התו של המוזיקה

פרק 5

נ.מ אביגייל
 
אני בחופש בגרות, יש לי מחר בגרות בכימיה. לסכם חומרים זה כיף , אני מחכה לבחינה המעשית שיש לי בביולוגיה מחרתיים שאני אצטרך לנתח לב של צפרדע.
אין לי אף אחד בבית ,אז כל ה890 מ"ר שלנו רק שלי עכשיו.
 
ירדתי לחתוך לי סלט כי יש לי חשקים מוזרים. ושהוצאתי את המלפפון מהמקרר , עלה במוחי מחשבה זדונית ביותר.
מה יקרה אם המלפפון הזה יהיה הראשון שלי? אני לא סומכת מספיק על הגברים כדי לתת להם את הבתולים שלי.
בואו ננסה את המחשבה הזדונית והמרושעת שיש לי.
 
עליתי לחדר השינה של ההורים שלי וחיפשתי קונדומים , מצאתי בשידת לילה של אבא שלי ולקחתי אחד בודד.
מקסימום אני אכנס להריון ממלפפון, למרות שזה בלתי אפשרי, צחקתי. אל תשאלו איך אני יודעת איפה הקונדומים נמצאים, זה יצלק לכם את החיים.
 
הלכתי לחדר והורדתי את מכנסי הפיג'מה ואת התחתונים וישבתי על המיטה שכל הכוס שלי היה גלוי לרווחה.
 
קרעתי את עטיפת הפלסטיק והלבשתי על המלפפון את הקונדום . בכוונה בחרתי באחד גדול ורחב.
ביד אחת התחלתי לפרוט עיגולים קצרים על הדגדגן שלי וביד השנייה הכנסתי את המלפפון לתוכי עד הסוף, צרחתי מכאב אבל אחד טוב.
 
זהו , עשיתי את זה . אני כבר לא בתולה! שמחתי.
 
הוצאתי את המלפפון המוכתם בדם שלי מתוכי וזרקתי את הקונדום לפח כדי להשמיד ראיות.
לקחתי מצית שאני שומרת למכתבי שעווה שלי והדלקתי את הפח. חוץ מהקונדום המשומש לא היה בו שום דבר. חיכיתי עד שהקונדום יישרף לגמרי ואז כיביתי את האש.
קצת כואב לי למטה אבל אני אקח אדוויל וזה יסתדר.
 
ירדתי שוב למטבח אחרי המעשה הזדוני שלי ופתחתי את מגירת כלי המטבח והוצאתי קולפן ירקות. התחלתי לקלף את קליפת המלפפון וזרקתי אותם לטוחן מזון שיש לנו בכיור.
לקחתי בצל סגול, עגבניות שרי, חסה , גמבה אדומה צהובה וכתומה, שמן זית , לימון , מלח פלפל והתחלתי במלאכת הסלט.
אחרי חצי שעה של חתיכת סלט, הוא מוכן!
 
הלכתי לקולנוע הביתי שיש לנו ובחרתי את הסרט "בחזרה לעתיד" .
אחרי צפייה בסרט , הרבה אכילת פופקורן וקיטור שהייתי רוצה את הדלוריאן הכסוף ולנסוע בזמן המשכתי לכתוב את הסיכום בכימיה.
לסלט לא היה טעם שונה , עכשיו הדבר שלקח לי את הבתולים כבר בבטן שלי וזה ממש מצחיק אותי.
 
אחרי שסיימתי לכתוב את הסיכום בכימיה הקצבתי לי שעה לשבת לכתוב את האפילוג אבל זה פשוט לא עובד . אני חושבת שיש לי מחסום כתיבה על הספר.
לקחתי שמיכה מהקולנוע הביתי והלכתי לספרייה הביתית שלנו והמשכתי לקרוא את הספר 'מגרש המשחקים של השטן' מאת אשלי ג'ייד.
אחרי שעה סיימתי לקרוא את הספר.
 
מה אני אעשה עכשיו?
אני יודעת, אני אלך לסטודיו לאומנות . להמשיך את הציור שלי.
התלבשתי בגופייה צמודה וקצרה בצבע אדום ומכנסי ג'ינס בצבע שחור.
הלכתי לכיוון האוטובוס שיקח אותי עד לסטודיו.
בסטודיו המשכתי לצייר את ג'ק ספארו,  הדמות האהובה עליי משודדי הקריביים. ובכללי מכל הדמויות בכל הסרטים שראיתי .
הפרופסורית לאומנות , שתמיד מתלהבת מהעבודות שלי באה לאיזור שלי וכמו כל פעם החמיאה לי על היצירות .
"אביגייל זה מהמם, תנסי להצליל יותר כאן מתחת לעין" היא אמרה בזמן שעשיתי פינישים אחרונים לציור.
שסיימתי לצייר ראיתי שהשעה כבר מתקרבת ל21:00 ומהר מהר סידרתי את כל הציוד שלי ונפרדתי מכולם כדי לא לפספס את האוטובוס.
 
פאק! פספסתי את האוטובוס והטלפון שלי מת.
ועד הבית עכשיו זה שעה וחצי הליכה.
אני יכולה ללכת לבית הנופש שלנו שרק 3 קילומטר מכאן ואז אני אתקשר להורים שלי משם.
כן זה בדיוק מה שאני אעשה .
עדיין ההודעה ששלחו לי לפני כמה ימים מהדהדת לי במוח.