הקאפו האכזר שלי{1}

רואי/איזבל/מילאן

**אני ממשיכה את הספר מי שלא זוכרת מה היה בפרק האחרון לכו לקרוא ותיזכרו💗

נ.מ רואי
- ״אמא התאבדה?״ שאלתי את ריידן ואבא שישבו במשרד וכשראיתי שהם הסתכלו על משהו מאחוריי הסתובבתי לבדוק על מה הם מסתכלים וראיתי את אן ואוניל עם דמעות בעיניים ״בבקשה תגידו לי שאתם משקרים״ אן אמרה ״אן..״ ריידן אמר ונענע את הראש ״אנחנו לא משקרים״ אמר ואן ברחה למעלה בבכי ״בולשיט!״ אוניל צעקה עם דמעות בעיניים ״תשמרי על הפה אוניל״ אבא אמר ״אתה פאקינג רציני?!״ אמרה ופשוט הלכה לכולנו בפרצוף, ״אמא התאבדה? מתי פאקינג רציתם להגיד לנו את זה?? או שלא רציתם בכלל נכון?״ אמרתי ולקחתי את המפתחות של האופנוע שלי ואת הקסדה ״אתם בולשיט אוניל צדקה כל המשפחה הזאת סתם בולשיט ובמיוחד אתה״ אמרתי הסתכלתי על אבא שלי, צחקתי לעצמי ויצאתי מהבית.
עליתי לאופנוע וניסיתי להתקשר למילאן כדי ללכת אליה אבל היא לא ענתה והתחיל לרדת גשם אז נסעתי מהר לבית שלה,
״מילאן!״ צעקתי לה כשהגעתי אבל היא לא ענתה.
ירדתי מהאופנוע וזרקתי את הקסדה לרצפה ״מילאן!!״ צעקתי והגשם הרטיב את שיערי עד שהוא נפל לעיניים שלי והייתי צריך לסדר אותו כל רגע, אחרי שצעקתי לה כמה וכמה פעמים ללא מענה טיפסתי לחלונה וכשראיתי למה היא לא ענתה לי כמעט עפתי אחורה.
היא שמה לב אליי ומהר ירדתי מחלונה ומיהרתי להגיע לאופנוע שלי,
היא יצאה החוצה עם סדין קשור סביבה ועוד מישהו רץ מאחוריה עם בוקסר עליו ״רואי זה לא מה שאתה חושב..״ אמרה ״אה באמת? אז בואי תגידי לי מה פאקינג קורה פה!״ אמרתי והרמתי עליה את קולי.
״אל תרים עליה את הקול!!״ אמר הבחור והתקרב אליי באיום אבל הייתי גבוה ממנו בהרבה כך שצחקתי עליו. ״אתה מאיים עליי?״ שאלתי בגיחוך והתקרבתי אליו בחזרה ״אתה לא יודע מי אני?״ שאלתי בחיוך ערמומי ״רואי תשחרר״ מילאן אמרה מהצד ״את.. אין לך זכות לדבר בכלל חתיכת זונה״ אמרתי והתקדמתי אליה ״מי אתה חושב שאתה ימזדיין? מגיע לה מישהו יותר טוב ממך״ הבחור צעק ורץ אליי ובשנייה שלא שמתי לב הוא הביא לי בוקס לשפה וירד לי דם, נגעתי בשפה ועוד הפעם חייכתי ״פאקינג מזדיין״ אמרתי ובשנייה הורדתי אותו לרצפה בבוקס לפרצוף ולאחר מכן עברתי לבעוט בו עד שהוא התעלף לגמרי ושחררתי ממנו. ״את..״ אמרתי למילאן ״פאקינג מטומטם!! מה אתה עושה?״ צעקה עליי וחבטה לי בחזה עד שתפסתי לה את הידיים ״את בגדת בי!״ צעקתי עליה ודחפתי אותה לקיר וירדו לה דמעות מהעיניים ״לא בגדתי בך חתיכת זין! אתה גמרת את זה בינינו מה ציפית שאני לא אהיה יותר עם אף אחד?״ צעקה עליי בחזרה ״יודעת מה?״ אמרתי והתרחקתי ממנה, הרמתי את הקסדה שלי שנפלה לרצפה ועליתי על האופנוע ״מה? רואי! אל תעשה את זה שוב בבקשה אני מתחננת״ אמרה בבכי ולמרות שכאב לי נסעתי והשארתי אותה בוכה על הכביש בגשם.

נ.מ איזבל
השעה 3:40 קמתי מבוהלת מצלצול הטלפון שלי,
לא הבנתי מי מתקשר אליי בשעה כזאת אז הוצאתי את הטלפון מהמטען והרמתי אותו מהשידה, הסתכלתי וראיתי שזו מילאן, חשבתי שהיא בטח שתתה או משהו עוד הפעם והיא מתקשרת לדבר שטויות אז לא עניתי וחזרתי לישון.
אחרי 10 דק בדיוק הטלפון צלצל עוד הפעם אז עניתי לה, ״הלו״ אמרתי בקול עייף ״מילאן??״ אמרתי וקמתי מהר מהמיטה שלא היה מענה ושמעתי צרחות ברקע ״מילאן תעני לי מה קרה?!״ צעקתי בלחש לטלפון אך עדיין לא היה מענה וניסיתי לשמוע מה זה הצעקות האלה ״רואי! אל תעשה את זה בבקשה אני מתחננת״ היא צעקה ומיד אחרכך התחילה לבכות ״מילאן אני בדרך אלייך״ אמרתי בבהלה ובלחץ כי לא הבנתי מה קורה פה ״ביי״ אמרה לבסוף וניתקה. התקשרתי לקייטי כי ידעתי שהיא ערה והיא עם קרלו ״איזבל? מה קרה?״ ענתה לשיחה ״תגידי לקרלו שיביא אותך למילאן, זה מקרה חירום״ אמרתי ״בדרך״ אמרה ״ביי״ אמרתי ניתקתי את השיחה ויצאתי מהבית לכיוון האוטו.