בלתי אפשרי

28

נ.מ-ג׳ון

אני שונא את דן. שונא אותו כל כך. אלוה----ים עד כמה אני שונא אותו לעזאזל. חבשתי את ידו של ראיין והוא נאנק בכאב. "תיכך נגמר" אמרתי במטרה לעודד והוא חייך אליי חיוך קטן. ידו נפצעה בגלל האבן. אני שונא אותו.
חבשתי את ידו וישבנו קצת. אכלנו ושתינו. לאחר מכן עלינו למכונית חזרה לבית. ראיין אמר שהיה לו כיף ושאני לא צריך להיות עצבני. אבל אני כן. הוא היה שם עם סילבי, אני שונא את זה. שונא אותו. שונא אותה. שונא אותם. לעזאזל. שהגענו לבית הלכנו להתקלח ולנוח. הוא אמר שהוא לא רעב אז לא הכרחתי אותו. חיבקתי אותו במיטה בזמן שהוא ישן. עצבני בלי כוחות לכלום. לעזאזל, אני חייב להרגע.  "בוקר טוב מלאך ישנוני שכמותך" אמרתי כשפתח את עיניו בעייפות והביט בי "בוקר טוב ג'וני" ענה וחיבק אותי "אתה רעב?" שאלתי והוא הנהן. "קצת" אמר וחייכתי אליו "מה אתה רוצה לאכול?" שאלתי משך בכתפו "לא אכפת לי" אמר וחייך אליי "המבורגר?" שאלתי בחיוך קטן והוא הניד בראשו "שוקולד" ציחקקתי "מה אתה בחורה במחזור?" שאלתי והוא עשה מבט כועס-נעלב וצחקתי יותר "סתם צוחק" אמרתי והוא החטיף לי מכות בחזי מעניין אותי איך תמיד, לא משנה מה הוא עושה. הוא נראה כמו קרן שמש. ישן, אוכל, שמח, מחייך, כועס, זועם, בוכה, באמת שלא משנה מה הוא עושה. אני כל כך אוהב את זה בו. קמתי להביא לו שוקולד שרצה וראיתי שאין, שמתי נעליים ויצאתי לקנות לו בלי שאמרתי לו. מה שכנראה התנקם בי שאני אחזור. הגעתי והלכתי לכיוון של השוקולדים. בכללי לקחתי 2 שוקולדים מכל טעם שנראה טעים. חזרתי עם שקית שוקולד שלמה שעלתה לי כמעט 100 שקל.
2 פררו
2 עם סוכריות קופצות
2 עם אגוזים
2 שוקולד לבן
2 שוקולד עם תות
2 אמאנאמס
2 מארס
2 טופיפי
2 סניקרס
2 אוריאו
2 מחלקה
2 שקיות שוקולדים המיקס הזה עם המקופלת והכיפכף והפסק זמן
2 קינדר
2 הטעמי הזה
כמובן גם קליק ובואנו ואת ההיפו שוקולד הזה שהוא אוהב
בקיצור. כל פאקינג שוקולד שיש. גם כמובן גם מסטיקים ועוד חטיפים וממתקים שאני יודע שהוא אוהב.
חזרתי לבית וקיבל אותי בברכה כוס מים שעפה עליי. "למה השארת אותו לבד?" שאל אותי אבא שלי. "קרה לו משהו?!" שאלתי בלחץ. "ההורים שלו היו פה בחוץ והוא הסתגר בחדר. בדיוק חזרתי וראיתי אותם צועקים לו לפתוח" "פאק,אבל זה עדיין לא אומר שאתה צריך להביא לי כוס מים לפרצוף" "צודק. זה היה צריך להיות בקבוק, לא נורא פעם הבאה. לך אליו כבר, הוא בחדר" הסתכלתי עליו בפרצוף כעוס ורטוב ובסוף ויתרתי. נאנחתי ורצתי לחדר. "ראיין שלי, מלאך קטן" הוא הוציא אנקת בכי מתחת לשמיכה, "זה אני יפיוף. אל תפחד" הרגעתי אותו וחיבקתי את השמיכה שמעליו בתקווה שירגיש את החיבוק. הוא מהר מאוד התרומם, זרק את השמיכה מעליו וחיבק אותי "הכל יהיה בסדר, הם לא יפגעו בך יותר" אמרתי וחיבקתי, מנסה לנחם. "הלכתי כי לא היה שוקולד, מצטער על זה שלא הודעתי לך" אמרתי בלחישה. "איפה השוקולד?" הוא שאל והצבעתי על השקית שבריצפה. "מה לעזא- אני בסך הכל ביקשתי שוקולד"  "נכון. וקניתי לך. כמה שתרצה, כמה שתצטרך" "תודה אני מניח" אמר נישק אותי בלחי, קם לשקית והתחיל לזלול שוקולדים בבכי. קמתי והלכתי להביא לו מים קרים רק שהוא נבהל שבאתי לצאת מהדלת "לאן אתה הולך?" שאל לחוץ "להביא לנו לשתות, אני שניה מגיע" עניתי והוא הנהן. "מה אתן עושים פה!?" שאלתי שירדתי למטה
~~~~~~~
סורי על העיקוב