6-אשמתי..

539 40 12
                                    

תודה רבה לקוראים החדשים ולמי שמגיב/ה😘❤️🛐🫵👑
~~~~~~~~~~~

נ.מ-ראיין

*דפיקה בדלת*

הלכתי לאחורה לאט ונצמדתי לג׳ון, מה הם עושים פה???
הרגשתי חלש, אבל לא נתתי לזה להפיל אותי, לא מולם.

"ראיין חמוד, למה לא חזרת לבית היום אחרי בית ספר?" היא שאלה.
ואני רק רעדתי ועמדתי מאחורי ג׳ון, לא יכולתי לדבר, לא רציתי לדבר.

ג׳קי שאלה אותה איך הם מכירים אותך אם אני נעדרתי רק היום
והיא השיבה שכן, ושהיא מצטערת אם אני הפרעתי להם.

"אתם ההורים שלו, נכון?" שאל ג׳יימס, "נכון" הם ענו ביחד, נשמעים גאים בעצמם.
"לך תוריד את הרטייה" לחש לי ג׳ון ואימו קרצה לי. הבנתי מה הם מתכננים, הלכתי עם ג׳ון לשירותים והורדתי את הרטייה, "אל תפחד,אל תשכח שכולנו בצד שלך" הוא אמר וקרץ גם כן כמו אימו.

הלכנו לסלון, והרטייה הייתה במגירה של השירותים.
"למה אתה בלי הרטייה שלך ראיין??" צעק עליי אבי ונרטעתי, אימי הסתכלה עליי במבט נגעל.
"נכון הוא יפיפה?" אמר ג׳יימס, ג'ון הסתכל עליו בכעס והוא צחק, "כמה זמן הוא לא חזר לבית?" שאלה ג׳קי, "רק היום" אמרו הוריי ביחד כאילו תכננו לשקר מלכתחילה
"עכשיו בקשר לעסקים" אמרו אותם אנשים שמשומה אני קורא להם הורים
"העסקים מבוטלים" אמר ג׳יימס בקול רגוע והם עשו פרצוף שואל,
"אנחנו שומרים על ראיין כבר תקופה, הוא לא נעלם רק היום" "מ-מה" אמא שלי ענתה היא נשמעה מופתעת ומפוחדת, "שים את הרטייה ובוא לבית" אבא שלי אמר בכעס, באתי ללכת, אבל ג׳ון החזיק לי ביד ואמר שאני לא זז מפה.
והקשבתי לו, אבי אחז בידי השניה ומשך אותה בחזקה, גנחתי מכאב והתחלתי לבכות "אתה בא איתנו מיד" הוא אמר, ואני בין ג׳ון ל"אבי", צועק מכאבים. עד שג׳יימס משך את אבי ממני, הוצאתי אנקת כאב וג׳ון תפס אותי לפני שנפלתי, "הכל טוב?!?!" לא עניתי, רק חייכתי לעברו חיוך קטן.
הוא הציע ללכת לחדר ואני הסכמתי, הוריו נשארו עם הוריי, והוא טיפל בי בחדר.

"איייייייי!!!!" צעקתי שהוא חיטא את הדם שירד לי בגלל שהם משכו אותי, "זה תיכף נגמר, תתאפק!" "אבל זה כואב לי!!" "אתה לא יכול לשבת בשקט כמה דקות??" "תכריח אותי!" "אתה בטוח שאתה רוצה שאני אכריח אותך?" "נראה אותך" "אתה ביקשת" הוא אמר, נאנח, ו...

נישק אותי.....
הרגשתי מופתע, הוא עדיין הסתכל על המקום שהוא מחטא, כאילו זה לא הזיז לו.
אולי אני לא אגיד לו את זה, אבל נעלבתי.
הוא מנשק אותי וזה לא מזיז לו?

הוא ניתק את הנשיקה ונשמתי נשימה עמוקה, "מ-" הוא המשיך לנשק אותי, הוא לא נותן לי לדבר! זה מרגיז!!!!!
שהוא כמעט סיים הוא ניתק את הנשיקה שוב, והמשיך להסתכל על היד, לא ניסיתי לדבר.
שהוא סיים התחלתי לדבר, "ל-" "אתה לא יכול להיות בשקט?!" אמר ושוב....
נישק אותי. הפעם הוא הסתכל בעיניי. לא הרגשתי בנוח, אני שונא שמסתכלים לי בעיניים, אבל לא יכולתי לעצום עיניים, פחדתי שהוא יחשוב שאני רוצה את זה ויצחק עליי.
הברירה היחידה שהייתה לי היא להתנתק, ולא רציתי זאת. הוא שם לב וגיכח לתוך הנשיקה, לאחר מכן הוא אחז בלחי שלי, ליטף את אזני, ועצם עיניים, ואני אחזתי בחולצתו ועצמתי עיניים....

ולמה זה היה טוב? שאלתי שהתנתקנו
"תפסיר להעמיד פנים שאתה לא נהנה" הוא מעצבן!!!! אבל.... יש לי רעיון איך להחזיר לו.
"אל תנשק אותי יותר בחיים! אנחנו לא זוג ואין לך את הזכות הזאת" אמרתי וניסיתי להישמע כועס ללא הצלחה," הוא נראה עצוב,הוא התרומם ובא לצאת מהחדר, לא רציתי שהוא ילך, נשמתי נשימה עמוקה ורצתי אליו, חיבקתי אותו מאחורה "סליחה, לא התכוונתי לזה ככה, אל תלך.." זה כל מה שהיה לי לומר, הרגשתי משהו רטוב על לחי, ויבבה יצאה מפיו,
הרמתי את ראשי רציתי להסתכל לו בעיניים, ידי עדיין כרוכות סביב מותניו,והוא מסמיק.
אני לא שלטתי בעצמי מרוב שהוא נראה חמוד, עמדתי על קצות האצבעות ונישקתי אותו, לא הבנתי מה אני עושה, אבל לאחר כמה שניות הוא אחז בי ונישק אותי בחזרה, זה הרגיש כאילו כל העולם עוצר, ורק שתינו קיימים, כאילו אין מחר, כאילו... הבנתם, וכן, אני עדיין מופתע, מופתע מזה שבן אדם יכול להיות כל כך עדין, קשוח, יפה, רגיש, ויש עוד מלא, אבל אם אני אמשיך זה לא יגמר.

אני לא באמת יודע מה אני מרגיש, אבל אני אוהב את ההרגשה הזאת, קראתי מלא ספרים שאומרים שככה מרגישה אהבה, אבל לכו תדעו, התנתקנו, למרות שלא רציתי, והוא החמצן היחיד שאני צריך, הוא חייך אליי.
עדין עם דמעות, וכן, כמו שחשבתם, הוא עדיין פאקינג חמוד! ואני באמת לא מבין מה הקטע של העיניים שלו, הן נועדו להרוג מישהו?
כי אני עומד למות. אני נשבע שאני משתגע.
"אה.. אני בסך הכל החזרתי לך את הנשיקה שהבאת לי!" אמרתי מהר, הוא פשוט חיבק אותי ולא אמר מילה.
לאחר חמש דקות שאנחנו עומדים מחובקים הוא מפהק. "תעלה לישון" אמרתי הוא החזיק לי ביד ודחף אותי איתו למיטה, הוא חיבק אותי מאחורה ועצם עיניים ונרדם, שהוא נרדם קמתי מהמיטה וירדתי לקומה למטה.
ההורים שלו דיברו בניהם, והאחים שלו שיחקו ביחד.
"איפה ג׳ון?" אחים שלו שאלו ביחד,
"ישן" עניתי בחיוך
"בוא לשחק איתנו" אחותו ביקשה.
חייכתי אליה והלכתי לשחק איתם...
~~~~~~~~~~~~
שלומות בני אדם 😚
סורי על הזמן שלקח לי, אבל בכל מקרה לא קוראים את זה אז זה בסדר😝

בלתי אפשרי Where stories live. Discover now