אם אתן כותבות ספרים תוציאו כבר עוד פרק כי אני משתגעתתתתתת ותכתבו לי את השם, אני אקרא, וגם, אני צריכה המלצות לספרים על ביאל.(בוואטפד)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נ.מ- ראיין
"ת-תתרחק ממני" אמרתי רועד, פחדתי. אני שונא לפחד, יש לי בחילה, אני חושב שאני עומד לקבל התקף חרדה
הוא שיחרר והורדתי את הראש, הוא החזיר בסנטרי והרים את ראשי "תסתכל לי בעיניים" הוא אמר ועשיתי את זה, הייתי מלא בפחד. אבל לא רציתי להראות את זה. "מה אתה רוצה להגיד לי? למה אני מפחד? שכבר עברתי את זה והכל בסדר עכשיו?? מה לעזאזל אתה רוצה להגיד לי!!" צעקתי עליו והתחלתי לבכות.
"א-אני-" "זה לא מעניין אותי כבר, עזוב אותי" אמרתי לו וברחתי, "אני הולך" אמרתי בחיוך מזויף לעבר אימו של ג׳ון והלכתי
לא היה לי מושג איפה לישון, אבל לא נראה לי שהייתי נרדם גם ככה.
ישבתי בגן שעשועים מאחורי הבית של ג׳ון והבטתי לאדמה, "שלום ילדון" מישהו אמר בצורה קצת מטרידה והרמתי את ראשי בפחד, זה הייתה חבורת בנים מגעילים שיכורים וחרמנים "הוא נראה חמוד, אולי אפשר לנסות איתו?" אחד מהם אמר וישר נעמדתי והתחלתי לרוץ הם רצו בעקבותי ותפסו אותי בסימטה חשוכה, אלא מה. כרגיל אין מי שיגן עליי, אני פשוט צריך להמשיך לסבול בשקט, בכל מקרה מה שאני זה רק זונה, אפילו ג׳ון. הבחור שאני... אוהב.. חושב ככה, הוא נגע בי, הוא גם חושב ככה והוא צודק, ככה חשבתי וקיבלתי התקף חרדה תוך כדי שהם מתקרבים אליי ומורידים לי את הבגדים, הייתי רעב, הייתי צמא, הייתי עייף, הייתי עצוב, הייתי כלוא בתוך עצמי. והינה הגיע החלק שבו אני לא רואה כלום. רק שחור. נפלתי על הרצפה והסתגרתי לצורת עובר בלי רצון לכלום, רק למות. שמעתי רק את המחשבות שלי והתחלתי לשרוט את עצמי, אני כל כך שונא את עצמי לעזאזל הם הפשיטו אותי והכניסו את היד שלהם למכנס, אחד לפה שלי השני לחור שלי השלישי ירד לי הרביעי צבת את פטמתי בחזקב. שנאתי את זה כל כך, זה מזכיר לי טריגרים. שונא את זה כל כך לעזאזל.
מי שירד לי התחיל לשפשף את הפה שלו על איברי מהר, מי שכיוון את איברו על החור שלי הכניס ויצא מהר, והאחרון צבת את פטמותי, שנאתי את זה כל כך אבל לא היה לי מה לעשות. ניסיתי להתנגד אבל הדבר היחיד שנועדתי לעשות בעולם הזה זה להיות זונה.
הם המשיכו להיכנס ולצאת, למצוץ ולצבוט. להכאיב לי עד מוות בדרך כלל בספרים יש גיבורים. אבל פה אין. לאחר כמעט שעתיים הם עזבו אותי זרוק בריצפה, רועד, מכוסה בזרע לקח קצת זמן, אבל שהתעשתתי על עצמי
אבל שזה קרה קמתי והלכתי הביתה. כן כן. לאותו מקום שהיה ברור שאני עומד למות בו.
הלכתי ודפקתי על הדלת, היה ברור מה הולך לקרות....
נ.מ-ג׳ון
אני לא מוצא אותו, למה הוא אמר לאמא שלי שהוא הולך מצאתי באחת הסימטות בהמשך הרחוב את הצמיד שתמיד היה עליו. צמיד עם תמונה של ושל מישהי. עכשיו שמתי לב לתמונה, הוא נראה... מאושר? זאת הייתה הבת זוג שלו? הוא עבד עליי? הוא בכלל לא גיי? סתם נישקתי אותו? הוא לא אוהב אותי? הוא שיחק בי?.. זה לא משנה מה קרה. זה באשמתי ואני צריך לקחת כל זה אחריות.
אבל אם הצמיד פה.. אז יכול להיות ש.. פאק! לא נכון! התחלתי לרוץ בתקווה שאני טועה רצתי לכיוון הבית שלו. אני מתכוון, הבית של ההורים שלו. נפלתי, נתקעתי באנשים, כמעט נדרסתי. אבל זה לא הזיז לי, המשכתי לרוץ. שהגעתי בכי נשמע מהחלון בקומה השניה. אני יזהה את הקול הזה בכל פאקינג מקום בעולם. דפקתי על הדלת, ולא פתחו, דפקתי שוב, ושוב,ושוב, עד ש"אמא שלו" פתחה לי. נכנסתי בלי לחשוב פעמיים, אמא שלו נפלה כי רצתי ללמעלה, אבל לא היה לי אכפת. רצתי לכיוון הבכי, הבכי של המלאך שלי. הדלת הייתה נעולה אז בעטתי בה עד שהיא נשברה, קיבלתי שוק של החיים. אבא שלו. פאקינג אבא שלו, זה שאמור להיות שם בשבילו,ולנחם אותו, ולשמור עליו. הוא פאקינג אונס ומכה אותו!!!!
רצתי אליו ובעטתי בו הוא נפל לצד ואני הרמתי את ראיין, התקשרתי למשטרה, וחיבקתי אותו. הוא.. הוא עבר את זה כל הזמן הזה, ואני, אני אנסתי אותו. אני פאקינג אנסתי אותו. אני הבטחתי לעצמי מהרגע שראיתי אותך שאתה תיהיה שלי ואני אשמור עלייך. אז.. אני אשמור עליך גם מעצמי....
שהמשטרה הגיעה סיפרתי להם על האונס, וההורים שלו נעצרו, ישבתי על הריצפה, ראיין הניח עליי את הראש, "רגע" קראתי לשוטר לפני שהוא הלך. "תעצור גם אותי, אני.. אני גם אנסתי אותו בלי שהתכוונתי זה לא היה מתוך כוונה רעה, תעצור או..". "היי. אני יודע איך זה מרגיש לאהוב מישהו ולראות אותו במצב מסויים ולא לשלוט בעצמך. אבל הוא צריך אותך. פשוט תתנצל, ואל תתנצל בשביל שיסלח לך, תתנצל רק אם אתה באמת חושב שזה מהלב" השוטר אמר והלך...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
לקח יותר מידי זמן אה?🥲
מקווה שכולם בריאים ושלמים, תשמרו על עצמכם
YOU ARE READING
בלתי אפשרי
Historia Cortaאז איך זה שילד שלא מקבלים אותו ועובר התעללות בבית מינית ופיזית וילד שיש לו הכל נפגשים? בואו תגלו
