האפשר.
דפיקות לב עדינות הדהדו באוזנו,היה בזה משהו כמעט מרגיע,שליו.
"אני אוהב אותך" בלייק לחש,עיניו עצומות ודמעות קטנות זולגות על פניו ואל חולצתו של הבחור שהוא אוהב.
"אני לא יכול לאבד אותך לוקאס,לא עכשיו" הוא המשיך,מוצא נחמה בדפיקות הלב החלשות שמהדהדות באוזניו.
"בבקשה תקום כבר" קולו רועד בכל מילה שהוציא מפיו.
"אתה הבן אדם הכי חזק שאני מכיר לוקאס,שבועיים זה יותר מידי,אתה צריך לקום ולהוכיח לכולם שכלום לא יכול לשבור אותך,תקום כבר" הוא הרגיש שהוא נחנק במילים האחרונות,מרים את ראשו מהחזה הקשיח של לוקאס ומלטף בעדינות את פניו היפיפיות.
"תן לי לראות את העיניים הכי יפות בעולם,לפחות עוד פעם אחת" הוא הזיז מעט שיער מפניו,מלטף את לחיו.
"רק עוד פעם אחת" הוא לחש,מניח נשיקה קטנה על הלחי החיוורת שלו.
"אבא,למה לוקאס לא בא אלינו כבר הרבה זמן?" קאי שאל את בלייק בשעה שהשניים ראו סרט מצויר בחדרו של בלייק.
"הוא לא מרגיש כל כך טוב מתוק שלי" בלייק נשך את שפתו התחתונה בעצב וליטף את ראשו של הילד היפה ששכב על החזה שלו.
"אולי נכין לו עוגיות? זה בטוח יגרום לו להרגיש טוב יותר,עוגיות תמיד עוזרות לי להחלים" קאי אמר בנחישות והתיישב על המיטה,חדור מטרה.
בלייק גיחך מעט מהמתיקות של הילד הזה,אלוהים כמה שהוא אוהב אותו.
"אתה צודק יפה שלי,מחר נכין לו עוגיות,בסדר?" הוא שאל בחיוך עצוב וקאי הנהן במהרה.
"אבא,אתה חושב שהוא אוהב עוגיות שוקולד צ'יפס? ואם לא? זה יהיה נורא" עיניו של קאי נפערו באימה מהמחשבה על זה שיש מישהו בעולם שלא אוהב עוגיות שוקולד צ'יפס.
"אני בטוח שהוא אוהב מתוק שלי,נכין לו את העוגיות הכי טעימות בעולם והוא יחלים במהרה" בלייק אמר באופטימיות מזוייפת לגמרי וחייך אל קאי שחיוך גדול נפרש על פניו לפני שחזר למקומו על החזה של בלייק.
"אני מקווה שהוא יחלים מהר,התגעגעתי אליו" קאי אמר ופיהק בעייפות.
"גם אני מתוק שלי,גם אני" בלייק אמר לפני שעטף את קאי בזרועותיו,שוקע לשינה מלאת חלומות על הבחור ששוכב במיטת בית החולים.
YOU ARE READING
just maybe
Romanceבלייק הוא אב חד הורי,לוקאס הוא אחד האנשים המסוכנים ביותר במדינה. בלייק מתקשה לסגור את החודש ולהאכיל את הילד שלו,ללוקאס היה כל מה שאי פעם רצה,חוץ מאהבה. כשלוקאס ראה את בלייק בבית הקפה שבו בלייק עובד,הוא ידע שהוא רוצה אותו,אבל האם הוא באמת מוכן להיכנס...
