הקאפו האכזר שלי{1}

איזבל

נ.מ איזבל-
כשהתעוררתי הטלפון שלי היה מלא בהודעות מקייטי. היא רשמה לי שקרלו השתחרר מבית החולים והוא מרגיש יותר טוב היא גם שאלה אם אני בסדר כי היא דואגת ומיד שלחתי לה הודעה.
אני: "אני כל כך מצטערת שלא עניתי קייט, פשוט הייתי עייפה ולא הייתי בטלפון."
קייטי: "את בסדר?? דאגתי לך לאן נעלמת חשבתי שקרה לך משהו"
אני:"אני מצטערת קייט לא התכוונתי להיעלם"
קייטי:"הכל בסדר בל,אני מתארגנת ובאה אלייך"
אני:"אוקיי,נתראה קייט"
כשסיימתי להתכתב עם קייטי קמתי לכיוון המקלחת צחצחתי את שיניי ושטפתי את הפנים שלי. ירדתי למטבח והבית היה ריק אחיי היו בבית הספר ואימי בעבודה פתחתי את הארון לקחתי את קופסאת הקורנקפלקס והתיישבתי בסלון מחכה לקייטי שתגיע בינתיים סתם צפיתי בסדרה ששודרה בטלוויזיה.
- השעה כבר הייתה 12:30 ולפני 10 דקות קייטי רשמה שהיא כבר כמעט פה שאלתי אותה מה היא רוצה לאכול והיא החליטה שהיא רוצה להכין פנקייקים. כעבור 5 דקות נשמע דפיקה בדלת פתחתי אותה וקייטע נכנסה וישר קפצה להביא לי חיבוק וחיבקתי אותה בחזרה,התנתקנו מהחיבוק וקייטי הניחה את התיק שלה בסלון "אני שמחה שאת בסדר בל דאגתי לך כל כך" קייטי אמרה לי "סליחה קייט לא התכוונתי פשוט קרו כל כך הרבה דברים..." עניתי לה "על איזה דברים בדיוק את מדברת בל" היא ענתה עם שאלה בקולה "עזבי קייט זה לא חשוב" עניתי לה "אם זה קשור לזה שנעלמת זה חשוב." היא ענתה בחדות "בסדר בסדר אני אספר לך אבל קודם בואי נכין את הפנקייקים שלך,השעה כבר כמעט אחת בצהריים את כל כך מוזרה קייט" אמרתי לה "מה אני יעשה בל יש לי דודא לזה כבר מלא זמן ואין לי כוח להכין." היא ענתה והתחלנו להוציא את כל המצרכים והכלים שאנחנו צריכות והתחלנו להכין את הפנקייקים.
כעבור כמעט חצי שעה סיימנו להכין הכל התיישבנו ליד השולחן לקחנו סכום צלחות והבאתי שני סוגי מייפל וקצפת. וקייט ביקשה כוס שוקו אז הכנתי לשתינו, חזרתי לשולחן עם הכל וסיפרתי לקייטי הכל. את כל מה שקרה עם החטיפה ואת מה שקרה ביני לבין ריידן היא הייתה בהלם שכל זה קרה והיא לא שמה לב לכלום ממה שקרה היא הרגישה טיפת אשמה על החלק של החטיפה והסברתי לה שהיא לא יכלה לדעת שזה מה שיקרה וזאת לא אשמתה. "וזהו זה מה שקרה בימים שנעלמתי לך" אמרתי לה לסיום "אני בהלם שכל זה קרה מתחת לאף שלי מבלי ששמתי לב הייתי כל כך עסוקה בקרלו שלא שמתי לב אלייך, אני מצטערת בל את לא מבינה כמה" היא אמרה בקול עצוב."היי קייט הכל בסדר הכי חשוב שאני פה עכשיו"
אמרתי לה בקול רגוע היא הרימה את ראשה לכיווני וישר משכה אותי לחיבוק ואמרה תוך כדי שהיא מחבקת אותי "וריידן הזה מה הוא חושב לעצמו, אני עדיין בהלם מזה שהוא וקרלו משפחה" "תאמיני לי גם אני" עניתי לה. "אז מה את רוצה שנעשה היום?" שאלתי את קייטי למרות שאין דבר בעולם שרציתי יותר מלחזור לישון "חשבתי שאולי נלך לקניון עכשיו וערב נצא למועדון, אבל אני רואה שכבר כמעט שתיים בצהריים אז אני חושבת שנישאר פה נצפה באיזה סרט או משהו ואז בערב נצא למועדון" היא ענתה ואני לא הבנתי מה קשור המועדון הזה עכשיו "קייט אחרי כל מה שסיפרתי לך את עדיין רוצה שנצא למועדון? את רצינית?" אמרתי לה "בל נצא להנות ועל הדרך נלמד את ריידן לקח" היא אמרה בחיוך ערמומי "איזה לקח בדיוק? קייט סגרתי לו את הדלת בפנים אני בספק אם הוא לא יעיף אותנו ברגע שהוא יראה אותנו במועדון" אמרתי לה "הוא לא יעיף אותנו אל תדאגי יהיה כיף ללכת להתשחרר קצת אחרי מה שסיפרת לי" היא ענתה "נכון שאין לי טעם להתווכח איתך?" שאלתי באנחה "נכון" אמרה בחיוך רחב "בסדר שכנעת אותי, תשימי איזה סרט אבל אם אני נרדמת באמצע לא אשמתי" אמרתי בהרמת ידיים. קייטי בחרה סרט ובדיוק דלת הבית נפתחה וגרייס וג'וי נכנסו לבית ואמרו ביחד "שלום קייטי" "שלום בל" "שלום" ענינו ביחד"איך היה לכם בבית ספר?" שאלתי את אחיי "היה בסדר היה כיף" ג'וי אמר בחיוך "היה בסדר כרגיל משעמם" גרייס ענה לשאלתי, וניגש כל המקרר לקח פחית של קולה עלה למעלה ואמר ביי לי ולקייטי. ג'וי הלך לחדר שלו כמה דקות אחרי שגרייס הלך. קייטי כמה בחרה סרט והתחילה אותו היא הייתה נראת קצת עייפה כמעט כמוני. תיארתי לעצמי שזה בגלל הימים שהעבירה בבית החולים ביחד עם קרלו. אז אמרתי לעצמי שאם היא תירדם אני לא יעיר אותה עד הערב וגם אחריו תלוי לפי העייפות שלה. כמה דקות אחרי נרדמתי בסלון על כתפה של קייטי.
כשהתעוררתי מהשינה קייטי כבר לא הייתה, קמתי מהספה עליתי לחדר שלי וככל שהתקרבתי יותר שמעתי שירים ומי שהייתה שם הייתה לא אחרת מקייטי. "קייטי מה זה מתי התעוררת" שאלתי אותה "קמתי לא מזמן אז פשוט עליתי לחדר שלך וחיכתי פה" ענתה לי.
הסתכלתי על השעון והשעה הייתה כבר 21:00 בערב. "קייטי את בטוחה שכדאי שנלך למועדון?"
שאלתי את קייטי "כן כן אני בטוחה יהיה לנו כיף בל" היא ענתה לי "אם אני רואה אותו אני הולכת"
אמרתי לקייטי "נחיה ונראה,יאללה בואי נתחיל להתארגן" קייטי אמרה בשעשוע גלגלתי את עיניי ואמרתי "בסדר בואי נתארגן".
-השעה כבר הייתה 22:30 כשהסתכלתי על השעון, סיימנו להתארגן ולבשנו את השמלות שבחרנו "וואו קייט השמלה הזאת נוצרה בשבילך תראי איך זה יושב עלייך" אמרתי לקייטי "את מדברת, את נראת פצצה אחותי" קייטי אמרה לי "אני מזמינה לנו מונית" היא אמרה בקול טיפה מבואס "מה קרה קייט?" שאלתי אותה "לא קרה כלום, פשוט באסה שקרלו לא במועדון" היא ענתה לי "לא נורא קייט, אני מאמינה שהוא יחזור עוד מעט למועדון" אמרתי לה "כן אני מקווה" היא ענתה בקול חלש, ירדנו לסלון וגרייס היה שם "גרייס איפה אמא?" שאלתי אותו "היא עבדה שעה נוספת היום היא אמורה לבוא עוד 20 דקות בערך" הוא ענה לי "טוב תגיד לה שיצאתי עם קייטי ושלקחתי מפתחות" אמרתי לו "אין בעיה תהנו ביי" הוא אמר "תודה, ביי" ענינו ביחד, כשיצאנו המונית חיכתה בחוץ נכנסו למונית אמרנו את שם המועדון והתחלנו לנסוע.
לאחר 20 דקות בערך הגענו למועדון יצאנו מהמונית אחרי ששילמנו והתקדמנו למועדון "קייטי אולי בכל זאת נחזור הביתה?" שאלתי אותה למרות שידעתי שאין שום סיכוי שזה יקרה "אנחנו כבר כאן בל אני מבטיחה שיהיה כיף" היא אמרה לי "כן ממש כיף" מלמלתי בשקט "אמרת משהו בל?" היא שאלה כשהתקדמנו "לא בואי ניכנס" אמרתי לה. נכנסו למועדון והוא היה מלא כמו בכל ערב פה התקדמנו לכיוון הבר וקייטי סימנה לברמן והוא ניגש אלינו ואז קלטנו שזה קרלו וקייטי ישר הלכה לחבק אותו כשהוא יצא מהדלפק "אומייגד קרלו מה אתה עושה פה?? אתה צריך לנוח" קייטי אמרה תוך כדי שחיבקה את קרלו "לא יכולתי לשבת לנוח השתעממתי איך שהגעתי הביתה" הוא אמר והם התנתקו מהחיבוק והסתכלו אחד על השנייה "אתה מתכוון הבית של ריידן" קייטי אמרה בטון טיפה כועס "איך את יודעת?" הוא שאל במבט רגיל "איך אני יודעת שאתם בני דודים? או איך אני יודעת שאתה חלק מהמאפיה?" אמרה קייטי עם כעס בקולה "קייטי הכל קרה כל כך מהר לא היה לי זמן לספר לך את כל זה" הוא ענה לה וקייטי גילגלה את עינייה
"בסדר קרלו" היא אמרה בטון עייף היא באה להסתובב ולהמשיך ללכת אבל קרלו תפס בידה ואמר "ככה ניהיה עכשיו? לא נדבר על זה?" הוא שאל "על מה נדבר? אני מבינה שלא הספקת לספר לי הכל טוב קרלו" היא אמרה "אני מצטער קייטי את צודקת הייתי צריך לספר לך על ריידן ועל המאפיה" הוא אמר לה במבט שהיא לא יכלה לעמוד בו "בסדר בסדר מעצבן אחד אני סולחת לך" היא אמרה עם חיוך והוא חייל גם ונתן לה נשיקה קטנה על שפתיה. הרגשתי סוג של צביטה כי ישר נזכרתי בריידן וזה היה כואב. רק רציתי שהלילה הזה יגמר עוד לפני שהוא התחיל בשביל לא לראות אותו. "איזבל הכל בסדר?" שאל קרלו "כן הכל טוב, איך אתה מרגיש?" עניתי ושאלתי אותו "אני מרגיש יותר טוב" ענה עם חיוך "אז מה תרצו לשתות" קרלו שאל "אנחנו רוצות 4 שוטים" קייטי ענתה ישר ושתינו את 2 השוטים במכה "זה היה כל כך טוב" קייטי אמרה "שאת צודקת את לא טועה" אמרתי לה סובבתי את ראשי והסתכלתי על כל האנשים ברחבה ואז קייטי אמרה "בואי נלך לרקוד בל" "יאללה בואי" הסכמתי עם קייטי והיא משכה אותי ביחד איתה למרכז הרחבה והתחלנו לזוז לפי הקצב של המוזיקה והשתחררנו. הרגשתי משוחררת אחריי מה שהיה ואז הסתכלתי על המועדון וראיתי שרואי וניק נכנסו למועדון והתקדמו לכיוון המקום שלהם ולרגע חשבתי לעצמי אם ריידן גם נמצא כאן? או שאולי הוא לא בא? כבר לא ידעתי מה לחשוב ואז הרגשתי את הצורך ללכת להתפנות אחרי מה ששתינו "קייטי אני הולכת לשירותים" אמרתי לה באוזן כדי שתשמע אותי "את רוצה שאני יבוא איתך" היא שאלה אותי אבל ראיתי שהיא נהנת "לא הכל טוב אני עוד מעט יחזור" אמרתי לה והיא אמרה "בסדר אבל אם את צריכה למשהו תרימי טלפון" "בסדר" צעקתי לה ויצאתי מהרחבה ואז הרגשתי את העיניים של ניק ורואי עליי ואז סובבתי את הראש שלי וראיתי שהם באמת הסתכלו ניק חייך לכיווני וסימן לי שלום עם היד סימנתי לו בחזרה טיפה מובכת רואי היה אדיש כרגיל... המשכתי לכיוון המסדרון והיו שם מלא אנשים שהתמזמזו באמצע המסדרון המשכתי לחפש את השירותים ועד שמצאתי הם היו תפוסים. המשכתי ללכת ופתחתי עוד אחת מהדלתות והיו שם שני אנשים שבדיוק היו באמצע וזה היה כל כך מביך "אוי סליחה אני מצטערת" אמרתי ויצאתי עליתי במדרגות בתקווה ששם יהיו השירותים בדרך שאלתי איזה מישהי "סליחה את יודעת איפה השירותים?" שאלתי אותה "עברת אותם זה היה בקומה למטה" היא אמרה לי "הם היו תפוסים" אמרתי גם "תפני ימינה הדלת שבהמשך זה שם, תיזהרי שלא תתבלבלי בין הדלתות כי המשרד של הקאפו בהמשך" היא אמרה את המשפט האחרון בקול נמוך "אוקיי תודה" אמרתי והמשכתי ללכת פניה ימינה לדלת שמולך פתחתי את הדלת כי כבר לא יכלתי להתאפק יותר והצטערתי על הרגע שבו פתחתי את הדלת הזו. בגלל שריידן היה שם בזמן שהוא מזיין אחת מהזונות שלו הרגשתי את העצבים שלי מחלחלים בתוכי ואת הדמעות עולות בעיניי "סליחה שהפרעתי לזיון שלך קאפו" אמרתי בחיוך ובטון מזלזל למרות שהרגשתי בגידה אפילו שלא היינו ביחד, הוא קם העיף אותה ממנו והיא הייתה בהלם הוא בא להגיד משהו אבל יצאתי וטרקתי לו את הדלת בפנים הדבר היחיד שרציתי עכשיו הוא להגיע הביתה לא עיניין אותי כלום אני מוציאה את הטלפון וכותבת לקייטי שאני באה ואנחנו הולכות לא מחכה לתגובה שלה. אני שומעת את הדלת נפתחת ונסגרת שוב לא מסתכלת לאחור ואז שומעת את קולו של ריידן שאומר לי לחכות ולעצור הוא הספיק להגיע אליי ותפס אותי בזרוע וישר העפתי את ידו והתסתובבתי לפניו "מה נראה לך שאתה עושה?! אל תיגע בי יותר בחיים שלך" אמרתי בקול פגוע ועצוב "מה את עושה פה?" הוא שאל אותי בקול הקר שלו "אתה רציני איתי?" שאלתי בקצת הלם "מה את עושה פה?" הוא אמר והתעלם ממה ששאלתי "באתי למועדון עם קייטי" אמרתי בחוסר עניין "ואיך הגעת למשרד שלי?" הוא שאל "חיפשתי את השירותים ואמרו לי שזה בקומה הזאת" אמרתי "יש למטה למה עלית דווקא לפה?" הוא שאל בטון חושד "אם אתה חושב שחיפשתי אותך אתה טועה ובגדול ריידן, הם פשוט היו תפוסים" אמרתי בגיכוח "לא אמרתי שחיפשת שאלתי איך הגעת לפה" הוא אמר בחדות קרה "טוב ריידן הזונה שלך מחכה לך במשרד חבל לייבש אותה שם" אמרתי לו "לא הבנתי מה חשבת לעצמך שבאת לפה" הוא אמר "אז אני אשמה?!" שאלתי בכעס "אם לא היית באה לא היית רואה משהו שאת לא צריכה לראות" הוא אמר לי במבט הקר שלו  והרגשתי את הדמעות בעיניי "וואו ריידן אתה הבן אדם הכי קר ומגעיל שהכרתי שתדע לך" אמרתי לו והסתובבתי הוא תפס בידיי וברפלקס העפתי לו סטירה לפנים "ריידן אנ.. אני מצטערת לא התכוונתי" אמרתי ובאתי לבדוק אם הוא בסדר והוא פשוט העיף את היד שלי ממנו "אם אני יראה אותך שוב במועדון או בסביבה שלי זה יגמר ברע. עכשיו תעופי מהפאקינג מועדון שלי" הוא אמר בטון חלש עם המבט האדיש והקר שלו ישר הסתובבתי והלכתי ירדתי למטה לכיוון קייטי ואמרתי לה שאני מרגישה לא טוב ושעדיף שנלך היא לא הבינה מה קרה פתאום אבל היא באה איתי.

הייי סליחה שלא העלתי פרק הטלפון שלי נשבר ועכשיו חזר מתיקון🙏🏼🫶🏼