נ.מ-ראיין
קמתי באמצע הלילה ורצתי לשירותים הקאתי שוב ושוב עד שהדלת נפתחה, קפאתי. לא יודע מה קרה. אבל קפאתי. לא רציתי להסתובב ולדעת מי שם, שמעתי צעדים מתקרבים לעברי.
"אתה בסדר?" נשמע קול מוכר ורועד מאחורי לא חשבתי פעמיים והסתובבתי במהירות לחבק אותו כדי שלא ילך. הוא היה קצת בשוק, אבל הוא חיבק אותי בחזרה. "אני מצטער" הוא אמר, "כל זה אשמתי. אני מצטער זה לא מגיע לך מגיע לך כל כך הרבה יותר טוב, אני באמת מצטער אתה לא חייב לסלוח וזה בסדר אם תרצה שאני יעוף מפה אני רק רוצה שתדע שאני מצטער" הוא אמר ובכה בזמן שחיבק אותי. לא עניתי. רק חיבקתי ובכיתי איתו ביחד
לא רציתי שהוא ילך. לא רציתי שיעזוב.
פיהוק יצא מפי ועצמתי את עיניי, עדיין על כתפו של ג׳ון. "אתה עייף?" הוא שאל ואני הינהנתי. הוא הרים אותי למיטה חיבק אותי. וככה נרדמנו..
*למחרת בבוקר*
נ.מ-ג׳ון
כבר שעה מאז שקמתי והוא עדיין ישן. בכל זאת. זה אשמתי כל מה שקרה. והוא עבר הרבה אז מן הסתם שהוא ישן הרבה. ומגיע לו, מגיע לו כל כך הרבה. מגיע לו יותר ממני, יותר ממה שאני מסוגל לתת לו. באמת שמגיע לו. אני חושב אם לעזוב, הוא ימצא מישהו טוב יותר. מישהו שמגיע לו. מישהו שיכול לתת לו הכל.
אני אוהב אותו כל כך. וכואב לי לחשוב שהוא יהיה עם מישהו אחר. אבל מגיע לו. אני אדבר איתו על זה מאוחר יותר
"בוקר טוב" אמרתי לראיין עם חיוך עצוב
הוא פשוט הסתכל עליי מבוהל ואז השפיל את הראש. "שב, אני רוצה לדבר איתך" אמרתי והוא הנהן והתיישב עם ראש למעלה.
לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי לדבר.
"ראיין, אני אוהב אותך כל כך, בצורה שאתה לא יכול להבין עד כמה. כל יום אני מתאהב בך מחדש. כל רגע איתך אני מרגיש שהלב שלי מתפוצץ, שאנחנו נפגשים זה בזה לפעמים אני מקבל את ההרגשה הזאת בחזקה, וכל פעם שאנחנו מתנשקים אני מרגיש בעננים. כל מה שקרה קרה באשמתי. למרות שאני אוהב אותך וזה כואב לומר את זה, מגיע לך מישהו יותר טוב ממני. מישהו שיוכל להביא לך הכל, מישהו שלא יפגע בך. מישהו שהוא לא אני. אני פגעתי בך ואני יודע את זה, אני לא מצפה לסליחה או משהו, כי היחיד שחייב לבקש סליחה זה אני. אז החלטתי לעזוב, אני אשנה את המספר, ואתה תוכל לחיות חיים שלווים בלעדיי. בלי מישהו שיפגע בך, עם זוגיות טובה. אני רוצה שתהיה מאושר, ואני יודע שאיתי זה לא יקרה, אני מצטער. זה כל מה שיש לי להגיד"
שסיימתי לדבר ראיתי שהוא בוכה, "אתה לא צריך ל-" "תשתוק!" הוא קטע אותי. "תשתוק פשוט תשתוק אתה לא מבין כלום אני לא רוצה מישהו שיוכל לתת לי הכל אני לא רוצה מישהו מושלם אני לא רוצה אף גבר או אף אישה אני לא רוצה כלום אני לא רוצה אף אחד אני רוצה אותך!! ואתה רוצה ללכת כמו כולם! אני פשוט לא מאמין שסמכתי עליך! אני-" הוא השתתק, ואני הייתי בשוק. "א-א- פשוט תשכח מזה" הוא צעק בדמעות ורץ לחדר שלו. נועל אחריו
ואני, שעדיין בכיסא, מנסה לעכל מה הוא אמר כרגע. לאחר כשתי דקות נשמע הרעש של דלת חדרו, הוא רץ לכיוון הדלת, אבל אני הספקתי לתפוס בזרוע שלו "תעזוב אותי" הוא אמר. וקלטתי שהוא בוכה, "תפסיק לבכות, בבקשה" אמרתי לו וחיבקתי אותו חיבוק אחורי, "תפסיק לעשות לי את זה, פאקינג תפסיק" הוא בכה "מה אתה רוצה ממני? למה דווקא אני?" הוא המשיך. עזבתי אותו וסיבבתי אותו אליי. אחזתי בשתי כתפיו. "אני אוהב אותך אוקיי? אני פאקינג אוהב אותך למקרה שלא שמת לב או לא שמעת מה אמרתי מקודם. זה מה שרצית לשמוע לא? עכשיו תעזוב אותי ל-" קטעתי אותו בעזרת נשיקה, נשיקה אחרי יותר מידי זמן שלא. אחרי כל הכאב. נשיקה שאומרת הכל. הוא בכה, נישק אותי ובכה. וכך גם אני....
~~~~~~~~~~~~~
אז.... היי🥹🥹
יותר מידי זמן אה? 🥲
לא נורא, אשמח לדעת מי קורא את זה ואשמח לתגובות, תודה🥹❤️
ומקווה שאהבתם
YOU ARE READING
בלתי אפשרי
Short Storyאז איך זה שילד שלא מקבלים אותו ועובר התעללות בבית מינית ופיזית וילד שיש לו הכל נפגשים? בואו תגלו
