3

598 53 2
                                    

"ברוכים הבאים לקפה של ליז, מה אני יכול להביא לך היום?" בלייק חייך חיוך קצת מזויף מדי ללקוחה שעמדה מולו, הוא לא אהב את הימים שבהם הוא צריך לעבוד גם בקופה.
השעה הייתה כבר ארבע וחצי אחר הצהריים, רק עוד חצי שעה עד שיוכל לברוח מהמקום הזה בחזרה אל התינוק שלו, כמה הוא התגעגע לקאי כשעבד.
"האמת שאתה נראה די לוהט, מה דעתך להביא לי את המספר שלך?" היא שאלה בטון פלרטטני ושיחקה קצת בשיערה הצבוע כשהיא נשענת על הדלפק, בלייק ראה שהיא מנסה להדגיש את החזה שלה בזרועותיה והתאפק בכל הכוח כדי לא להקיא או לצחוק בפניה.
"אני מצטער, זה לא אפשרי" הוא סירב בנימוס, אלוהים הוא רק רוצה ללכת כבר.
"קדימה, אתה נשוי או משהו?" האישה הצעירה התעקשה, בלייק עצם את עיניו בייאוש, למה כל כך קשה לאנשים לקבל סירוב? "לא, אבל אני לא מעוניין, אני מתנצל, עכשיו, מה אני יכול להביא לך מהתפריט?" הוא הדגיש את המילה תפריט וגרם לה להזעיף את פניה בגועל.
"אתה הומו או משהו?" בלייק עיקם את עיניו בשאלה, האם הוא הומו בגלל שהוא לא רוצה אותה? למה זה בכלל העסק שלה? "זה לא עניינך, את יכולה להזמין בבקשה? יש עוד אנשים בתור" הסבלנות כבר אזלה מגופו של בלייק, הבחורה הזו עלתה לו על העצבים ובלייק לא היה ידוע כאחד ששומר לעצמו את הדעות שלו.
"אתה סתם בזבוז, אתה וכל ההומואים בעולם הזה פשוט צריכים להיכחד כבר" הבחורה כמעט צעקה, בלייק נשם נשימה עמוקה לפני שחיוך ארסי מעט עלה על פניו, האישה הצעירה מעדה מעט אחורה כשהיא הבחינה שמבטו של הבריסטה השתנה, כהה יותר,מרושע יותר.
"לא אמרתי שאני הומו, אמרתי שזה לא עניינך, ואני מבטיח לך מתוקה שגם אם היית הבחורה האחרונה על הפלנטה הזאת, אני עדיין אעדיף לשכב עם גבר, עכשיו עזבי אותי ואת אוכלוסיית ההומואים בעולם שאני די בטוח שלא עשו לך כלום ואת פשוט טיפשה מדי בשביל להבין שכל אדם יכול לחיות כמו שהוא רוצה, ותזמיני משהו או שתעופי מפה" הוא התנשף בכעס, זה נראה כאילו יצאה אש מעיניו הכהות.
"תשכח מזה, אתה ובית הקפה הזה גם ככה עלובים לגמרי" היא מלמלה בכעס כשהיא מניפה את שערה לאחור והסתובבה על עקביה. "אני אשמח לראות אותך אף פעם" הוא קרא בשמחה מזויפת, היא רקעה ברגלה לפני שיצאה מבית הקפה, בלייק חייך לעצמו בשובבות, איזו מין כלבה מטומטמת.
"אני באמת מתנצל על זה אדוני, אני מקווה שהיה לך יום טוב, מה אני יכול להביא לך?" הוא פנה ללקוח הבא בתור גם בחיוך מזויף, נדירים היו החיוכים האמיתיים של הצעיר, הם נשמרו רק לתינוק שלו.
כמה הוא עבר בחייו כדי לאבד את החיוך שלו. כשהלקוח הבא הזמין, הוא לא יכול היה שלא להפנות את מבטו מספר פעמים אל השעון שעל הדלפק. רק עוד רבע שעה.

just maybeWhere stories live. Discover now