just maybe

38

"-עורר" לחישה שקטה נשמעה באוזניו של בלייק,כל כך שקטה,כמעט נעלמת ברוח.
"בלייקי" הוא שמע בשנית,הפעם מעט ברור יותר.
"בבקשה תתעורר כבר" הפעם הקול נשמע חזק יותר,מכאיב לאוזניו.
הוא פקח את עיניו באיטיות,ממצמץ מספר פעמים בניסיון כושל להתרגל אל האור המסנוור שבחדר.
מראה התקרה הלבנה התבהר לו מעט,הוא בהה בה מספר שניות לפני שהרגיש גוף גדול שעוטף אותו בחיבוק.
ריח הבושם של לוקאס עלה באפו,מרגיע מעט את הפחד והסערה שהתחוללה בתוכו,לוקאס כאן לידו,הכל יהיה בסדר.
כשלוקאס התרחק ממנו,בלייק הבין סוף סוף שהוא בבית החולים,הוא ראה במטושטש את הצינורות המחוברים לגופו,החרדה החלה להתפשט בתוכו,מה קרה לו?.
"לוקאס" הוא לחש כל כך בשקט,פיו היבש והשיעול החריף מונעים ממנו לדבר כראוי.
לוקאס חייך אליו חיוך עדין,ניתן היה לראות בבירור על פניו שלא ישן כבר כמה ימים,עיגולים שחורים ועייפים כיסו את עיניו הכחולות,ששום ניצוץ כבר לא נראה בהן.
הוא הושיט את ידו אל השידה שליד מיטת בית החולים של בלייק ולקח משם בקבוק מים,משקה אותו בעדינות.
"בלייקי" הוא לחש לאחר שבלייק סיים לשתות,מלטף את שיערו השחור בעדינות.
"לוקאס,מה קרה לי?" בלייק שאל בקול צרוד,מתקשה לדבר כראוי.
"אני מצטער בלייקי" לוקאס מלמל,משפיל את ראשו.
"הייתה שריפה" הוא המשיך,לא משיר את מבטו אל בלייק,מפחד מתגובתו.
"שריפה?" בלייק שאל,מנסה לשחזר את הדבר האחרון שהוא זוכר.
"האקסית שלי,אווה,היא ניסתה להרוג אותי כנקמה אז היא שרפה את הוילה,אני לא הייתי שם אבל אתה וקאי-" הוא קטע את עצמו,דמעות חונקות נעמדו בגרונו.
"קאי,איפה קאי?" בלייק צעק בצרידות,שיעול חריף תוקף אותו שוב.
לוקאס נותר שקט,עיניו מושפלות לרצפה בשעה שניסה בכל כוחו להיאבק בדמעות שהתעקשו לצאת.
"תענה לי,איפה הילד שלי?" בלייק צרח,מאבד את קולו כמעט לחלוטין,נחנק מהשיעולים הבלתי פוסקים.
"הוא פה,הוא מאושפז פה" לוקאס לחש,קולו הרועד כמעט ולא נשמע בחדר.
"קח אותי אליו עכשיו" בלייק לחש בזעם,עיניו השחורות נראו כאילו הן מעלות אש.
"אתה לא יכול לקום מ-" לוקאס ניסה לעצור אותו,עיניו של בלייק התרחבו בזעם,לסתו ננעלה.
"שלא תעז לגעת בי" הוא הביט הישר אל תוך עיניו העצובות של לוקאס,מחזיר לו שום דבר חוץ מזעם.
"אני אקח אותך אליו,אבל אתה צריך לדעת קודם" לוקאס מלמל וניתק את מבטו ממבטו הזועם של בלייק.
"יש לו כוויות קשות במערכת הנשימה,הוא מורדם ומונשם,אני כל כך מצטע-"
"אל תמשיך את המשפט הזה,אני לא רוצה לשמוע את הקול המזויין שלך" קולו הצרוד של בלייק פילח את ליבו של לוקאס,שהרגיש שעולמו מתמוטט עליו.

"כן אדון ווילסון,לאן אתה מנסה ללכת?" אחת האחיות נכנסה לחדר בגבה מורמת.
"לבן שלי,שאף אחד מכם לא פאקינג ינסה לעצור אותי" הוא אמר והתרומם מהמיטה,נתמך בה כשסחרחורת תקפה אותו ואיימה להפיל אותו על הרצפה.
"תעיף את הידיים המזויינות שלך ממני" הוא לחש בארסיות כשלוקאס ניסה לעזור לו להתייצב.
"חכה פה,אביא לך כיסא גלגלים" האחות אמרה כשהבינה שבלייק לא עומד לוותר והתקדמה אל כיוון היציאה,חוזרת לאחר מספר שניות כשהיא מגלגלת לפניה כיסא גלגלים.
"אני אסחב אותו" לוקאס אמר ונקטע בידי גיחוך מזלזל של בלייק.
"הו לא אתה לא" הוא אמר בתוקף,נועץ בו מבט חסר רחמים כשהאחות גלגלה אותו מהחדר.
"זה החדר שלו אדון ווילסון,המצב שלו עוד לא יציב לגמרי,הוא חטף כוויות קשות מאוד במערכת הנשימה" האחות אמרה והניחה את ידה על כתפו כתנועת ניחום כשראתה את הדמעות שעמדו בעיניו.
הוא הנהן,מניח את ידו על הידית,מרגיש פחד משתק עובר בעמוד השדרה שלו.
"הכל יהיה בסדר" האחות אמרה,עוזרת לו לפתוח את הדלת בעדינות.
בלייק עצם את עיניו בשעה שהאחות גלגלה אותו אל החדר של בנו,הוא פחד לפקוח אותן,הוא פחד ממה שהוא עומד לראות.
הוא נשם נשימה עמוקה ורועדת,הדמעות מטשטשות את שדה ראייתו,אך זה לא מנע ממנו לראות את המלאך הקטן שלו שוכב שם,צינורות מחוברים לכל חלק בגופו,עיניו היפיפיות עצומות,פניו חיוורות כל כך ותחבושות על ידיו ורגליו,אלוהים,מה עשו למלאך שלו.
"ילד שלי" הוא יבב בקול שבור,מושיט את ידו ואוחז בידו הקטנה כל כך בעדינות,כאילו מפחד שישבר אם יאחוז בו חזק מידי.
"אלוהים ילד שלי,מה הם עשו לך" קולו נשבר,יבבות קולניות נפלטות מפיו בחוסר שליטה.
"אלוהים ילד שלי תתעורר,אני מתחנן" בלייק הרגיש שהוא עומד להתעלף,הוא בכה כל כך חזק והרגיש שכל כוחו אזל ממנו.
הוא נישק את ידו של קאי שוב ושוב,דמעות מרטיבות את היד הקטנה,החיוורת וחסרת החיים.
"אני מצטער כל כך מלאך שלי,לא שמרתי עלייך טוב מספיק" בלייק צרח והצמיד את ידו של קאי אל ליבו הפועם בפראות.
"תתעורר ילד שלי" הוא צעק בבכי,קולו נעלם תוך כדי.
הוא הרגיש ידיים גדולות המנסות לחבק את גופו ומיהר להרחיק אותן ממנו בפראות,הוא הסתובב בכיסא ועיניו הזועמות פגשו בעיניים הכחולות ומלאות העצב של לוקאס.
"אל תיגע בי,זה הכל באשמתך,מפלצת,אתה הרגת את הילד שלי" בלייק צרח,משתולל בפראות איומה בכיסא,מרביץ לחזה של לוקאס בכל טיפת כוח שנשארה בו.
"לא בלייקי-" לוקאס ניסה לדבר אך נקטע בידי צרחה נוספת.
"אמרת שתשמור עלינו,ששום דבר לא יפגע בנו,תראה מה האקסית המטורפת שלך עשתה לילד שלי,אני שונא אותך,מפלצת,רוצח,אל תתקרב אלינו" הוא חסם בגופו את מיטתו של קאי,כאילו מונע מלוקאס להתקרב אל התינוק שלו.
"אל תגיד את ז-" לוקאס התחנן,דמעות זולגות ומכתימות את פניו היפיפיות.
"תעוף מפה מפלצת,אל תתקרב אלינו יותר בחיים שלך,אני שונא אותך" בלייק צרח בכוחותיו האחרונים,מעיף את לוקאס לאחור בכל כוחו הנותר.
"אני אלך" קולו השבור של לוקאס הדהד בחדר.
"אני אוהב אותך בלייק" הוא לחש לפני שהסתובב,נרדף בידי קריאותיו של בלייק המביע את שנאתו העמוקה כלפיו,עד שהיה רחוק מידי בכדי לשמוע את זה,אך זה עדיין המשיך להדהד בליבו.