הקאפו האכזר שלי{1}

איזבל

נ.מ איזבל-
התעוררתי בחדר הענק של ריידן על המיטה שלו. אתמול היה היום הכי טוב בחיים שלי, אבל היו לי גם מלא מחשבות בראש שאולי זה היה סתם אולי מחר הוא יהיה עם מישהי אחרת או אולי אפילו עכשיו, לא ידעתי אם לקחת את הסיכון הזה או לא. אבל הדבר היחיד שידעתי שאתמול היה פשוט מדהים. יצאתי מהחדר של ריידן לכיוון המשרד שלו כשהגעתי למשרד שלו פתחתי אותה ישר לא תקתקתי ולמזלי לא היה שם אף אחד רק ריידן יושב עם מלא מסמכים על שולחנו כשהוא קלט שנכנסתי הוא אמר "בואי אליי" התקדמתי אליו והתיישבתי על רגליו וריידן הניח נשיקה על שפתיי."מה אתה עושה?" שאלתי אותו "חותם על מסמכים" הוא ענה לשאלתי "כל זה מסמכים שאתה צריך לחתום?" שאלתי "כן" הוא ענה ממשיך לחתום על המסמכים "למה רק אתה?" שאלתי "כי צריך את החתימה של הקאפו" הוא ענה לי "אהה" עניתי לו "בסדר בוא נלך לאכול ארוחת בוקר" אמרתי לו "אכלתי, אני לא רעב" הוא ענה והרים לרגע את ראשו ואז החזרי למסמכים "טוב, אז אני אלך לאכול" אמרתי לו והוא עצר אותי מלקום והסתכלתי עליו במבט שואל "תשארי פה" הוא אמר לי "אני אלך לאכול ואני אחזור" אמרתי לו "תאכלי פה" הוא אמר "מה את רוצה לאכול?" הוא שאל אותי "לא אכפת לי" עניתי לו והוא הוציא את הטלפון שלו מהכיס כתב משהו והחזיר בחזרה אל הכיס. כעבור 15 דקות בערך הייתה דפיקה בדלת ועוזרת הבית נכנסה עם מגש והיה בו צלחת עם טוסט וכוס שוקו ענקית ליד, קמתי מריידן ולקחתי את זה מידה ואמרתי "תודה רבה" עם חיוך מלא על פניי היא חייכה אליי בחזרה ויצאה מהמשרד חזרתי והתיישבתי על ריידן שוב והפנתי לו את מבטי "איך ידעת?" שאלתי אותו "אני יודע הכל" הוא ענה לי,גלגלתי את עיניי וחייכתי "גילגלת לי עיניים?" הוא שאל אותי מרים את מבטו אליי "כן" עניתי בהתגרות "תזהרי אמור את משחקת באש" הוא אמר בשקט וחייכתי חיוך מתגרה וסיימתי את האוכל שלי והחלטתי שאת השוקו שלי אני אמשיך בדרך לחדר "ריידן אני הולכת הביתה" אמרתי לו "למה?" הוא שאל אותי "כי קייטי רוצה לבוא אליי"
אמרתי לו "היא יכולה לבוא לפה" הוא ענה לי והייתי מופתעת "טוב.. אז אני ירשום לה שתבוא לפה" עניתי לו קמתי מריידן ובאתי ללכת "לאן?" הוא שאל "לשער לחכות לקייטי" עניתי לו והוא נתן לי נשיקה קצרה על שפתיי והתקדמתי ליציאה של המשרד.
אני:"כמה זמן את פה?"
קייטי: "15 דקות בערך"
אני: "סבבה נתראה"
כשירדתי למטה ראיתי את קרלו במטבח "בוקר טוב בל" הוא אמר לי וניגש להביא לי חיבוק "בוקר טוב קרלו" עניתי לו ושהתחררנו מהחיבוק "מחכה למישהו?" הוא שאל אותי "כן קייטי באה לפה" עניתי לו "היא לא אמרה לי כלום" הוא אמר לי "כנראה כי זה היה ספונטני" אמרתי לו בשביל להקליל את האווירה "כן כנראה" הוא אמר בלחש,ופתאום השם של קייטי קפץ למסך הטלפון "הלו" אמרתי "איפה את?, אני בחוץ" היא אמרה "טוב אני באה, ביי" אמרתי וניתקתי התקדמתי לכיוון הדלת פתחתי ויצאתי התקדמתי לכיוון השער וככל שהתקדמתי ראיתי את קייטי, "כמה זמן בל התייבשתי כבר" היא אמרה לי "הגעתי אני פה" עניתי לה "אתם יכולים לפתוח את השער בבקשה" אמרתי לאחד מהשומרים "אני צריך אישור מהקאפו" הוא אמר בלי להביט בי "הקאפו יודע הוא אישר את זה" אמרתי לו "לא יכול" הוא אמר ועדיין לא פתח את השער "אתה רוצה שאני אתקשר לקאפו ואספר לו שאתה מסרב לפתוח לי את השער?" אמרתי בקול מאיים וראיתי שהוא מתחיל להילחץ והוא ישר ניגש לפתוח את השער "סוף סוף" קייטי אמרה כשהיא נכנסה הלכתי וחיבקתי אותה.
כשנכנסנו לבית היה קר ונעים יותר מבחוץ, קרלו כבר לא היה שם. "את רוצה מים?" שאלתי את קייטי "אם יש קולה יהיה טוב יותר" היא ענתה ונגשתי אל המקרר והוצאתי שתי פחיות קולה אחת לקייטי ואחת לי, עלינו לחדר של ריידן וקייטי פשוט נדהמה מהגודל שלו "מה זה החדר הענק הזה" היא אמרה "כן אני גם הגבתי ככה" אמרתי לה "את רוצה להגיד לי שאת ישנת פה? בחדר הענק הזה עם הקאפו" שאלה קייטי והרגשתי את פניי מסמיקות ממבוכה שנזכרתי מה קרה אתמול במועדון.. "כן תאמיני לי שאני לא מאמינה בעצמי" אמרתי לה "נוו ואיך היה??" היא שאלה אותי בהתרגשות והבנתי מה היא רוצה לדעת "לא היה כלום" אמרתי לה מובכת והיא גיכחה בזלזול "את משקרל לי בל?" היא שאלה אותי מתגרה "לא" מלמלתי ואז היא באה וקפצה עליי בדיגדוגים "תפס..תפסיקי קייטי" עניתי מצחקקת תוך כדי הדיגדוגים של קייטי "אני אפסיק שתספרי לי מה היה" היא ענתה לי כשהיא ממשיכה "טוב טוב אני אספר לך" אמרתי לה והיא שחררה אותי "קדימה אני מחכה" היא אמרה "מה אני אספר לך קייטי אין מה אני רצינית" אמרתי לה "אני אתחיל עם הדיגדוגים שוב" היא אמרה לי "בסדר בסדר" אמרתי "יופי תתחילי" היא ענתה לי "אתמול במועדון כשנעלמתי לך אני עליתי במדרגות עם איפור מרוח על הפנים שלי מבכי כשהגעתי הקומה הייתה ריקה והלכתי לקצה המסדרון וישבתי עם הדמעות בעיניי ממשיכה לבכות ואחרי כמה דקות ריידן הגיע בהתחלה לא שמתי לב שזהו עד שהוא הוריד את ידיי מפניי. הוא אמר לי לבוא איתו למשרד ולספר לו מה קרה לי לא רציתי ללכת איתו אמרתי לו שיתרחק אבל הוא לא הקשיב ואז הוא הרים אותי ולקח אותי למשרד שלו הוא לא היה מוכן לשחרר אותי עד שאני יגיד לו מה קרה... בקיצור כשהגענו הוא הביא לי כוס מים ואת ההמשך את כבר יודעת" אמרתי את הסוף עם פנים מוסמקות "אומייגד איך לא סיפרת לייי?! את עשית את זה עם הפאקינג קאפו" היא אמרה לי "כן.." עניתי לה "מה את חושבת על מה שהיה ביניכם?" היא שאלה אותי "את האמת שאני לא יודעת קייטי,אני לא רוצה להיות קשורה אליו אבל אני גם לא רוצה להרגיש שמה שקרה בינינו ביב סתם בשבילו כאילו אני מתכוונת שאני לא רוצה שהוא פתאום יזרוק אותי בלי לדבר או משהו.. את מבינה?" אמרתי לה "כן אני מבינה" היא אמרה לי, "אז מה את רוצה לעשות?" שאלתי אותה "את האמת שלמרות כל החום השמש בחוץ יכולה לעזור להשתזף קצת" היא ענתה "מסכימה איתך, בואי נלך לשים בגדי ים ונרד להשתזף בבריכה" אמרתי לה. למרות שהתעוררתי פה הבוקר הספקתי לשים כמה בגדים בתיק וכמובן ששמתי כמה בגדי ים, הבאתי לקייטי אחת מבגדי הים והיא הלכה לשים עלייה את הבגד ים כעבור כמה דקות היא יצאה והבגד ים פשוט ישב עלייה כל כך וואו "ככה אני רוצה להיראות בדיוק ככה" אמרתי לקייטי כשקמתי להחליף גם "אם כבר הפוך כל דבר שאת לובשת יושב עלייך פצצה אחותי" היא אמרה לי.

-אחרי שהחלפנו לבגדי ים ירדנו לבריכה עטופות במגבת והתקדמנו לכיוון מיטות השיזוף התיישבנו אחת ליד השנייה ומרחנו קרם הגנה. פתאום מאמצע שום מקום קרלו בא ונשק לשפתיה של קייטי "לא ידעתי שאת באה" הוא אמר אחרי שהם התנתקו מהנשיקה "כן זה היה מהרגע להרגע ואם הייתי אומרת לך היית בא לקחת אותי ולא רציתי להטריח אותך" קייטי אמרה לו והוא חייך "יש משהו במה שאת אומרת" הוא אמר לה והתיישב לידה במיטת שיזוף ופתאום הטלפון שלי נדלק ועל המסך רשומה הודעה מריידן.
ריידן:"מה את עושה בבריכה?"
אני:"איך אתה יודע שאני בבריכה?"
עניתי לו בשאלה
ריידן:"כבר אמרתי לך אני יודע הכל."
אני:"אני וקייטי בבריכה משתזפות"
ריידן:"תתלבשי. אני לא אוהב את זה שהחיילים שלי מסתכלים על מה ששייך לי" ריידן כתב וישר הסמקתי והלב שלי דפק ככ חזק שפחדתי ששומעים אותו.
אני:"אם אתה רוצה בוא ותעשה את זה בעצמך"
אחרי שכתבתי לריידן את ההודעה הזאת הוא לא ענה לי.ואחרי כמה דקות ראיתי אותו יוצא לכיוון הבריכה ומתקדם לכיווני והרגשתי שהלב שלי עוד שנייה יוצא הוא בא כי אכפת לו? מפריע לו? כשהוא התקדם אליי הוא התעלם מקייטי וקרלו וגם הם ממנו והוא שם עליי את המגבת "את מנסה לשגע אותי אמור?" הוא שאל אותי "אני מנסה לשגע אותך?" שאלתי שהתחכמות "כן את מנסה, ואני חושב שאת גם מצליחה" הוא אמר וההרגשה שהרגשתי הייתה אלוהית. "אני לא מצליח להתרכז כשאני יודע שאת פה עם הבגד ים הקטן שלך" הוא אמר ואני מסמיקה יותר מרגע לרגע "אני אשרוף אותו בסוף" הוא אמר בשקט "ממש לא אני לא אשמה שאתה לא מצליח להתרכז" אמרתי בהתגרות "את בהחלט אשמה" הוא אמר לי בשקט "נמשיך את זה אחרכך אני צריך לסיים משהו" הוא הוסיף "אין לנו על מה להמשיך לדבר ריידן" אמרתי לו "לא אמרתי שנדבר.." הוא לחש לאוזניי והרגשתי שאני עוד שנייה מתפוצצת מרוב שאני מוסמקת כבר נהייתי אדומה כמו מר עגבנייה, ריידן כבר הסתובב והלך לכיוון המשרד שלו ונשארתי ביחד עם קייטי וקרלו בבריכה. והמחשבות רצות בראשי, עד הפעם.