בלתי אפשרי

1-כאב

נ.מ- ראיין

בום!!!! נשמע ואני מצאתי את עצמי בריצפה,
"אתה ממש לא הבן שלי!!!" "עוף לחדר שלך!!!" "בן זונה!!!!" כך הורי קיללו אותי במשך שעות

נחזור בזמן.

היי, אני הוא ראיין האריסון, אני בן יחיד.
עיניי בצבע שונה, עין אחת בצבע לבן+תכלת
עיני השניה בצבע כחול. שיערי תכלת,
אני עובר התעללות מאז שנולדתי, אני בן 17, והורי שונאים אותי בגלל עיני ובגלל שאני גיי.
אחרי היכרות קצרה בואו נחזור לתחילת היום...

צלצול תחילת היום נשמע, והמנהל נכנס, "בוקר טוב תלמידים, יש אסיפת הורים, אני מבקש מההורים של כולם להגיע." אמר, והלך.
השיעור התחיל ועבר בשקט, אני כרגיל יושב בצד של הכיתה, בלי חברים, לומד וחוזר ל-"בית".

השיעור הסתיים והגיע ההפסקה, עליתי לגג, תמיד שקט שם ואף פעם לא פונים אליי.
"הייייייי!!!!!" נקראה קריאה שהקפיצה אותי ממקומי. נשמתי עמוק "ה-היי..." החזרתי מהסס. מי שפנה אליי היה תלמיד חדש ופופולרי, אני לא יודע את שמו ולא אכפת לי,
"למה אתה מהסס ילדון" הוא שאל.
"אני לא מהסס ואל תקרא לי ילדון!!" צעקתי, ולילה הגיעה משום מקום וסתרה לי. אני רגיל לקבל מכות ממנה אבל זה כאב, "אל תעצק עליו, חתיכת חנון!" היא צעקה וסתרה לי שוב, היא ניסתה לסתור לי שוב, אבל הילד הפופולרי תפס בידה, "תפסיקי להרביץ לו ולנסות להגן עליי, אני לא צריך את ההגנה שלך, ואני לא הבן זוג שלך,תתרחקי ממני!" הוא אמר, "בינתיים אתה לא הבן זוג שלי" אמרה וקרצה לו, ולפני שהבנתי מה קרה היא נישקה אותו, הוא דחף אותה, "תעופי ממני" צעק בכעס, ועיניי כולם נפערו, כל העיניים היו מופנות אליו, וזה לא היה נראה כאילו אכפת לו, הצלצול לשיעור נשמע ורצתי לכיתה.

באמצע השיעור הילד הפופולרי נכנס לכיתה, המחנך ביקש ממנו להציג את עצמו.

"שלום, שמי הוא ג׳ון, אני בן 17, אני בי, ואני אלמד בכיתתכם מעתה והלך."
הוא אמר, 'יופי,זה מה שחסר לי, ילד מעצבן ובי' חשבתי.
המורה הצביע על מקום לידי, והוא חייך והתיישב, לא ייחסתי אליו חשיבות, ולא דיברתי איתו, סוף יום הגיע והתכוננתי לחזור לבית, רק לפני שאני יצאתי מהכיתה לילה ומארי הופיעו מולי, אתם כבר יודעים מי זאת לילה, מארי זאת העוזרת שלה וגם ממנה אני רגיל לחטוף.
"אתה הולך למות על מה שקרה בהפסקה" אמרה לי לילה,
"אתה כל כך מת" הוסיפה מארי.
"א-אני לא ע-עשיתי כ-כ-כלום" אמרתי
ומצאתי את עצמי שוכב על הרצפה ומכוסה בסימנים סגולים תוך שלוש שניות, הן המשיכו להכות אותי עד שנכנס ג׳ון, "מה לעזאזל אתן עושות!!!" הוא צרח ורץ אליי, הוא הרים אותי וחיבק אותי, שמעתי אותו צועק עליהן אבל באותו רגע איבדתי הכרה.

"אתה ער!!!" שמעתי ברגע שפקחתי את עיניי, ראיתי את ג׳ון לידי, והייתי על המיטה בחדר האחות, מסתבר שלא סגרו את בית הספר בעיקבות מה שקרה.

ג׳ון ליווה אותי לביתי בניגוד לרצוני,
"תודה" אמרתי וחיכיתי שהוא ילך כדי להיכנס לבית, לא רציתי שישמע שהורי מאמללים אותי.

ברגע שהוא התרחק פתחתי את דלת הבית, והורי עמדו כעוסים על העובדה שאיחרתי, אבי החזיק חגורה ביד והבנתי בדיוק מה זה אומר.

הלכתי לחדרי בזמן שאבי היה בשיחת טלפון, לצערי ידעתי עם מי הוא מדבר, וידעתי מה מצפה לי, פחדתי, אני רק רוצה שמישהו יעזור לי, למה אני צריך לעבור את זה? מה עשיתי רע?
לפני שהספקתי לחשוב על עוד משהו אבי נכנס, הוא הורה לי לשבת בריצפה ולהוריד חולצה, עשיתי זאת, הוא התחיל להכות אותי על הסימנים הסגולים שעשו לילה ומארי, לאחר מכות וכאב מייסר של שעה, כאב לי כל הגוף, אבל זה אפילו לא הייתה ההתחלה.

בדיוק שהוא סיים "הם" נכנסו, חברי של אבי ואימי, אבי יצא מהחדר והם נעלו את הדלת, אני יודע מה זה אומר, הם התחילו להוריד את בגדיי עד שנותרתי ערום לגמרי, הם התחילו להתפשט וזרקו אותי לריצפה, אבל הפעם זה לא היה כמו כל פעם, הם נכנסו אליי שלושה ביחד, ושתיים הכניסו את איברם לפי,כל הזמן שמישהו אחד גמר נכנס אחד אחר, ואני צעקתי בחזקה ובכיתי, כאב לי. תחשבו שאני עובר את זה מפאקינג גיל 5 אבל לא מעניין את ההורים שלי שאני סובל, העיקר הם מרוויחים מזה.

לאחר 3 וחצי שעות שכול אחד גמר בתוכי לפחות ארבע או חמש פעמים הם יצאו, והכו אותי עד שדיממתי על הריצפה, ויצאו מהחדר, נשארתי לבד על הריצפה, לא כאילו זה חדש.

נכנסתי להתקלח בגוף כואב, וירדתי לקומה למטה, לא כדי לאכול, אני לא אוכל, הם לא נותנים לי, אני אוכל רק בקפטריה בבית הספר, "י-יש מ-מ-מחר אסיפת הורים ו-והמנהל ב-ב-ביקש ש-שכולם י-י-י-י-יגיעו" מילמלתי בשקט, אבי החטיף לי,
בום!!!! נשמע ואני מצאתי את עצמי בריצפה,
"אתה ממש לא הבן שלי!!!" "עוף לחדר שלך!!!" "בן זונה!!!!" כך הורי קיללו אותי במשך שעות(בדיוק מה שקרה בהתחלה)

א-אוקיי, אמרתי והלכתי לחדר, שהגעתי לחדר אימי עלתה אחרי ואמרה לי לבוא איתה למרפסת, הלכתי בהיסוס ולפני ששמתי לב היא הפילה אותי ללמטה, למזלי אני לא גר בקומה גבוהה, אבל נפצעתי, לא יכולתי לזוז, קיבלתי שיתוק, נפלתי על הגב, וזה היה בדיוק בכיוון הכביש, כך שכולם היו יכולים לראות ולעזור, אבל לא היה שם אף אחד, שכבתי שם על המדרכה ללא אפשרות לזוז, וחשבתי לעצמי, למה אני חי? למה? אין לי חברים, הורים, סיבה לחיות, אין לי כלום, שכבתי שם עד הלילה במחשבות, ושמעתי משהו מתעופף מלמעלה, ראיתי את התיק שלי נוחת ישר על הפרצוף שלי ושובר לי את האף, "אל תחזור לפה יותר", אמר אבי, ואימי צחקקה,
הם נכנסו לבית ושמעתי אופנוע עוצר לידי, לא יכולתי להסתכל כי כמו שכבר אמרתי אני משותק, "ראיין!!!!!!" צעק הקול בבהלה, וזיהיתי מי זה, ג׳ון. אלא מה, הבחור האחרון שרציתי לראות כרגע, הוא הרים אותי והתחיל לבכות ולשאול אם אני בסדר, הוא ניסה להרים אותי אבל כאב לי, הצלחתי להוציא גניחת כאב, "מצטער" הוא אמר, הוא הושיב אותי מקדימה של האופנוע, ונתן לי להישען על היד שלו, הוא ישב מאחורה ונהג, הוא נהג לאט כנראה כי פחד עליי, או שבגלל שהראש שלי על היד שלו קשה לו לנהוג, הוא הגיע לביתו וצעק "אמא בואי לפה!!!!" בתוך שניה שמעתי ריצה לפתח הבית שבו הוא עמד והחזיק אותי, ושמעתי עוד קולות, כנראה של אחותו, אחיו,אביו ואימו או משהו, כי היו 4 קולות שונים, "מי זה???" אמרה מישהי שככל הנשמע הייתה אימו,
"זה חבר מהכיתה שפגשתי היום, עשיתי טיול על האופנוע וראיתי אותו ככה ליד הכביש, הוא משותק!" הוא נשמע לחוץ, קול מבוגר אחר נשמע, "אל דאגה, נטפל בו, לא סתם אימך רופאה אתה יודע" היה נשמע שהוא מתבדח ושזה ממש לא היה הזמן כי כולם היו לחוצים, בגללי שוב, למה הם לא מבינים שאני לא שווה את זה?????
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
היי, מקווה שאהבתם את הפרק הראשון, אני מקווה שכן, ואם לא אשמח לשמוע איך לשפר את זה, אשמח לקבל טיפים, מקווה שתהנו, קריאה מהנה😁