בלתי אפשרי

3-מלאך יפה שלי

נ.מ-ג׳ון
זה בא לי בסיוטים, לחשוב שזה מה שהילד הקטן והתמים הזה עבר, על זה שאף אחד לא יודע, אבל משהו אחר הציק לי יותר.
'הוריו שנאו אותו בגלל צבע עיניו' נזכרתי במה שאימי אמרה לי.
'מה זאת אומרת צבע עיניו?' חשבתי, הסתכלתי עליו ורציתי להוריד את הרטייה שלו, שלחתי את ידי לרטיתו הורדתי אותה והלכתי לישון....

בבוקר קמתי מוקדם יותר ממנו, התארגנתי לבית הספר ושסיימתי הערתי אותו, ידעתי שזה הרגע להבין מה זאת אומרת 'צבע עיניו',
"זמן לקום" אמרתי לראיין וניערתי אותו בעדינות, הוא הוציא גימגום לא מובן ושפשף את עיניו, "בוקר" אמר בעייפות ופקח את עיניו, תיקי נפל מידיי, הוא הסתכל עליי במבט שואל, ואלוהיםםםם הוא נראה כזה חמוד!!!!
על מה אני חושב לעזאזל!!
הוא מישש את עינו, ולא הרגיש את הרטייה, הוא נבהל וחיפש את הרטייה על המיטה, הרגשתי שאני לא יכול לזוז, הוא כל כך חמוד אלוהים!!!!! הוא התחיל לבכות והוציא אותי ממחשבותי, ניגשתי אליו והתיישבתי לידו, "מה קרה?" שאלתי, הוא כיסה את עיניו והבנתי, "אל תדאג חתיכי" אמרתי, הוא הפסיק לבכות ברגע וצעק עליי "אל תיקרא לי חתיכי!" ציחקקתי והוא גילגל את עיניו "איפה הרטייה שלי?" שאל, הצבעתי על המגירה הראשונה בשידה ליד, "למה הוצאת את זה?" רטן, "תרגע" אמרתי, "אני לא ארגע! למה הוצאת את זה!! למה נגעת בזה בלי רשותי!!" צעק, קמתי ועמדתי מולו, "על מי אתה צועק מלאך קטן?" אמרתי, "אל תיקרא לי מלאך!!!" צעק, "אוקיי מלאך קטן, אנחנו צריכים לצאת, נמשיך להתווכח אחר כך." השבתי "אני לא המלאך שלך גוש שרירים מגודל!!" החזיר, "גוש שרירים מגודל?" שאלתי, הוא לא ענה ויצא לבית הספר.
שהגענו לבית הספר כל אחד הלך לדרכו, אני לחברים שלי והוא לכיתה, "היי אחי" קרא לי סטיב, אני מכיר אותו מאז גיל 8 שרבנו אני אז היינו צריכים לעשות עבודת כיתה ביחד בזמן הזה גילינו שיש לנו הרבה במשותף, הוא גם אחד הסיבות שעברתי לבית הספר הזה.
"היי" עניתי והתקרבתי לעברו....

נ.מ-ראיין
הגעתי לכיתה, וישבתי במקומי ואז נכנסו לילה ומארי, אך הפעם נכנס גם ג׳ורג׳, הבן זוג של לילה, "מאמי, הוא זה שהתחיל איתי אתמול" אמרה לילה והצביעה עליי "מה?! זה לא נכון!!" עניתי במהירות "שקרן! אתמול אתה דחפת אותי לשירותים ונגעת בי!" אמרה פה ו"בכתה" המחשבה על לגעת בה מעבירה בי צמרמורת, זה פשוט דוחה!!!
"אתה הולך לשלם על זה" אמר ג'ורג'
והתחיל להכות בי, כמו שכנראה הבנתם, הגוף שלי עדיין כאב, 'אני רוצה למות, אני לא מסוגל! כואב לי!' זה הדבר היחיד שרץ במחשבותי
כאב חד ברגל היה זה שגמר אותי, "אייייי" בכיתי בקול, "בבקשה תפסיק זה לא נכון" התחננתי "אני לא עשיתי לה כלום" בכיתי ואז נכנס סטיב, אני יודע רק את השם שלו, אני אף פעם לא באמת דיברתי איתו, אין לי שום קשר אליו, אחריו נכנס ג׳ון, "מה קורה פה!!" שתיהם שאלו ורצו לכיווני "הילד הזה אנס את לילה אתמול בהפסקה הראשונה" אמר ג׳ורג׳, סטיב הסתכל לכיווני עם מבט נגעל, "זה לא נכון!" אמר ג׳ון, "איך אתה יכול להיות בטוח?" אמר סטיב "כי אתמול הוא היה איתי, ואז לילה הצטרפה והרביצה לו, ולבסוף נישקה אותי, ואתמול בסוף יום תפסתי אותה מרביצה לו!"
השיב ג׳ון בכעס, וסטיב הסתכל עליו ואז על לילה בכעס, "מה שתגיד" אמר ג׳ורג׳ לקח את היד של לילה ויצא ומארי יצאה אחריהם, "אתה בסדר?" שאל ג׳ון, "אני צריך ללכת לכיתה שלי" אמר סטיב "ביי אחי" הוסיף "ביי" אמר ג׳ון, אחרי שסטיב יצא ג׳ון ירד לעזור לי לקום, ונפלתי, שברתי את הרגל בגלל הבעיטות,
"אתה יכול לקום?" שאל, נענעתי את ראשי לשלילה, "זה בסדר, אני יעזור לך" אמר והרים אותי בתנוחת כלה, תפסתי חזר בחולצתו, כמסמן כאב, "סליחה" הוא אמר, הנחתי את ראשי על כתפו, והוא לקח אותי לאחות, "אתה שברת את הרגל" היא אמרה בזמן שטיפלה בי, שסיימה אמרה לג׳ון לקחת אותי בחזרה לבית, והוא הסכים.