הקאפו האכזר שלי{1}

איזבל/ריידן

נ.מ איזבל-
התעוררתי בבוקר וראיתי שאימי לא לידי פתחתי את הטלפון וראיתי שהשעה כבר 9:00 בבוקר וישר קמתי מהמיטה ויצאתי מחדרה של אימי.
כשהגעתי לחדרי נכנסתי למקלחת ושמתי לב שאני נראת טיפה חיוורת ועייפה אז פתחתי את הברז והתחלתי לשטוף את פניי ולצחצח את שיניי כרגיל ולאחר מכן המשכתי להתארגן וכשסיימתי ירדתי לכיוון המטבח, כשהגעתי למטבח לא היה לי את החשק לאכול בגלל כל הבחילות וההקאות מאתמול אבל בכל זאת הכנסתי משהו לפה כדי להרגיש יותר מאוזנת, לקחתי את האוכל והתיישבתי בספה ולאחר כמה דקות נשמעה דפיקה בדלת. קמתי מהספה ופתחתי את הדלת וראיתי שזאת מילאן וישר חיבקנו אחת את השניה. "איך את מרגישה?" מילאן שאלה כשהתיישבנו על הספה "יותר טוב מאתמול" אמרתי "חשבתי שאני יאסוף אותך בדרך" הוספתי "כן אני יודעת פשוט התעוררתי קצת יותר מוקדם והייתי מוכנה אז אמרתי לה לא לבוא אלייך ולחסוך את זה" היא אמרה והנהנתי בהבנה "יאללה בואי נלך" אמרתי והיא הנהנה לחיוב, אחרי שקמנו מהספה הרגשתי את הבחילה מתחזקת והקיא עומד בגרוני לא ידעתי מה לעשות כי מילאן פה ולא רציתי שהיא תדע. אחרי שיצאנו מהבית ונעלתי את הדלת פתחתי את האוטו ונכנסנו אליו התנעתי את האוטו ויצאתי מהחניה. תוך כדי הנסיעה אני מרגישה רק יותר רע אבל אני מתעלמת מזה ומנסה להראות שהכל בסדר. "בל את בסדר?" מילאן שאלה במפתיע "כן אני בסדר למה לא אהיה?" אמרתי "את נראת כאילו משהו מציק לך" היא אמרה "לא אני בסדר תודה על הדאגה מילאן." אמרתי והיא חייכה אליי "אנחנו אוספות את קייטי על הדרך?" היא שאלה "לא. היא התחילה שעה לפנינו" אמרתי והיא הנהנה והחלה שתיקה מביכה באוטו "אז.. מה קורה?" מילאן שאלה וחייכתי מבוכה והתחלתי לצחוק "זה כזה מביך ומצחיק בו זמנית" אמרתי והיא צחקה גם היא "השקט הזה היה מביך זה דרש את השאלה הזו" היא אמרה והנהנתי בהסכמה "את ורואי" אמרתי פתאום "מה אני ורואי?" היא שאלה במבוכה "איך אתם? הכל טוב ביניכם?" שאלתי "רגיל אני עדיין מתרגלת לעובדה שאנחנו ביחד" היא אמרה והייתי הכי שמחה בשבילה בעולם כי ככ הגיע לה "מה רגיל? נו ספרי איך אתם" אמרתי והיא הייתה נבוכה וגילגלה את עיניה "מה יש לספר" היא אמרה "אנחנו מדברים כל יום ומתי שיש לו זמן אנחנו נפגשים וזהו" היא אמרה והרגשתי שמשהו לא בסדר "למה זה נשמע כאילו את לא בטוחה בזה?" אמרתי לה והיא סובבה את מבטה לכיווני וזה נראה כאילו היא מנסה לחפש את התשובה לשאלה ששאלתי. "אני כן בטוחה בזה.. פשוט שאני מרגישה כאילו הוא לא חושף את כל מה שהוא חושב ומרגיש, ואני מבינה למה כי ככה הוא גדל וזה בסדר. זה רק מרגיש כאילו אני אוהבת אותו יותר ממה שהוא אוהב אותי" היא אמרה ושמעתי את הכאב והאי ודאות בקולה והיא לא מבינה אפילו עד כמה הוא אוהב אותה אפילו שהוא לא מראה את זה. "את לא מבינה כמה הוא אוהב אותך מילאן. גם אם הוא לא מראה את האהבה שלו כלפייך רואים את זה, בגלל שהוא זה שתמיד מצחיק ואולי גם מציק לפעמים את חושבת ככה אני אני חושבת שהוא לגמרי מאוהב בך, העיניים אף פעם לא משקרות." אמרתי לה וראיתי שזה כן עשה לה משהו אולי מה שאמרתי לה גרם לה לשנות קצת את המחשבה שלה.
אחרי שחניתי את האוטו בחניה של הבית ספר יצאנו מהאוטו והתקדמנו למבנה, "תודה בל" מילאן אמרה לי "על מה?" שאלתי "על השיחה באוטו השיחה הזאת שינתה קצת את מה שחשבתי" היא אמרה וישר עלה חיוך על פניי "אני תמיד פה מילאן. אני באמת חושבת שהוא אוהב אותך" אמרתי לה וישר עלה גם לה חיוך על הפנים, נכנסנו למבנה והסתכלתי בטלפון וראיתי שהשעה כבר 9:55 והשיעור מתחיל עוד 5 דקות "השיעור מתחיל עוד 5 דקות" אמרתי למילאן והיא הנהנה "אולי נעבור בקפיטריה הבטן שלי מתחילה לקרקר" היא הוסיפה "אני בעד גם אני מתחילה להיות קצת רעבה" אמרתי ובאמת הרגשתי את הרעב מתחיל להגיע למרות כל הבחילות שאני מרגישה הייתי חייבת לאכול משהו אחרת אני לא אהיה מרוכזת כל היום והבחילה תמשיך להתגבר. הגענו לקפיטריה והיא הייתה ריקה יחסית כי רוב התלמידים לומדים כרגע, התקדמנו לכיוון הדלפק ובנתיים הסתכלנו על מה שיש חושבות מה לבחור "מה בשבילכן בנות" המוכר שבקפיטריה אמר בחיוך "אוקיי אני רוצה את הסנדוויץ הזה ופחית" מילאן אמרה ושילמה למוכר "נו בחרת" מילאן אמרה כשהסתובבה אליי עדיין לא הצלחתי להחליט פתחתי את הטלפון וראיתי שהשיעור אמור להתחיל "טוב תביא לי כמו שלך" אמרתי לה "עם פחית" היא שאלה "כן" אמרתי והיא ביקשה מהמוכר את אותו הדבר אחרי ששילמנו לקחנו את מה שקנינו ויצאנו מהקפיטריה.
כשנכנסנו לכיתה המורה לא הייתה ושמחתי שהיא עוד לא הגיעה וכשהתקדמנו ראינו את קייטי כבר יושבת במקום הקבוע שבו אנחנו יושבות תמיד אז המשכנו לשם, "תראו מי הגיעו" קייטי אמרה כשאני ומילאן התיישבנו במקומנו "בוקר טוב גם לך קייט" אמרתי לה "בוקר טוב קייט" מילאן הוסיפה "אם אני הייתי מגיעה בשעה הזאת זה היה יכול להיות בוקר טוב" היא אמרה בעייפות "אבל מה שכן אתמול היה פשוט וואו" קייטי הוסיפה "לגמרי זו הייתה יום הולדת 18 מהסרטים" מילאן אמרה ועלה חיוך על פניי "את האמת שזאת הייתה היום הולדת 18 הכי טובה שיכולתי לבקש. זה היה ככ כיף ומשחרר אחרי כל מה שקרה בתקופה האחרונה" אמרתי להן בחיוך "זה בא בול בזמן" קייטי אמרה "מסכימה עם קייטי" מילאן אמרה גם היא וחייכתי אליהן ולא עברה שנייה והמורה נכנסה לכיתה "סליחה על האיחור תלמידים היה לי איזה עיכוב קטן אני מבקשת להוציא מחברות" המורה אמרה כשנכנסה ונאנחתי בייאוש "איזה שיעור מעייף ומייאש" קייטי אמרה בזמן שהיא מוציאה מחברת ועט מהתיק שלה "המקצוע הזה פשוט מעייף בצורה לא נורמלית" מילאן אמרה " מתמטיקה תמיד היה מקצוע מרדים. אני מקווה שהשיעור יעבור מהר" אמרתי בזמן שגם אני מוציאה מחברת ועט "גם אני מקווה" קייטי אמרה ונאנחתי בייאוש כי הרגשתי שהבחילה מתחילה לחזור שוב אחרי שהיא כבר נעלמה..