בלתי אפשרי

13-מלאך שומר

נ.מ-ראיין

מה הם עושים פה לעזאזל שיט פאק אני אצליח לרוץ אליו?? אני לא יכול לזוז, אני בוכה??
מה הם עושים פה?? "נונו, תראו מי פה" אחד מהם אמר וניסה למשוך לי את היד, ניסיתי להתנגד,וחטפתי בעיטה. "ג'-ג'ון" אמרתי בשקט, רועד.
"איייי!!" אחד מהם אמר והתקפל על הריצפה, והשני גם. השלישי חטף לביצים ועזב לי את היד. "ראיין שלי אתה בסדר????" הוא אמר בבהלה, מחזיק אותי חזק, "מי אתה לעזאזל?!" אמר ההוא שתפס אותי, "השאלה פה זה מי אתה ומה אתה רוצה ממנו" אמר ג׳ון,
"אל תתערב ילד, הקטנצ׳יק שאתה שומר עליו כרגע הוא הזונה שלנו" אחד מהם אמר והרגשתי חם וחנוק פתאום. ג׳ון גם כן כבר לא יכל לשלוט על עצמו והתחיל לפרק אותם, "תחזור על עצמך שוב" ג׳ון צרח עליו בזמן שהשני היה דבוק לרצפה, "ג׳ון, אני רוצה ללכת" אמרתי עם בקושי אוויר לנשימה, אבל הוא המשיך בשלו. "תחזור על זה י'בן זונה שרמוט מהלך!!" צעק שוב ואני כבר איבדתי את זה והרגשתי חרדה מתפרצת. "ג׳ון!" צעקתי בוכה, והוא הרים את ראשו מהר אליי. "אומייגד אני מצטער" הוא אמר ורץ לחבק אותי. "א-אפשר ללכת?" שאלתי, "הכל בשבילך מלאך שלי, רק. חכה שניה בבקשה" הוא אמר וחייג למספר כל שהוא, "אתה יכול לבוא?" הוא שאל לפלאפון אמר כתובת, תודה. וניתק, לאחר כמה דקות שאנחנו מחכים הגיע שוטר. "אני שמח לראות שאתה בסדר והעניינים בניכם הסתדרו" הוא אמר והסתכלתי במבט שואל, מי הוא? איך הוא יודע על מה קרה? "אה נכון, אני הארי, השוטר שעצר את ההורים שלך", הינהנתי, "אז אני מניח שמצאת את המספר" הוא הוסיף והסתכל על ג׳ון, "כן, השאלה היא איך הכנסת לי את המספר לכיס" ג׳ון אמר, "זה לא משנה" ענה השוטר, "מה קרה?" הוסיף, "אלה חברים של אבא שלו, הם די... אמ... הבנת" הוא אמר, מרגיש לא בנוח להגיד מה. "הבנתי" הוא אמר,חייך והכניס את שלושתם לניידת. "לילה טוב" הוא אמר וג׳ון החזיר לו והוא נסע..

"מצטער על זה כל כך הייתי צריך לקחת אותך איתי, הייתי צריך להפסיק שאמרת לי, אם אני לא הייתי עושה כלום מההתחלה כלום לא היה קורה אני כל כך מצטער"
הוא אמר עם דמעות שישבנו במגלשה למעלה
לא עניתי, לאחר כמה שניות חיבקתי אותו

"ז-זה לא אשמתך תפסיק להגיד את זה" אמרתי, מסרב להישבר לפני שאגיד את כל מה שיש לי לומר.
"אל תבכה בבקשה, א-אני לא רוצה שתבכה, אני רוצה שתהיה מאושר, זה לא אשמתך זה אשמתי, אני לא רוצה שתבכה יותר, בבקשה" אמרתי עם דמעות. "אני אוהב אותך" והתחלתי לבכות בזמן שאנחנו מתחבקים בכינו כמה דקות והיתה דממה, חוץ מהבכי לא דיברנו ואף אחד גם. "אני יכול לנשק אותך?" הוא שאל ואני הינהנתי. הוא הרים את ראשו לאט וגם אני את ראשי. "אני אוהב אותך" הוא אמר ונישק אותי, ואני החזרתי לו נשיקה, "אמ~" גנחתי שהוא החדיר את לשונו לפי ותפס אותי חזק יותר הרגשתי שאין לי אוויר וגם לו כנראה לא היה אז התנתקנו. הסתכלנו זה לזה בעיניים, ואז הוא חיבק אותי שוב. "אני אוהב אותך" הוא אמר שוב, ואני חיבקתי אותו בחזרה, "אתה רעב?" הוא שאל לאחר כמה דקות, "קצת.." עניתי.
"רוצה ללכת לאכול או שנזמין?" "נזמין" עניתי והתחלנו ללכת לכיוון הבית.
"חזרנו" צעק ג׳ון ואמא שלו יצאה מהמטבח.
"את יכולה להזמין משהו לאכול?, אנחנו הולכים להתקלח" "סבבה" "בוא" אמר ג׳ון ותפס לי את היד ורצנו למעלה. "קח בגדים חופשי, אני נכנס להתקלח" "אוקיי" אמרתי והלכתי לחדר ארונות. בחרתי מכנס פיג׳מה אפור ועבה עם חולצה תואמת, כי קר.
פתחתי את דלת המקלחת ונכנסתי עם ראש למטה. "אמ..." הוא כיחכח בגרונו "פאק שכחתי סליחה" אמרתי מהר וכיסיתי את עיני עם המגבת. "זה בסדר, רוצה להתקלח איתי?" הוא שאל והינהנתי חלשות.
"בוא" הוא אמר וציחקק, הורדתי בגדים והשפלתי ראש. מרגיש מובך. התקרבתי לאט למקלחת. נכנסתי ועמדתי בזמן שג׳ון ישב, ניסיתי לכסות את איברי בשתי ידיי, הוא ציחקק ומשך בידי, ישבתי בין רגליו. "תפסיק להיות מובך. יש לך גוף יפה, אל תתבייש בו" הוא אמר ורק הינהנתי מסמיק. הוא נישק את צווארי והרמתי את ראשי בבהלה, "מצטער" הוא אמר וציחקק חיבק אותי חיבוק אחורי.
"ג׳-ג׳ון.." אמרתי בקול חלש, "כן יפה שלי?"
"אתה יכול לנשק אותי?"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אז.... היי🥹
העלתי בגלל התגובות.
רציתי לומר תודה ל
Amily999
תודה על התגובה🔥🌹

בכללי תודה לכולם אני אוהבת אתכם.
תודה על התמיכה❤️🔥🌹

אני כותבת עוד ספר ואני מבטיחה שגם אם הוא לא יהיה הכי טוב הוא יהיה יותר טוב מזה.
אוהבת אתכם לילה טוב❤️❤️❤️❤️