הקאפו האכזר שלי{1}

איזבל

נ.מ איזבל
-אתמול בילנו את רוב היום בבית חולים ביחד עם קייטי כי לא רצינו להשאיר אותה לבד, כשחזרנו הביתה כבר היינו עייפות מהיום ולא היה לנו כוח לצאת לשום מקום אז החלטנו שנישאר בבית. מילאן הציעה שנראה סרט וזרמתי איתה אז ראינו סרט בחדר שלי, מילאן הייתה שקועה בסרט וגם אני אבל המוח המטומטם שלי היה עסוק במשהו אחר בו זמנית, והמשהו האחר הזה היה ריידן. הוא האכיל אותי תסביכים על זה שהוא נישק אותי והלך מבלי להתייחס לכלום, מילאן הסתובבה וראתה שאני לא מרוכזת "את בסדר?" היא שאלה "כן אני בסדר אני פשוט עייפה מהיום הזה" עניתי לה בעייפות, "כן אני מסכימה איתך אני עוד שנייה נרדמת" מילאן אמרה. ״גם אני עוד שנייה נרדמת" עניתי לה והמשכנו לצפות בסרט ואז קלטתי שמילאן כבר נרדמה. לא היה לי נעים להעיר אותה היא הייתה שפוכה כבר אז פשוט כיסיתי אותה וכיביתי את הטלוויזיה.
קמתי וישבתי ליד החלון בחדרי וראיתי מהחלון לא אחר מאשר ריידן המזדיין הזה. הסתכלנו אחד על השנייה בלי לזוז או לדבר, תוך כדי שאני מסתכלת אני מנסה להבין למה הוא עשה את זה,ראיתי שהוא סגר את הוילון אז גם אני סגרתי אותו,עליתי על המיטה לצד מילאן וצללתי לשינה עמוקה.

-קמתי בבוקר פתחתי את הטלפון וראיתי שהשעה כבר 10:30 ורק עכשיו קמתי, רציתי לחזור לישון כי עדיין הייתי עייפה אבל אמרתי לעצמי שעדיף שאקום כי אחרי זה אני אשן כל היום. הלכתי לכיוון המקלחת, שטפתי את פניי וצחצחתי את שיניי, כשסיימתי ירדתי למטה ומילאן כבר הייתה למטה אכלה עם אחי. "תראו מי החליטה לקום" גרייס אמר, "למה אתה פה אין לך בית ספר או משהו?" עניתי לו, ״קמתי לפני חצי שעה לפנייך אין לי כוח להתארגן וללכת עד שאני אגיע כבר יתבזבז לי חצי יום" הוא אמר, נאנחתי וגלגלתי את עיניי. "בוקר טוב גם לך" אמרה מילאן בחיוך. "בוקר טוב" אמרתי בחיוך, ניגשתי לארון לקחת קורנקפלקס קערה וכפית ואז למקרר לקחת את החלב והצטרפתי מיד למילאן ולגרייס. "מה נעשה היום?" מילאן שאלה "לא יודעת אין לי כוח לזוז" עניתי לה, ״אתמול לא עשינו כלום היום אנחנו חייבות לעשות משהו" היא אמרה. "בסדר בסדר מה את רוצה לעשות?" אמרתי לה ואז ראיתי את הניצוצות בעיניים שלה כשהסכמתי "אני אומרת בואי נלך לעשות שופינגגג" אמרה בהתרגשות "יאללה בואי נלך להתארגן". מילאן ואני סיימנו לאכול ועלינו אליי לחדר והתחלנו להתארגן. לבשנו טישרט טייץ קצר צמוד וכל אחת שמה תיק צד, הזמנו מונית כי לא היה לי כוח לנסוע ולמילאן עדיין אין רישיון. אחרי כמה דקות המונית הגיעה ירדנו למטה, ״ביי גרייס אנחנו יוצאות" "ביי תהנו" הוא ענה בחזרה. יצאנו נעלתי אחרינו את הדלת ונכנסו למונית.
אחרי בערך 10 דקות ככה הגענו לקניון, מילאן ישר רצתה ללכת פול אנד בר והלכתי איתה,מדדנו כמה בגדים ובסוף קנינו, היינו גם בזארה רנואר ועוד מלא חנויות. יצאנו עם שקיות מפוצצות בבגדים וכבר הרגשנו מותשות מכל הסיבובים בקניון "אני חושבת שמספיק להיום" אמרתי בעייפות למילאן "כשאת צודקת את לא טועה" הסכימה איתי.״אני אומרת בואי נלך לאכול במסעדה הקרובה שליד הבית שלי,שמעתי המון המלצות עלייה" אמרתי, ״יאללה אז בואי נלך" מילאן זרמה איתי. הזמנתי לנו מונית ותוך 10 דקות היא הגיעה אמרנו לנהג לאן אנחנו רוצות להגיע והגענו לאחר 12 דקות. כשהגענו למסעדה היינו מורעבות שלא עניין אותנו כלום. התקדמנו לכיוון מקום הישיבה שבחרנו והתיישבנו שם. אחת המלצריות ניגשה אלינו והביאה לנו תפריט בחיוך רחב. אחרי שבחרנו מה אנחנו רוצות סימנו למלצרית והיא באה, ״כן מה תרצו?״ שאלה המלצרית, ״אני רוצה פסטה רוזה וכוס קולה עם קרח בבקשה" מילאן אמרה בחיוך והמלצרית הנהנה בשמחה "אני אקח פסטה שמנת פטריות וגם כוס קולה עם קרח בבקשה" אמרתי בחיוך "אין בעיה המנות שלכן עוד מעט יגיעו" המלצרית אמרה והלכה. סרקתי את המסעדה בזמן שמילאן בטלפון ועיניי נעצרו שראיתי את ריידן מחבק מישהי אחרי שהוא נישק אותי אתמול. באותו רגע הרגשתי את האכזבה והכאב כאילו מישהו בא והעיף לי סטירה. המלצרית בדיוק חזרה עם המנות ומילאן עזבה את הטלפון, אני התנתקתי ממה שראיתי והתיאבון שלי כבר הלך אחרי מה שראיתי אבל לא יכולתי להסתכל עליו יותר את זה אז פשוט התחלתי לאכול מנסה כמה שיותר לא לחשוב עליו. "את בסדר?? העיניים שלך נראות אדומות קצת" מילאן אמרה, "אני בסדר לא קרה כלום העייפות מתחילה להשפיע עליי" אמרתי עם חיוך מזויף.
אחרי שסיימנו לאכול השארנו את הכסף ובאנו לקום כדי לצאת משם, מילאן כבר יצאה ונזכרתי ששכחתי את הטלפון על השולחן "מילאן תחכי לי בספסל שכחתי את הטלפון" אמרתי לה והיא הנהנה והתקדמה לכיוון הספסל. נכנסתי לקחתי את הטלפון שלי וכשבאתי לצאת ריידן בא ונעמד מולי. "מה את עושה כאן?" הוא שאל, "אני לא חייבת לך דין וחשבון עכשיו תזוז לי מהדרך" אמרתי טיפה עצבנית. "כדאי לך להירגע איזבל״ הוא אמר, ״להירגע?" שאלתי וגיחכתי, "עזוב לא משנה, לך שחברה שלך לא תתייבש" אמרתי לו והוא צחק עם החיוך היפה הזה שלו. "מה ככ מצחיק אותך?!" אמרתי בעצבים, "זה מצחיק כי היא לא חברה שלי״ הוא אמר תוך כדי שהוא חייך ובהה בי, "זאת חברה של חבר טוב שלי,היא רצתה לעשות לו איזה משהו אז היא באה לפה ודיברה איתי" הוא אמר "למה דווקא פה? יש עוד מיליון מסעדות בחוץ" אמרתי "זאת המסעדה שלי אמור ובאתי לבדוק כמה דברים אז אמרתי לה שתבוא לפה" הוא ענה. נאנחתי והרגשתי מובכת מהסיטואציה.
"אני לא ידעתי סליחה" אמרתי לו, ״הכל בסדר אמור אני צריך ללכת" הוא אמר ונתן לי נשיקה מגרה על הלחי ועוד פעם לפני שהספקתי להגיב הוא כבר הלך. יצאתי לכיוון מילאן והזמנו מונית, כשהגענו הביתה התקלחנו כבר אמרנו לילה טוב וכל אחת הלכה לחדרה.
שוב שקעתי במחשבות שוב על אותו אחד, על ריידן.