הקאפו האכזר שלי{1}

איזבל/קייטי/מילאן

נ.מ איזבל
הלילה ישנתי כל כך טוב שלא רציתי להתעורר, אחרי הרבה זמן שלא ישנתי טוב בלילות הצלחתי לישון מבלי לקום. השעה עכשיו 9:00 והתעוררתי עכשיו ומילאן וקייטי התעוררו ביחד איתי, "בוקר טוב" קייטי אמרה כשנכנסה לחדר "בוקר טוב" אני ומילאן ענינו ביחד "אני לא מאמינה שנרדמנו כל כך מוקדם ואני עדיין עייפה" קייטי אמרה בפיהוק בזמן שהתיישבה על המיטה "אין לי כוח לזוז" מילאן אמרה "אני לא מוכנה לבגרות הזאת" אמרתי "בל למה צריך לפתוח ככה את הבוקר" קייטי אמרה עם פרצוף מצחיק וצחקתי "זה טוב שהזכרתי לכן ככה תלמדו עד השעה 12:00" אמרתי "אני שוקלת לגשת למועד ב" מילאן אמרה "מה מועד ב זה עוד רחוק עדיף לסיים עם זה עכשיו" אמרתי "במילא ההורים שלי לא היו נותנים לי להפסיד את הבגרות הזאת" מילאן אמרה "אני מסכימה עם שתיכן מצד אחד עדיף להיפטר מהבגרות הזאת כמה שיותר מהר אבל מצד שני מועד ב יהיה עוד מלא זמן" קייטי אמרה "אחרי שנסיים את הבגרות הזאת אנחנו נשמח" אמרתי "אני אשמח כשאני אסיים ללמוד" מילאן אמרה "גם אני" קייטי אמרה בהסכמה "אני חושבת שאני חותכת הביתה" מילאן אמרה "גם אני" קייטי אמרה "מה למה?" אמרתי בשאלה " כי המברשות שיניים שלנו לא פה ואני מרגישה מזיעה ומסריחה פשוט זקוקה למקלחת" מילאן אמרה "כן גם אני חייבת מקלחת" קייטי אמרה "בסדר.. אבל איך קייטי תלך" אמרתי "כן קייט איך תלכי" מילאן שאלה גם היא "אל תדאגו אני מחייגת לנהג הפרטי שלי" קייטי אמרה "ממתי יש לך נהג פרטי" מילאן אמרה "כן ממתי באמת" אמרתי "קרלו הוא הנהג הפרטי שלי" קייטי אמרה ובאותו הרגע התחלנו לצחוק "קייטי את פשוט קורעת" מילאן אמרה ממשיכה לצחוק "היא פשוט כל כך מצחיקה" אמרתי צוחקת "תודה" קייטי אמרה צוחקת גם היא "הנהג שלי אמור לאסוף אותי כל רגע אז כדי שניפרד עד השעה 12:00" קייטי הוסיפה "מתי הוא הספיק להגיע" אמרתי "מסתבר שהוא פה כבר ממזמן הייתה להם ישיבה של המאפיה או משהו" קייטי אמרה "כל החיים שלהם זה ישיבות של המאפיה" אמרתי "ממש ככה" מילאן אמרה ולפתע שמענו צפירה של מכונית "אוקיי הוא הגיע ביוש" קייטי אמרה ונתנה חיבוק קצר לשתינו "ביוש" אני ומילאן אמרנו ביחד וקייטי כבר יצאה מהחדר. "רוצה לספר מה קרה" שאלתי את מילאן "אין מה לספר" מילאן אמרה "אם את אומרת.." אמרתי "אוף רואי הזה הוא כל כך מעצבן" היא אמרה בעצבים וייאוש "מה הוא עשה הפעם" שאלתי "כלום" היא אמרה ולשנייה לא הבנתי "אז למה את עצבנית עליו" שאלתי "אני בעצמי לא יודעת" היא אמרה "אני מרגישה שאני משתגעת בל.בקושי יוצא לנו להיות ביחד וגם בפעמים שאנחנו נפגשים זה כאילו הוא חושב על משהו אחר" היא אמרה "מבינה את ההרגשה מילאן" אמרתי "בטח גם את וריידן בקושי נפגשים איך את מצליחה עם זה?" היא שאלה אותי "זה לא שיש לי בדיוק איזה שהיא ברירה מסתדרים" אמרתי "גם כשיש לנו את הטיפת זמן הזאת הוא מעדיף ללכת למכון אימונים של המאפיה" היא אמרה בקול טיפה מתוסכל "אולי תדברו על זה" אמרתי "אולי.. לפחות לך יוצא להיפגש עם ריידן" היא אמרה "את האמת שלא יוצא לנו אבל אתמול הוא היה פה אתמול" אמרתי "מה מתי הוא הספיק היינו איתך רוב היום" היא אמרה "אחרי שאת וקייטי עליתן לישון כמה דקות אחרי היו דפיקות על הדלת וזה היה הוא" אמרתי "גם אני הייתי מופתעת כשהוא הגיע" אמרתי "כן.. טוב סליחה ששיגעתי אותך וחפרתי לך בל" מילאן אמרה "מילאן את ממש לא משגעת אותי ובטח שלא חופרת לי. אל תחשבי ככה בחיים כי זה לא נכון ואת יודעת שאני תמיד פה בשבילך" אמרתי "אני יודעת בל תודה שאת מצליחה להקשיב ולהכיל אותי" מילאן אמרה וישר הבאתי לה חיבוק "בחיים אל תגידי את זה שוב מילאן. אנחנו מכירות המון זמן אחת את השניה ואני ממש לא רוצה שתרגישי או תחשבי ככה" אמרתי לה "אני יודעת, תודה בל" היא אמרה כשהתנתקנו מהחיבוק "יחסית לבוקר תראי כמה הספקנו לדבר" היא אמרה "כן הספקנו לדבר אבל אני לא חושבת שסיימת עם הסיפור" אמרתי לה "אולי ואולי מי יודע" היא אמרה עם חיוך ממזרי וחייכתי אליה בחזרה "טוב יאללה אני חושבת שאני אזוז תודה על הכל בל" מילאן אמרה "ביי מילאן" אמרתי כשחיבקנו אחת את השנייה. כשהתנתקנו מהחיבוק מילאן כבר לא הייתה, הלכתי לשכב במיטה אחרי שמילאן וקייטי הלכו לא ירדתי לסלון כי ידעתי שאחי בסלון הוא אומר שהוא חולה למרות שאנחנו יודעים שהוא משקר אבל לאמא שלי לא היה כוח להתווכח איתו על זה אז הוא נשאר בבית, בזמן שהייתי בטלפון קךצה לי התראה וזו הייתה הודעת תזכורת בקבוצת כיתה לגבי הבגרות באנגלית שאמורה להתקיים בשעה 12:00. אז קמתי מהמיטה והלכתי לכיוון השידה שבחדרי ופתחתי את החומר שיכול לעזור לי לגבי הבגרות.
אחרי שלמדתי שעה וחצי כמעט סגרתי את כל החומר שפתחתי אם זה הדפים שקיבלנו ואם זה החומר שהיה לי במחשב סגרתי את הכל כי כבר הרגשתי את הסחרחורת שלי מתחילה להשפיע. היא בטח התחילה בגלל שלא אכלתי או שתיתי כשקמתי לא היה לי תאבון אז לא הכרחתי את עצמי לאכול. ירדתי לסלון וגרייס ישב על הספה "בוקר טוב" אמרתי "בוקר טוב אחות גדולה" גרייס אמר כל פעם שאנחנו מדברים יש את 2 המילים "אחות גדולה" עדיין לא הבנתי למה אבל גם לא כל כך אכפת לי "למה לא הלכת היום" שאלתי אותו "אמרתי לכם אני לא מרגיש טוב" הוא אמר "אתה דווקא נשמע לי טוב מאוד" אמרתי והוא התחיל להשתעל "את לא רואה שאני חולה" הוא אמג תוך כדי משתעל "פעם הבאה תשחק יותר טוב" אמרתי "מה אכפת לך שאני פה מעצבנת אחת" הוא אמר "לא אכפת לי אני פשוט מנסה להבין למה אתה פה" אמרתי "אני פה כי לא באלי להיות בבית ספר המזדיין הזה" גרייס אמר בעצבים ופשוט התייאשתי ממנו אמא אף פעם לא סבלה שהוא מקלל וגם אני לא "גרייס תירגע" אמרתי לו "אני רק מחכה שהשנה הזאת תיגמר כבר" הוא אמר "למה לא טוב לך בכיתה?" שאלתי "לא אני שונא שם את כולם אחד אחד" הוא אמר "אבל סיפרת לי שיש לך שם חברים" אמרתי תוך כדי שאני מתקדמת לסלון עם קערת הקורנקפלקס שלי "יש לי חברים מהשכבה ואחד מהכיתה" הוא אמר "וההוא שהלכת למסיבה שלו" שאלתי "לא איתי בכיתה הוא בכיתה אחרת" הוא אמר "מה הבעיה עם הבנים מהכיתה שלך?" שאלתי אותו "חבורה של עשירים מזוינים חסרי ערך זאת הבעיה" הוא אמר בעצבים "תסביר" אמרתי "הכיתה הזאת מחולקת לשניים בל. חלק גרים בבתים כמו שלנו או בבתים אחרים והם אחלה אבל החלק השני הם העשירים חסרי הערך שגדלו עם כפית זהב בפה ושחושבים שהכל שייך להם" הוא אמר "ומבחינתם כל מי שלא גר בבתים כמו שלהם או מסתובב עם מה שהכי חדש והכי יקר הם העלובים הלא קשורים" הוא הוסיף "ממתי אכפת לך מאנשים כאלה גרייס? תתן להם לדבר על הכסף שלהם ועל כמה שהם עשירים ועל כמה שיש להם את הדברים הכי חדשים והכי יקרים פשוט תתעלם מהם כאילו הם אוויר. תזכור שעוד מעט השנה נגמרת ואתה תגיע לכיתה חדשה בשנה הבאה" אמרתי "אני יודע בל. אני גם יודע שאת צודקת פשוט אני לא מסוגלת לראות אותם יותר" הוא אמר "לא נורא גרייס עוד קצת" אמרתי לו "תודה על השיחה בל" הוא אמר וחייך לכיווני ולא עברה שנייה והוא לקח את הכף מתוך קערת הקורנקפלקס שלי ואכל ממנה "יחתיכת דוחה גרייס מזל שעוד לא אכלתי" אמרתי לו "את יודעת שאנחנו חולקים אותו דם נכון" הוא אמר והמשיך לאכול "מה קשור אידיוט" אמרתי בעצבים "טוב תיקח את זה אני יקח חדש" אמרתי "תודה בל אין אחיות כמוך" הוא אמר כשלקח ממני את הקערה, קמתי להכין לעצמי קערה חדשה וראיתי שהטלפון שלי היה על השיש ושמעתי צליל של הודעה וראיתי שזה ריידן.
ריידן:"התעוררת?"
ריידן:"למה את לא עונה לי?"
ריידן:"הכל בסדר?"
ריידן:"איזבל?"
ראיתי שהוא שלח הרבה הודעות ופשוט קיללתי את עצמי על זה שהשארתי את הטלפון על מצב השתק בגלל שלמדתי.
אני:"רק עכשיו ראיתי את ההודעות שלך ריידן הטלפון שלי היה מושתק סורי"
אחרי ששלחתי את ההודעה החזרתי את הטלפון שלי למצב צליל כדי שאני אוכל לשמוע את ההתראות הבאות, ואז ראיתי שריידן הגיב.
ריידן:"חשבתי שכבר קרה לך משהו"
אני:"מה כבר יכול לקרות לי ריידן"
ריידן:"חשבתי. איך את מרגישה עכשיו?"
אני:"אני מרגישה בסדר איך הולך?"
ריידן:"רגיל"
אני:"יש משהו בין המאפיות נכון?"
ריידן:"משהו כזה"
אני:"אתם לא נלחמים נכון?"
ריידן:"אני לא יודע מה יהיה איזבל"
אני:"איך אתה לא יודע אתה הקאפו לעזאזל"
ריידן:"תירגעי, אנחנו עושים הערכת מצב"
אני:"ואז מה יהיה?"
ריידן:"קודם נגיע להערכת מצב ואז נראה"
אני:"תבטיח לי שתשמור על עצמך"
ריידן:"אני מבטיח."
אחרי ההודעה שהוא רשם פחדתי ממה שהולך לקרות. לא ידעתי מה יהיה בהערכת מצב הזאת ולא ידעתי אם הם יצאו לתקוף או לא והאי ודעות הזה משגע אותי.
השעה עכשיו 11:25 ובגלל שבדרך כלל בשעה הזאת הכביש די פקוק החלטתי לצאת עכשיו כי אסור לאחר לבגרות. מילאן קייטי ואני דיברנו אמרתי שאני יאסוף אותן כרגיל אז עכשיו אצא לאסוף את מילאן, "ביי גרייס אני הולכת" אמרתי "ביי" הוא אמר "תאכל משהו" אמרתי לו "בסדר" הוא אמר יצאתי מהבית ונעלתי את הדלת פתחתי את האוטו וכשנכנסתי ישר הדלקתי את המזגן החום הזה פשוט הורג, הגעתי לבית של מילאן ורשמתי לה שתצא ולאחר 2 דקות היא כבר הייתה בחוץ "בוקר טוב" מילאן אמרה כשנכנסה לאוטו והתיישבה במושב שליד הנהג "בוקר טוב" אמרתי "כאילו לא ראינו אחת את השניה בבוקר" מילאן אמרה וגיכחתי "כן" אמרתי "את יותר שמחה מהבוקר או שאני מדמיינת?" שאלתי אותה "דבר ראשון זה כי היה בוקר דבר שני אני יותר שמחה ממקודם" היא אמרה "שמחה לדעת שאת יותר שמחה מהבוקר. עכשיו מה הסיבה" אמרתי "אולי לא יותר מידי אבל רואי אמר שהוא לוקח אותי לאנשהו בערב" היא אמרה בחיוך וראיתי כמה היא נוצצת ושמחה ואמרתי לעצמי שזה פשוט וואו כמה הודעה אחת ממנו משמחת אותה זה מראה עד כמה היא מאוהבת בו מבלי לדבר אפילו "את נראת כל כך זוהרת מילאן" אמרתי לה "אני שמחה מזה שיש לנו זמן סוף סוף להיות ביחד" היא אמרה "אני יודעת כמה את שמחה מבלי להגיד לי אפילו" אמרתי לה "גם אני הייתי רוצה לבלות עם ריידן במיוחד עכשיו" אמרתי "אולי הוא גם ייקח אותך בערב לכי תדעי" היא אמרה "לא לא ניראלי" אמרתי "אל תיהי קטנת אמונה בל" היא אמרה "תראו מי מדברת" אמרתי צוחקת "סתמי" היא אמרה והתחילה לצחוק גם היא.
הגענו לבית של קייטי והיא כבר הייתה למטה וכשהיא ראתה שאלה אנחנו היא התקדמה ועלתה. "בוקר" היא אמרה בזמן שהיא חוגרת "למה רק בוקר?" מילאן שאלה "כי אם זה היה בוקר טוב לא היינו בדרך לבגרות באנגלית" היא אמרה מיואשת "קייט זה יעבור מהר מבלי שתשימי לב" אמרתי "אני ממש מקווה שזה יסתיים מהר כי החומר הזה פשוט תקוע לי במוח שאני מרגישה שאני רואה אותו מולי עכשיו" קייטי אמרה "עוד לפני שהגענו לבגרות שאני מרגישה שאני נכשלת" קייטי אמרה "תפסיקי להיות שלילית קייטי אני בטוחה ששלושתנו נעבור את זה עם ציון עובר לפחות" אמרתי "איזה עידוד" מילאן אמרה "מה את רוצה שאני יגיד מילאן היא גם ככה מיואשת" אמרתי "איך שאני מגיעה הביתה בחזרה אני הולכת לישון צהריים" קייטי אמרה "קייטי הכל טוב?" מילאן שאלה "כן קייטי זה מרגיש כאילו את עצבנית" אמרתי "אני לא עצבנית פשוט אין לי כוח" קייטי אמרה "קרלו?" מילאן אמרה "כן ולא" היא אמרה "ספרי אנחנו שומעות" אמרתי "הוא אמר שהם נמצאים בכוננות ושהוא לא יוכל להיפגש איתי בימים הקרובים ושהוא לא יוכל להקפיץ אותי ברוב הפעמים שאצטרך" קייטי אמרה "איזה כוננות?" מילאן ישר שאלה "לא יודעת משהו של המאפיה" קייטי אמרה "כן גם ריידן אמר לי על זה משהו" אמרתי "מוזר רואי לא אמר לי על זה כלום" מילאן אמרה "זה לא משהו חשוב עדיין ריידן סיפר לי שהם באיזה הערכת מצב לגבי מה שהולך להיות" אמרתי "אה" מילאן אמרה בקול כמעט לא נשמע "בואו נשכח מהם" אמרתי "מה שהיא אמרה" קייטי הסכימה איתי וזזה כדי להגביר את הרדיו ובדיוק היה את השיר של טיילור סוויפט "Style" ובדיוק זה היה שניה לפני הפזמון "אומייגד זה השיר האהוב עלייי" קייטי צרחה וכולם ידעו כמה קייטי חולה על טיילור וכמה "Style" זה השיר האהוב עליה
I shiuld just tell yoy leave, 'cause
I Know exactIy where it leads, but I
Watch us go 'round and each time
קייטי התחילה לשיר ואנחנו ביחד איתה
You got that James Dean day dream look
in your eye And I got that red lip classic
thing that you like And when we go crashing down, we come back every time
'Cause we never go out of style We never go out of style You got that long hair slicked back, white tshirt And l got that good girl faith and tight littel skirt And
when we go crashing down, we come back
every time 'Cause we never go out of style
We never go out of style
וקייטי שרה את כל הפזמון בקולי קולות וראיתי כמה היא שמחה השירים של טיילור סוויפט תמיד גרמו לקייטי לחייך ולשמוח זה מה שמרים אותה כשהיא בדאון או בחוסר מצב רוח היא שומעת את השירים שלה וכמו תרופה היא חוזרת להיות שמחה כמו שהיא תמיד.
הגענו לבית ספר סוף סוף ואני שמחה או שלא? אני כבר לא יודעת מה לחשוב מרוב שאני בלחץ בגלל הבגרות הזאת. "אני מאמינה שבזכות טיילור אני אצליח בבגרות" קייטי אמרה מרוגשת "שמחה שטיילור העלתה לך תמצב רוח" אמרתי "טיילור סוויפט מעלה חיוך בבן אדם מבלי להתאמץ והיא גורמת לשכוח ממה שהיה לפני" היא אמרה "הנסיעה הזאת הייתה כל כך כיפית ומרעננת" מילאן אמרה וראיתי שעלה חיוך על פנייה אחרי ששמנו שירים "יאללה הבגרות מתחילה עוד חמש דקות" אמרתי להן "כן בואו נלך לכיתה כבר הבגרות אמורה להתחיל" קייטי אמרה "בואו נסיים עם זה כמה שיותר מהר" מילאן אמרה "כן בואו נגמור עם זה" מלמלתי לעצמי בזמן שאנחנו מקדמות במסדרון, "תלמידים יקרים אני מאחלת לכולם בהצלחה בבגרות באנגלית. אני מזכירה לכם לא להילחץ יש זמן ותזכרו שהכל לטובה, ועכשיו אני באה לאסוף את הטלפונים שלכם כדי שתוכלו להתחיל בבגרות בהצלחה." המחנכת שלנו אמרה כשהתיישבנו במקומות שלנו "עוד פעם אני אצטרך להסתכל על השעון בשביל לדעת מתי נגמר הזמן של הבגרות" קייטי אמרה ובדיוק הטלפון שלי צלצל והופיע לי הודעה מאימי.
אמא:"בהצלחה בבגרות ילדה יפה שלי"
אני:" תודה אמא אוהבת אותך"
שמחתי שאמא שלי שלחה לי את ההודעה הזאת למרות שהיא בעבודה היא מצאה זמן לשלוח לי את ההודעה הזאת. "קייטי פשוט תעשי את הבגרות וככה לא תצטרכי להסתכל על השעון" מילאן אמרה "ברור שאני יעשה אבל אני צריכה לדעת כמה זמן יש לי וכמה דפים יש בבגרות" קייטי אמרה "אני חושבת שזה מהבגרויות שצריך לקרוא את הטקסט ולענות על קצת שאלות וכל השאר זה רק להקיף" אמרתי "אם זאת הבגרות אני מסיימת אותה תוך 20 דקות ואני הולכת" קייטי אמרה ואז הופי עוד צליל של התראה והפעם זה היה ריידן.
ריידן:"בהצלחה בבגרות, נסיכה"
אני:"איך אתה יודע שיש לי בגרות עכשיו?"
ריידן:"יש הרבה דברים שאני יודע"
אני:"תודה ריידן"
אחרי ההודעה הזו של ריידן הרגשתי שמחה עוד יותר כי לא זכרתי שסיפרתי לו על זה אם כן זה משמח אותי שהוא זכר וגם אם לא זה שימח אותי שאני עדיין במחשבות שלו גם בעבודה..
המורה עברה ולקחה גם את הטלפונים שלנו ושמנו אותם בתוך קופסא מלאת טלפונים של עוד תלמידים שנמצאים כרגע בכיתה. הבגרות הייתה עם עוד כמה כיתות מהשכבה זה היה מעורבב ויצא במזל ששלושתינו נמצאות באותה הכיתה אבל המורה החליטה שעדיף שנשב כל אחת במקום אחר בשביל שנוכל להצליח יותר בבגרות.