נ.מ איזבל-
עברו שבועיים מאז שאני וריידן נפרדנו. השבועיים האלה עברו רגיל אבל הרגשתי את החיסרון של ריידן, ניסיתי שלא לשקוע בעצב ובכאב שהרגשתי מאז והעדפתי להתעסק בדברים אחרים בשביל לשכוח מזה ויצא ששקעתי בלימודים. תקופת הבגרויות התחילו והבגרות הראשונה הייתה השבוע והיא הייתה במתמטיקה, למדתי לבגרות הזאת בלי הפסקה לא נחתי אפילו לא לשנייה והשלמתי את מה שהיה לי חסר ופשוט השקעתי את כל כולי בלימודים. היו פעמים שראיתי את ריידן כשיצאתי מהבית והוא היה שם במקרה או סתם עבר שם והרגשתי צביטה קטנה כי זה פשוט כואב כל פעם מחדש ואני יודעת שהכאב הזה גם לא יעלם הוא שם לב בפעמים האלה שהייתי אבל הוא היה אטום מכל רגש ועם מבט קר וחסר רגשות. כאילו הוא מנסה לשכוח את כל מה שקרה בנינו. המחשבה שאולי יש לו מישהי אחרת ושהוא כבר הצליח להתקדם הלאה כואבת כי אני גם לא יודעת ולא אדע את התשובה בחיים, המצב השתנה בשבועיים האלה קייטי ומילאן ניסו להוציא אותי מהבית בכל פעם שהייתה להן הזדמנות וברוב הפעמים סרבתי כי לא היה לי את החשק לצאת ולבלות פתאום אני יודעת שהן עשו את זה מכוונה טובה ומכוונה של לנסות לעודד אותי ושהכל יהיה בסדר בסוף והן מאמינות שבסוף נחזור אני גם רוצה להאמין שבסוף אולי איכשהו נחזור אבל לפני המצב זה ממש לא נראה ככה.
היום נשארתי בבית כי המקצועות של היום הרגישו לי מיותרים מכדי ללכת אז החלטתי שאני אשלים דברים שנותרו לי להשלים ואני יעבור על עוד חומר לבגרות הבאה.
קמתי מהמיטה אחרי שסיימתי לצחצח ולשטוף את פניי ואני יורדת לכיוון המטבח, הבית היה ריק כרגיל האחים שלי בבית הספר ואימי בעבודה כמו כל בוקר לקחתי קערה ושמתי קורנקפלקס אחרי ששמתי הלכתי לכיוון הטלוויזיה והתיישבתי על הספה בזמן שאני צופה בסתם איזה משהו ששודר בטלוויזיה, ולאחר כמה דקות צליל הודעה נשמע מהטלפון שלידי לקחתי את הטלפון וראיתי שזאת קייטי.
קייטי:"את כבר בבית ספר?"
אני:"לא אני לא באה היום המקצועות שיש היום מיותרים. חשבתי שגם את לא"
קייטי" לגמרי כל המקצועות המשעממות ביום אחד. לצערי אני הולכת כי יש לי דברים להשלים"
אני:"באסה.. אבל זה יעבור מהר קייט"
קייטי:"אני מקווה. לפחות אני לא יהיה לבד"
אני:"למה מילאן גם באה?"
קייטי:"כן מסתבר שגם לה יש דברים להשלים"
אני:"אהה לא נורא קייט זה יסתיים מהר"
קייטי:"כן.. את באה בערב נכון?"
אני:"לאן?"
קייטי:"אני ומילאן רוצות לצאת בערב"
אני:"לא לא ניראלי קייט"
קייטי:"למה לא בל? יהיה כיף"
אני:"כי אין לי חשק לצאת וגם אין לי כוח"
קייטי:"בסדר גם לי אין כוח אבל יהיה כיף אחרי הרבה זמן שלא יצאנו שלושתינו"
אני:"אני יודעת אבל אני לא רוצה.."
קייטי:"את חייבת לשחרר מזה בל"
אני:"הכל בסדר"
קייטי:"הכל לא בסדר בל ואת יודעת את זה. מאז שנפרדתם את הפסקת לצאת איתנו והחלטת שאת שוקעת בלימודים בשביל לשכוח מזה והבנו אותך אז נתנו לך את הזמן לך את הזמן שאת צריכה. אבל זה לא יכול להמשיך ככה בל לא יקרה כלום אם תצאי מידי פעם תאמיני לא לא יקרה כלום."
כשקייטי כתבה את ההודעה הזאת קראתי אותה שוב ושוב ואני מבינה כמה שהיא צודקת.
אני:"אני כבר אדבר איתך קייטי"
אחרי ששלחתי לקייטי את ההודעה הנחתי את הטלפון בצד והמשכתי לצפות בטלוויזיה למרות שלא באמת צפיתי בה אז החלטתי לעלות לחדר בחזרה ולשבת ללמוד קצת.
YOU ARE READING
הקאפו האכזר שלי{1}
Romansa״תשחרר ממני כבר״ אמרתי גלגלתי את עיניי, מיד התחרטתי על זה. הוא משך אותי ממותניי והצמיד אותי לקיר ״מה עשית עכשיו?״ לחש לאוזני בהתגרות, ״מה אכפת לך,תחזור למועדון החברה שלך מחכה לך״ אמרתי בעצבים והוא הטיח את שפתיו על שפתיי, טעם ככ טוב אך נשיקה אכזרית...
