הקאפו האכזר שלי{1}

פרולוג

נ.מ איזבל-
אוף. אני ככ כועסת על אמא שלי על זה שהעבירה אותנו לגור באיטליה. הקטע המעצבן הוא שהיא אפילו לא שאלה אותנו היא פשוט אמרה לנו לארוז!
אבל אני שמחה בשבילה כי היא התקדמה בעבודה ובחיים מאז שהיא יצאה מהדיכאון אחרי שאבא שלי עזב אותנו לילה אחד וטוב שכך.
טוב מה אני באה לדכא זה גם ככה לא אכפת לי והתגברתי על זה..

אני עכשיו פורקת את כל הארגזים בארונות החדשים, האמת שהחדר שלי יפה וגדול והדבר היחיד שחיבבתי מאז שעברנו לאיטליה הזאת.
באמצע שפרקתי שמעתי צלצול מהטלפון וחייכתי וקיפצתי כשראיתי שזאת החברה הכי טובה שלי מילאן. מילאן היא הבן אדם היחיד שאני מעריכה וככ אוהבת בחיים האלה, היא היחידה שתמיד תגרום לי לחייך ולצחוק בזמן שאני בדיכאון או בזמן שאני בוכה את החיים שלי.
אחרי שיחה של 3 שעות איתה נהייתי עייפה כבר, אמרנו לילה טוב והייתי בטיקטוק עד שהרגשתי את העיניים שלי נעצמות ובדיוק נפל לי הטלפון על הפרצוף, זה העיר אותי מיד והתחלתי לקלל את האוויר.
הייתי שוב בטיקטוק עד שהעייפות גברה עליי ונפלתי לשינה.
התעוררתי ב3 בלילה בגלל צלצול טלפון שלא הפסיק לחזור על עצמו,
הוצאתי אותו מהמטען,לקחתי אותו מהשידה לידי ועניתי לטלפון.
״הלו״ אמרתי בקול עייף, ״את ישנה??״ מילאן שאלה אותי בצעקה שהחרישה לי תאוזן, יכלתי להריח את האלכוהול מהטלפון. ״את שיכורה?״ אמרתי לך וגיחכתי, ״אני??? מה פתאום״ אמרה וצחקתי,
״טוב מילאן מה רצית?״ שאלתי. ״האמת שאין לי מושג למה התקשרתי אלייך״ הודיעה, ״לכי לישון נדבר מחר כבר בל אוהבת אותך״ אמרה וניתקה את הטלפון לא נותנת לי אופציה לענות לה. ״לילה טוב״ מלמלתי לטלפון, הנחתי אותו בחזרה במטען ובשידה והעייפות גברה עליי אחרי שהסתכלתי על הקיר במשך דקות ונרדמתי.

-התעוררתי ב5:26 בבוקר התארגנתי ירדתי למטבח לאכול בננה לקחתי בקבוק מים עם לימון וקרח ויצאתי לריצה, כשיצאתי מהבית ראיתי בית ענק שצמוד לבית שלי ומשום מה לא ראיתי אותו קודם.
״מעניין אותך?״ מישהו שעמד בפתח הבית עמד ואמר והסמקתי במבוכה, ״לא אני רק הסתכלתי לשנייה אני גרה פה״ אמרתי והצבעתי על ביתי הצמוד. ״אה טוב פרינצ׳יפסה״ (מי שמכיר את לוקה יבין)
אמר ולא הבנתי מה זה אומר, ״מה זה פרינצ׳יפסה?״ שאלתי. ״נסיכה באיטלקית״ אמר והסמקתי שוב.
״את חדשה פה נכון?״ שאל בחיוך, ״כן״ עניתי, ״שמים לב״ הוא אמר
״איך בדיוק שמים לב?״ שאלתי, ״עזבי לא נכנס לפרטים, אני רואה שהיית באמצע ריצה לא? אני לא אפריע לך״ אמר ופנה כדי להיכנס בחזרה הביתה משאיר אותי שם מבולבלת, ״אוקיי״ שאלתי יותר מאמרתי והמשכתי לריצה שלי.

חזרתי הביתה מהריצה התקלחתי והלכתי לישון קצת.
כשתעוררתי אכלתי ארוחת ערב והלכתי לשבת עם אמא שלי בסלון ולדבר איתה קצת כי היא בעבודה כל הזמן אז אני בקושי רואה אותה.
״מה קורה אמא?״ שאלתי ״בסדר מתוקה מה איתך?״ שאלה בחזרה ונישקה לראשי כשחיבקתי אותה ״עוד יומיים בית ספר את מתרגשת?״ שאלה ״כן אני מקווה שאני אסתדר שם ואכיר חברים״ אמרתי והיא הנהנה, ״אמא תגידי מה זה הבית הענק הזה שלידנו? מי גר שם?״ שאלתי והיא הסתכלה עליי והתעלמה מהשאלה ״אמא?״ אמרתי ״כן מתוקה?״ אמרה כאילו לא שאלתי אותה כלום לפני ״למה את לא עונה על השאלה?״ שאלתי והיא שוב לא ענתה ״אמא?!!״ אמרתי בעצבים ״אני תכף באה חמודה מתקשרים אליי מהעבודה״ אמרה וקמה מהספה מתקדמת לחדרה מתחמקת ממה ששאלתי.
מה קרה פה עכשיו?
למה היא התחמקה?
יש משהו שהיא מסתירה ממני מהשכנים האלה?
מי הם?
רצו הרבה מחשבות ושאלות במוחי אבל הצלחתי להתעלם מהן וכשראיתי שאמא שלי לא מתכוונת לחזור כיביתי את הטלוויזיה ועליתי לחדרי, היה לי משעמם אז הדלקתי את הטלוויזיה וראיתי סרט וכשהוא נגמר שמתי עוד סרט וכשראיתי שאני מתחילה להירדם לקחתי את השלט כיביתי את הטלוויזיה והלכתי לישון, מחר אדרוש מאמא שלי תשובות על מי הם.

היוש חבריםם זה הספר הראשון שלי ואני ממש מתרגשת ואעשה את הפרקים הכי מהר שאני יכולה:) מצטערת שזה יצא ממש קצר אני פשוט צריכה לחשוב על עוד דברים, מקווה שאהבתם בינתיים ואל תדאגו זה עומד להפוך למעניין;)🫶🏼